תועלת בקלינאות תקשורת וטיפולים בכלל?

[TikvaBonneh]

קלינאית תקשורת וכישורים חברתיים

הבן שלי הלך במשך שנים לקבוצה אצל קלינאית תקשורת שעבדה על כישורים חברתיים.

 

[פרח לי יפה ורוד]

עובדת על

הבנת רגשות
הבנה ושימוש של שפה לא מילולית (הבעות פנים/שפת גוף)
מיומניות חברתיות למיניהן

 

[vg04285]

תועלת בקלינאות תקשורת וטיפולים בכלל?

הבן החמוד שלנו בכתה ד, גרים בחו"ל. מאז שהיה קטן ראיתי שהוא קצת שונה מאחרים. הדיבור שלו התפתח קצת מאוחר (אבל עדיין בנורמה ויתכן שזה שייך להיותו דו שפתי), לא היה משחק עם ילדים אחרים, היה מאבד עניין בהרבה צעצועים שאחרים כן אהבו. כמובן שחשדתי באוטיזם, אבל הוא כן הצביע, הסתכל בעיניים, שיתף המון ברגשות, שוחח איתנו שיחות על המון דברים, וכו וכו. בגיל 3 עשיתי את הטעות ולקחתי אותו לקלינאית תקשורת. כשחקרתי אותה אם לדעתה יש לו מאפיינים אוטיסטים היא הפנתה אותי לפסיכולוגית. מהפסיכולוגית לא היה קל לצאת. תצפתה עליו משחק איתנו ובסוף קבעה - אוטיסט בתפקוד גבוה. אמרה שאין טעם לעשות אבחון רישמי, מה שחשוב הרי שהוא יקבל טיפול והתווית לא משנה, והתחלנו אצלה טיפול מייגע ב- floortime, שהרס לי את כל הכייף בלשחק עם החמודון שלי. במקום לשחק איתו ולזרום איתו ולהנות איתו, הייתי צריכה לשחק כדי "לקדם" אותו. בנוסף היא היתה מגיעה לגן פעמיים בשבוע לעזור לו לשחק עם ילדים אחרים, וכך נדבקה לו תדמית היוצא דופן. ועל כל זה שילמתי הון עתק, שאני מרגישה שזרקתי לפח. בקיצור, אתם מבינים שיש לי הרבה מטענים נגד הטיפולים שאמורים "לקדם".

לפני שהתחיל בי"ס הפסיכולוגית המליצה שנבקש שבי"ס יעשה לו אבחון, כדי שיקבל סייעת לכיתה רגילה, כי "בלעדי זה הוא ילך לאיבוד". עשינו זאת, קיבל זכאות על סמך עיכוב שפתי, קיבלנו את הסייעת, ולאט לאט הסתבר לי שהסייעת רק מפריעה לו. אין לו בעיה להשתלב בכיתה מבחינה לימודית, ואפילו לאט לאט החל לרכוש חברים. עוד הסתבר לי שמדובר בילד מחונן מאוד. בכיתה ב נפתרנו מהסייעת, והוא המשיך לקבל בבי"ס קלינאות תקשורת ופעם בשבוע קבוצה חברתית. מבחינה חברתית הלך ונהיה יותר ויותר טוב (בלי קשר לקבוצה החברתית או הקלינאות), והיום יש לו 2 חברים טובים מאוד, ועוד מספר חברים אחרים, ובהפסקות משחק עם כולם כדורגל. כל מספר שנים אמורים לעשות כאן מבחנים חוזרים כדי לוודא שהילד עדיין שייך לחינוך המיוחד. לפני המבחנים של שנה שעברה אמרתי לצוות שברור שהוא יעבור את המבחנים של השפה ולכן לא יהיה זכאי להמשך החינוך המיוחד, הם הסכימו איתו אבל אמרו שכדאי שישאר בחינוך המיוחד ומצאו לו מבחן של שפה פרגמטית (SLDT-E), בו הגיע לאחוזון נמוך בחלק אחד של המבחן בו הוא אמור להביע את הפרספקטיבה שלו ולראות את זו של הצד השני ולהגיע לפתרון. מדובר בחנטריש מוחלט, כי בסביבה טבעית ולא במבחנים הילד עושה זאת יפה מאוד. בכל מקרה, כך הוא נמצא זכאי להמשיך להיות בחינוך המיוחד על רקע שפתי (לקבל קלינאות תקשורת).

אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, הנה הבעיה: הילד לא רוצה שיוציאו אותו יותר מהכתה לקלינאית תקשורת (פעמיים בשבוע, כל פעם 25 דקות). אני מסכימה איתו. הוא גם לא רוצה את הקבוצה החברתית יותר (פעם בשבוע בהפסקה) הוא רוצה לשחק עם כולם. אני מסכימה איתו גם בזה.
אני חושבת שהבן שלי אכן קצת שונה. לא אוטיסט, אך אני מאמינה שיש לו Social Communication (Pragmatic) Disorder, שזה "קרוב משפחה" לאוטיזם אך בלי החזרתיות ותחומי העניין הצרים וכו'. מה שכן, נראה שיש לו את זה בדרגה קלה עד בינונית הוא מתגבר על זה יפה מאוד, יש לו חברים, הוא תלמיד מצטיין, בלי בעיות התנהגות כלל. אני לא רואה טעם בקלינאית.
מצד שני, אני כל הזמן שומעת (כולל בפורום הזה) כמה הטיפולים "קידמו" את הילד. האם אני אעשה לו עוול בכך שאפסיק לו את הטיפולים?
איך אתם מרגישים שהטיפולים מקדמים את הילד, מה היה קורה לולא הילד שלכם לא היה מקבל טיפולים? אני מרגישה שכל הטיפולים שקיבל עד כה לא תרמו דבר, ואם כבר רק הפריעו. אני מרגישה שהקפיצות ההתפתחות האדירות שעשה היה בזכות העובדה שהוא התבגר.

 

[פרח לי יפה ורוד]

אצלינו קידם מאוד

ילדה אחת שאובחנה בקצה הגבוה (אבל יש כאלה שאומרים שזה טעות ו SCD)
בזכות פלורטיים, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת וקבוצה חברתית מתפקדת היום מצויין חברתית (עם חברות, בלי סייעת). הילדה אומרת שבלי הטיפולים לא הייתה מגיעה לזה ושהיא מיישמת מה שלמדה.
בן בגיל של בנך, בכיתת תקשורת אבל משולב רוב היום בכיתה רגילה ומתפקד בה מעולה הן מבחינה לימודית והן מבחינת התנהגות נורמטיבית.
בנוסף לעבודה בגן/כיתה עשינו מספר שנים פלורטיים פעם בשבוע שבועיים עם פסיכולוגית. מסתדר לא רע בתנועת נוער בלי ליווי (כולל מחנה עם לינה) אם כי לא פשוט לו שם חברתית, גם בכיתה הגדולה יש לו רק חברים בודדים. עם הילדים בבניין משחק המון ומתפקד מצויין בחברה הרב-גילאית הזו-אפילו מנהיג.
ברור שהגענו לזה בזכות טיפולים. פלורטיים והרבה עבודה קוגניטיבית שמסתמכת על האינטליגנציה הגבוהה שלו, והרבה התייחסות לרגשות.
לי הפלורטיים עזר.
לא ידעתי לשחק עם ילדים ועכשיו אני יודעת.

 

[vg04285]

נשמע נהדר!

שמחה לשמוע.
תוכלי לפרט מה הכוונה ב"עבודה קוגניטיבית"? האם הכוונה היא לטיפול פסיכולוגי?

 

[3מרגו]

מה זה פלורטיים?לאיזה גיל?

עבודה קוגניטיבית?
מה אני יכולה להמציא לבני חוץ מטיפול רגשי פעם בשבוע...קלינאית עשתה הפסקה ולא מצאו לנו זמן להמשך...ריפוי בעיסוק החליטו שאין צורך...

 

[פרח לי יפה ורוד]

פלורטיים זה

טיפול מדהים שמתאים בעיקר לילדים קטנים.

