תופעת "יואבי שלי"
מה אתן חושבות (אני מבין שכולן כאן נשים) על התופעה המעצבנת שאפשר לתת לה את הטייטל "יואבי שלי". אתה מתכתב למשל כאן בפורום עם אמהות, ופתאום באמצע התגובה אתה יכול למצוא שורה כמו זו: "עם יואבי שלי הדברים היו אחרת". ואני שואל, מי זה יואבי לעזאזל? מה איכפת לי שקוראים לבן שלך יואב, לא כל שכן יואבי??? אתן לא חושבות שזה קצת מוגזם? כאילו, מה זה אומר? הילד שלי הוא לא סתם ילד, הוא יואבי! והוא שלי! הוא אישיות בפני עצמה מצד אחד (יש לו שם המבדיל אותו משאר הילדים) ומצד שני הוא שלי ואני אוהבת אותו נורא נורא. או "עם עומר שלי השנה הראשונה היתה נפלאה". אני מוצא את עצמי עושה פאוזה, אומר לעצמי, רגע, עומר זה בן זוגה? לא, מההקשר סביר שהיא לא מחליפה לבן זוגה חיתולים. האם מדובר באחיה הקטן, או באיזה אחיין? לא, מההקשר של הפורום סביר להניח שמדובר בבן שלה. אבל למה צריך להטריח את האדם לחשוב מחשבות לא נחוצות? וכי עומר שלך או יואבי שלך שווה את הזמן שלי עד כדי כך? לכן אני אומר שמעבר לכך שיש כאן הפגנה מוגזמת ושלא לצורך של יחס האהבה לילד (לפעמים עד כדי ביטול העצמי. מה זה אומר למשל אם מישהו בוחר להתכנות בפורום ע"י שם הילד?...), יש כאן גם זלזול בזולת. באמת תחשבו, את מי אתן חושבות צריך לעניין שלבן שלכן קוראים טל ולא גל? בקיצור, אני מציע לחזור קימעה לצינעה. ולומר "עם הראשון/השני/השלישי שלי הדברים היו אחרת" או "עם הבכור שלי השנה הראשונה היתה סיוט". הנה אתן רואות, אני מרשה לכן לומר "שלי". אבל גם זה במידה, לא צריך להגזים. כמה הבהרות: 1. הביקורת כאן מופנית כלפי אלו שכותבות לאחרים שלא מכירים אותן. אם יש כאן בפורום כמה אימהות שמכירות אחת את השניה כבר הרבה זמן, אז השם כן יכול להיות רלוונטי (במקום לומר "בני הבכור" מספיק לציין את השם) 2. אחת התגובות האפשריות היא, שזו פשוט צורת התבטאות חברית, המנסה להכניס את הזולת לתוך עולמך הפנימי ולשתף אותו בתחושותיך. תגובה כזו תתקבל בברכה, אך לצערי לא ניתן לטעון אותה כלפי כאלו שאתה פוגש בהן לראשונה. תארו לכם שתאמרו כך על בן זוגכן למישהו שלא מכיר אותו: "שמואל שלי חוזר תשוש מהעבודה". "סליחה?", הוא יאמר לכן, "שמואל אמרת? מי זה שמואל? אני אמור להכיר אותו?" מה אתן תענו לו :"מה זאת אומרת? שמואל הוא בחיר ליבי כבר המון המון זמן, הוא כל עולמי. אם אתה מכיר אותי אתה צריך להכיר גם אותו" על כך הוא יכול לומר לכן "אבל זה היום הראשון שלי בעבודה כאן, אפשר לדחות את זה לפעם אחרת?" 3. תגובות בסגנון "דווקא אתה שכותב בסגנון יהיר המבטל את האחר מעיר לנו על הזלזול בזולת???" לא ייענו, כיוון שהן לא רלוונטיות, לא ענייניות. כיוון שגם אם אני זבל של בן אדם, זה לא פוטר אתכן מחובתכן להשתדל לנהוג באופן הראוי, הלא-מזלזל, הלא-מטריח-שלא-לצורך. 4. עוד תגובה אפשרית שראוי לבטל אותה עוד לפני שתצא לאוויר העולם: "וכי התגובה הטרחנית שלך אמורה לעניין את הטוסיק של יואבי שלי???" (אני מניח שהכוונה היא לכל חברי הפורום ולא רק ליואבי שלה, והדברים נאמרו בצורה כזו רק בשל עצבנותה של הדוברת, ולכן אני מוחל לה מראש). והתשובה לכך היא: כן, וודאי. 5. ולחסוך לכם גם את התגובות בכיוון המאוד צפוי, אז אני כן יודע מה זו הורות. אני אב לעמיתוש הבן הגאון והמוכשר שלי בן השלוש וחצי. והערה אחרונה: נא לא לקחת את הדברים אישית. לא כיוונתי לאף אדם ספציפי. לכן אל תרגישו מתגוננות. אני דן בתופעה מנקודת ראותי, וזו הרי תופעה ידועה שבשנים האחרונות פושה בהרבה מקומות.
