תופעת הלופ הגדול.

[Looking4CoolName]

תופעת הלופ הגדול.

לא, אני לא מתלונן. בעצם אולי קצת. מצאתי אצלי את תופעת הלופ הגדול, ואני ממש בהרגשה מוזרה בזמן האחרון. לקום בבוקר, ללכת לבצפר [לא לפני שאני בודק הודעות במחשב], להקשיב בכל השיעורים, להכין ש"ב, לענות לשאלות של המורים, להיות החננה של הכיתה שכולם לוקחים ממנו סיכומים לכל שיעור וגם לקראת מבחנים... אבל כשמגיע מבחן בביולוגיה - אני מקבל 65.

לחזור הביתה, לשבת מול המחשב עד שעות הלילה הקטנות, ללכת לישון וחוזר חלילה. החיים שלי מרוקנים מתוכן... לדעת שאני הולך לישון, רק בשביל להכין את עצמי לבצפר מחר, ולישיבה ארוכת-הטווח מול המחשב למחרת. אני דתי, מאז ומעולם קיבלתי חינוך של ערך לחיים. אני מאמין שאנשים שמתאבדים מראים שלא היה להם שום ערך בחיים. איןלי שום צורך להראות שאני מיוחד שאני מתאבד או פוגע בעצמי - ואני ממש נזהר שלא לפגוע בעצמי או באחרים, אבל הלופ הגדול הזה עושה לי חור בראש, גורם לי להרגיש רע מתמיד. ריקני מתמיד. ניסיתי לטפל בזה... אני יוצא כל יום שישי עם חברים מהכיתה באופן קבוע, וכ"כ כיף לנו ביחד - שלפעמים אני חושב שאני חי רק בשביל ימי שישי ובשביל הבצפר. אבל מה יקרה כשהבצפר יגמר? וכשחברים לאט לאט יכנסו לצבא והקשר יתרופף? המחשב יהיה מקלט בשבילי. ואני לא רוצה לחשוב ככה. אני נמצא בסביבה של חברים שכל הזמן לומדים. חרשנים קטנים. גמאני כמוהם, ככה שאי אפשר לשכנע אותם לצאת באמצע השבוע להסתובב כדי לשנות אוירה, כי התשובה היחידה שאקבל תהיה: "איפה?! נראלך?! אני לומד ל-_____ [השלם]." אני נואש ומחפש עצות.

 

[ToryMaster]

זה השלב שהחיים סובבים אותך

נכון, חברים זה טוב, זה נהדר, זה חשוב. אבל ההנאה שלך והאהבה שלך לחיים הם משהו שבך. החברים לא רוצים לצאת? סבבה, צא לבד, תמצא עבודה, תחביבים חדשים [סרוג כיפות ורודות!]. כשהם יתחילו להתגייס והדברים ישתנו - גם אתה תשתנה, אולי אז זה לא יראה נוראי כל כך? הדברים לא קורים לך מעצמם, זה לא שהמחשב יהפוך לעיסוק היחיד שלך, זה שאתה תאפשר לו להפוך לעיסוק היחיד שלך, ולהיפך.

 

[lollapalooza]

קודם כל,

צר לי לאכזב אותך, אבל החיים רק מתחילים כשבית הספר נגמר (ולכל הרוחות, מה נסגר עם כולכם וה"בצפר" הזה? זה ממש מתסכל). ברגע שאתה מתבגר יותר, יש לך יותר שליטה על החיים שלך והם לא סובבים סביב אנשים שהכרת בכיתה, וזה דבר חיובי. מעבר לזה, איזה תוכן היית רוצה שיהיה לחייך ואין? חפש אותו ואז יהיה לך קל יותר להשיג אותו.

 

[Looking4CoolName]

צודקות.

החיפוש אחר תוכן לחיים - קצת קשה, מאחר שהייתי רוצה שיהיו לי הפתעות בחיים, לא שאצטרך לרדוף אותן, אבל מהבחינה של תוכןממשילחיים.. באמת זה משהו שצריך ללכת אליו ולא לחכות שהוא יבוא אליך. הו, ובקשר לכיפות ורודות - אני בדיוק כרגע בתהליכי סיום סריגה של עוד אחת, אבל התחביב הזה ימאס מתישהו, חח..

 

[lollapalooza]

הו, אתה סורג גם בצבעים אחרים?