עבודה קוגניטיבית יכולים לעשות או בגןתקשורת/כיתת תקשורת או בקבוצת מיומנויות חברתיות או אצל פסיכולוגית/מרפאה בעיסוק/קלינאית את עצמך בבית אם את מספיק מבינה סיטואציות חבררתיות או בכלל מה קורה לילד גם מבפנים.
זה להבין את הסיטואציות לתווך אותן ולהגיע בעזרת הקוגניציה הגבוהה להבנות שאצל אחרים הן אינטואיטיביות.
אנשים מבוגרים, אינטילגנטיים ומודעים עושים את זה בעצמם אם יש להם קשיי תקשורת, ילדים או אנשים פחות מודעים זקוקים לתיווך של הסביבה.
תתבוננו בסיטואציות תפרשו אותן וכדומה, אם יש לו התנהגות של בכי/התפרצות וכדומה אפשר לדסקס מה מרגישים, האם התגובה משיגה את מה שהוא רצה? איך אפשר כן להשיג?/אחרת וכדומה.
ולא סביר לי שהוא לא צריך טיפולים.
ניסית לפנות לבית אחד לראות אם יש להם מטפלים?
למטפלים מהרשימה של הקופה?

 

[פרח לי יפה ורוד]

אגב, קבוצת מיומנויות חברתיות זה חיוני

אם הוא לא בכיתת תקשורת.

 

[3מרגו]

היה של מת"י

של כיתות ב-ג'.
ד' לא פתחו.אז אין עכשיו.מה גם שהם עברו ובשנה הקודמת היה מזל של מת"י סמוך לבית ולא היה צריך אותי...עשו לו גם בבית הספר עם ילדי הכיתה.השנה לא ברור אם יהיה.
מייד אחרי אבחון ניסיתי להסיע לאיכילוב לקבוצה.ממש לא הצלחתי לעמוד בזה.
כנ"ל בית אחד (שלא נדבר שבמראות היה עם טופס 17).
ועוד הייתי בריאה.עכשיו אני לא.
מה שקופה נותנת זה ריפוי בעיסוק שהחליטו שלא זקוק,קלינאית דווקא טובה אחרי המתנה ארוכה שעשתה הפסקה ושכחה להמשיך.
וטיפול רגשי שאפילו פסיכולוגית לא הייתה באזור,אלא עו"סית קלינית,אבל היא בסדר גמור וממשיכים.
אם הייתי מוצאת קבוצה היה טוב...
למזלי אפילו חוגים השנה כולם ליד הבית.

 

[TikvaBonneh]

הנה קבוצת ביקורת

גם לי יש ילד דו לשוני, שיודע לנהל שיחות נפש מאז ומתמיד. גם הוא אובחן כילד מחונן. מעולם לא הלך לקלינאית תקשורת. כן הלך לקבוצות של כישורים חברתיים, אבל אחר הצהריים. לא הייתה לו סייעת עד כיתה ט. בכיתה ט לא רק האינטראקציות החברתיות נעשו לו קשות מידי, אלא גם הלימודים. הבנים כבר לא משחקים בהפסקות. הם מדברים. התחילו קשיים בתלמידאות. הוא לא יודע להפריד עיקר מטפל, וזה בסדר בכיתות הנמוכות פשוט לכתוב בתשובה לשאלה את כל מה שאתה יודע על הנודא, אבל לא בכיתה ט. אתה כבר יודע יותר מידי, ואין זמן. אתה חייב להבין מה העיקר. הוא נכנס לדיכאון, לקח תרופות, עבר לחינוך מיוחד, לא סיים בגרויות. לא היה פשוט. אם הייתי יודעת אז מה שאני יודעת היום, אז בטח שהייתי לוקחת אותו לקלינאית תקשורת.