מה אתן חושבות (אני מבין שכולן כאן נשים) על התופעה המעצבנת שאפשר לתת לה את הטייטל "יואבי שלי". אתה מתכתב למשל כאן בפורום עם אמהות, ופתאום באמצע התגובה אתה יכול למצוא שורה כמו זו: "עם יואבי שלי הדברים היו אחרת". ואני שואל, מי זה יואבי לעזאזל? מה איכפת לי שקוראים לבן שלך יואב, לא כל שכן יואבי??? אתן לא חושבות שזה קצת מוגזם? כאילו, מה זה אומר? הילד שלי הוא לא סתם ילד, הוא יואבי! והוא שלי! הוא אישיות בפני עצמה מצד אחד (יש לו שם המבדיל אותו משאר הילדים) ומצד שני הוא שלי ואני אוהבת אותו נורא נורא. או "עם עומר שלי השנה הראשונה היתה נפלאה". אני מוצא את עצמי עושה פאוזה, אומר לעצמי, רגע, עומר זה בן זוגה? לא, מההקשר סביר שהיא לא מחליפה לבן זוגה חיתולים. האם מדובר באחיה הקטן, או באיזה אחיין? לא, מההקשר של הפורום סביר להניח שמדובר בבן שלה. אבל למה צריך להטריח את האדם לחשוב מחשבות לא נחוצות? וכי עומר שלך או יואבי שלך שווה את הזמן שלי עד כדי כך? לכן אני אומר שמעבר לכך שיש כאן הפגנה מוגזמת ושלא לצורך של יחס האהבה לילד (לפעמים עד כדי ביטול העצמי. מה זה אומר למשל אם מישהו בוחר להתכנות בפורום ע"י שם הילד?...), יש כאן גם זלזול בזולת. באמת תחשבו, את מי אתן חושבות צריך לעניין שלבן שלכן קוראים טל ולא גל? בקיצור, אני מציע לחזור קימעה לצינעה. ולומר "עם הראשון/השני/השלישי שלי הדברים היו אחרת" או "עם הבכור שלי השנה הראשונה היתה סיוט". הנה אתן רואות, אני מרשה לכן לומר "שלי". אבל גם זה במידה, לא צריך להגזים. כמה הבהרות: 1. הביקורת כאן מופנית כלפי אלו שכותבות לאחרים שלא מכירים אותן. אם יש כאן בפורום כמה אימהות שמכירות אחת את השניה כבר הרבה זמן, אז השם כן יכול להיות רלוונטי (במקום לומר "בני הבכור" מספיק לציין את השם) 2. אחת התגובות האפשריות היא, שזו פשוט צורת התבטאות חברית, המנסה להכניס את הזולת לתוך עולמך הפנימי ולשתף אותו בתחושותיך. תגובה כזו תתקבל בברכה, אך לצערי לא ניתן לטעון אותה כלפי כאלו שאתה פוגש בהן לראשונה. תארו לכם שתאמרו כך על בן זוגכן למישהו שלא מכיר אותו: "שמואל שלי חוזר תשוש מהעבודה". "סליחה?", הוא יאמר לכן, "שמואל אמרת? מי זה שמואל? אני אמור להכיר אותו?" מה אתן תענו לו :"מה זאת אומרת? שמואל הוא בחיר ליבי כבר המון המון זמן, הוא כל עולמי. אם אתה מכיר אותי אתה צריך להכיר גם אותו" על כך הוא יכול לומר לכן "אבל זה היום הראשון שלי בעבודה כאן, אפשר לדחות את זה לפעם אחרת?" 3. תגובות בסגנון "דווקא אתה שכותב בסגנון יהיר המבטל את האחר מעיר לנו על הזלזול בזולת???" לא ייענו, כיוון שהן לא רלוונטיות, לא ענייניות. כיוון שגם אם אני זבל של בן אדם, זה לא פוטר אתכן מחובתכן להשתדל לנהוג באופן הראוי, הלא-מזלזל, הלא-מטריח-שלא-לצורך. 4. עוד תגובה אפשרית שראוי לבטל אותה עוד לפני שתצא לאוויר העולם: "וכי התגובה הטרחנית שלך אמורה לעניין את הטוסיק של יואבי שלי???" (אני מניח שהכוונה היא לכל חברי הפורום ולא רק ליואבי שלה, והדברים נאמרו בצורה כזו רק בשל עצבנותה של הדוברת, ולכן אני מוחל לה מראש). והתשובה לכך היא: כן, וודאי. 5. ולחסוך לכם גם את התגובות בכיוון המאוד צפוי, אז אני כן יודע מה זו הורות. אני אב לעמיתוש הבן הגאון והמוכשר שלי בן השלוש וחצי. והערה אחרונה: נא לא לקחת את הדברים אישית. לא כיוונתי לאף אדם ספציפי. לכן אל תרגישו מתגוננות. אני דן בתופעה מנקודת ראותי, וזו הרי תופעה ידועה שבשנים האחרונות פושה בהרבה מקומות.