יש לי ידיד שממש משווע לכיפות חדשות, אם אתה צריך אטרקציה בחיים

ולענייננו, גם הפתעות, לדעתי, צריך ליצור ברמה מסוימת. אם אתה מכיר קבוצת חברים מיוחדת, היא יכולה להפתיע אותך, אם אתה עוסק במשהו, הוא יכול להפתיע אותך. סה"כ ההפתעות הטובות מגיעות מתוך מסגרות כאלה ואחרות בחיים שלנו, לרוב. וכן, זה משהו שצריך ללכת אליו וזה משהו שדורש מחשבה וחיפוש. לגלות מה עושה לך את זה, מעבר לאותו לופ גדול, וללכת על זה (גם אם יסתבר בסוף שזה לא מה שרצית, אבל לפחות שברת את הלופ וניסית משהו אחר). הרעיון הוא פשוט לא להשאב לתוך השגרה אלא לקחת את הזמן לחשוב מה עושים ומה רוצים ולנסות את זה.

 

[Looking4CoolName]

בואי נראה...

יש לי ירוק. כחול. לבן-שחור. ורוד-לבן. ורוד-חום. אדום. חום-לבן. כיפה אחת עם כתובית: "אברהם" ועוד אחת עם כתוביות בצבעי גאווה: "ואהבת לרעך כמוך". ו... ? החסרתי משהו? oO תודה!!

 

[ToryMaster]

כן כן

תלמד גם אותי לסרוג כיפות, נמאס לי לסרוג בגדים, אני רוצה דברים קטנים שאפשר לקח תבתיק כשנוסעים [וסוודר אי אפשר].

 

[Looking4CoolName]

i would love to. ../images/Emo42.gif

למדי אותי להיות יעל בתמורה.

 

[Efrat K]

גמני נמצאת באותו המצב

לפעמים אני כל כך משתעממת בבית,למשל ב4 הימים האחרונים הייתי בבצפר ולא עשיתי שם כלום,פשוט הלכתי כדי להפגש עם חברות כי זה משעמם ללמוד,זה גם מעצבן לחרוש כל הזמן(אני לומדת באולפנא). במובן מסויים אני גם מוצאת את המחשב כמפלט לכל החיים האלה,לפעמים אני כל הזמן חושבת על מה יקרה אחרי הבצפר,גם אז לא יהיה לי מה לעשות עם עצמי,באותו הרגע אני פתאום מתחילה לראות את הצד הטוב שיש בבצפר(ואני לא מתכוונת למבחנים,לבגרויות,לש"ב ולמתכונות),אני מתכוונת לטיולים,לחברות ואפילו למורים ולכל הצחוקים אז אולי אני לא כמוך שמשתגעת מזה שיש דבר שנקרא בצפר,אני פשוט מנסה לנצל כל רגע וזה בדיוק מה שעשיתי השנה הזאת. כל מי שאני מכירה,חברות,משפחה ומורים שמלמדים אותי ראו שעברתי שינוי כי אני לוקחת את המצב ומשתדלת להוציא את המירב ממנו,אפילו אני לא מאמינה איזה שינוי גדול עברתי.

 

[Looking4CoolName]

../images/Emo24.gif

 

[יעל ניסן]

ומה אני אגיד

כל בוקר קמה, בודקת אימיילים, יורדת עם הכלב, מתכוננת ללכת לעבודה, נוהגת 15 דקות, ועובדת בין 6 ל- 10 שעות, חוזרת הביתה, רואה קצת TV לנקות ת'ראש, קצת סידורים ועוד קצת עניינים - והופ למיטה. למחרת אותו הדבר. וככה כבר כמה שנים. פה ושם יש חופשות, פה ושם יש אירועים, פה ושם יש עניינים שוברי שגרה - אבל בגדול אצל רוב האנשים ה'מרובעים', 85% מהחיים הם לופ של שגרה. עכשיו השגרה שלך זה ביצפר, אחר כך שיגרת צבא, אחר כך שגרת לימודים/עבודה... איך חשבת שהחיים שלך יהיו? אחרת? אם כן, איך אחרת? איך נראה יום של אנשים שלא חיים בשגרה?

 

[Looking4CoolName]

את רואה אנשים שונים! סביבה שונה!

באמת זה מה שאני אמור לעשות יותר...

 

[ToryMaster]

איזה אנשים שונים?

אותם אנשים בבית, אותם אנשים בעבודה, אותו כלב על הבוקר, בטח גם בערך את אותם אנשים בטלוויזיה, וכן הלאה.

 

[Looking4CoolName]

../images/Emo6.gif נו, הפואנטה שלי הובנה...

או לפחות רק אני הבנתי אותה [?].

 

[ToryMaster]

רק אתה הבנת.