 

[vg04285]

זה בדיוק העניין

למה את מניחה שקלינאית תקשורת היתה עוזרת במשהו? ואת אומרת שהוא כן הלך לקבוצות חברתיות, והנה, כנראה שזה לא עזר. זה בדיוק מה שאני מנסה להבין, איך המומחים השונים מקדמים ילדים על הספקטרום. מהשנים הארוכות שהילד שלי היה בספיצ', קבוצות חברתיות, OT, וה FLOORTIME האיום כשהיה צעיר, הכל היה בזבוז זמן. ככל שהפסקנו עם הטיפולים הוא התקדם בכוחות עצמו כמו כל ילד.
בכל מקרה ההתלבטות נגמרה. היום היתה פגישת IEP, אמרתי שאני לא ממשיכה לו ספיצ' וקבוצה חברתית, והם כולם הסכימו איתי. קדם לכך תצפיות שאני עשיתי בכיתה ובהפסקה, הקשבה שלי בפליידייטס, דיווח המורה, והכל פשוט מצויין. דווקא עכשיו, כשילדים מדברים בינהם, הוא מסתדר יותר. הוא והחברים הטובים שלו מדברים ומקשקשים ונהנים.
מה יהיה בעתיד? מקווה לטוב.
אם אפשר לשאול, מה האבחון של בנך? בגילאי היסודי האם היו לו חברים? ומדוע לא סיים בגרויות בחינוך המיוחד? מה הוא עושה כיום?
מקווה כי מצא את עצמו ואת ייעודו בחיים

 

[TikvaBonneh]

סיפורו של יותם

היה מאובחן כadhd, רק אחרי המשבר בכיתה ט הוא אובחן על הספקטרום האוטיסטי. עבר לבית ספר חינוך מיוחד כוללני שלא היה בו אז מסלול בגרות מלאה. אחרי בית הספר למד במכינה במסלול אומנות, ועכשיו לומד במכללה לאנימציה

 

[TikvaBonneh]

לגבי חברים

החל מכיתה ב התחיל קושי חברתי. היו לו חברים בודדים, זה הלך ודעך עד כיתה ט, שבה כבר היה לו רק חבר אחד.
כשעבר לחינוך מיוחד התהפך המצב והוא נעשה מוביל חברתי.
כיום במכללה הוא לא יצר בינתיים קשרים חדשים, אבל עדיין יש לו את החברים הותיקים שלו , וכמובן את בת זוגו הבלונדינית החתיכה, שגם לומדת איתו.
מציעה שתהיי עם היד על הדופק בנושא החברים. ביחוד בגיל החטיבה, שזה גיל בו זה נעשה נושא מרכזי.

 

[גלמיש1]

מבינה אותך. הבת שלי הופנתה לקלינאית תקשורת

בגיל מאוחר יותר, לא בגלל קשיי שפה שלא היו לה, אלא כדי לקדם כישורי תקשורת . לה זה לא הועיל בכלל. לקבוצות חברתיות סרבה ללכת.
שני דברים שעזרו לה זה מעבר לכיתת תקשורת בבית ספר רגיל _בכיתה ז), שם היתה עם ילדים דומים לה. מטפלת רגשית בבית הספר ובעיקר - מורה מדהימה שנפלה משמיים לכיתתם בכיתה ט.
ככה שאם את שואלת על טיפולים - לדעתי הכל תלוי באדם.
אדם עם אישיות וגישה נכונה יכול לעשות פלאות. אדם שאינו בעל יכולות אישיות מיוחדות , יכול לעשות דוקטורט ועדיין להיות חסר תועלת.
&nbsp
בתחום החברתי מצבו של בנך נשמע מצויין. גם יחסית לילדים "רגילים". יש רק להמשיך להיות עם יד על הדופק כי כמו שאמרה תקווה, עם הגיל העולה אינטרקציות חברתיות נהיות מורכבות יותר ומלאות בתקשורת לא מילולית.
&nbsp

 

[yuliyuli1]

אצלנו הטיפולים לא קידמו את הילד

וניסינו פזייותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.
הדבר היחיד שכן מקדם אותו זה השילוב המוצלח (בינתיים. טפו טפו) בבית הספר, בהנחיה של מנתחת התנהגות ועם משלבות שמשתפות פעולה איתנו באופן הדוק