תוציאי לשון (מירן)
"תוציאי לשון"
"מה ?! "
"תוציאי לשון" הוא חוזר
אני מסתכלת עליו המומה, אנחנו אפילו לא ממש מכירים.
המבט שלו ניטרלי יחסית. לא צוחק, גם לא רציני מדי, חצי חיוך נימוסי. רק בעיניים שלו עמוק יש סערה לא ברורה.
זו בחירה פשוטה בין "באמת ? נראה לך ???" לבין "בבקשה, מזיז לי את הפטמה השמאלית"
בחירה פשוטה אבל אני כל כך מופתעת שהראש שלי ריק, ובהעדר כל מחשבה אחרת אני בוחרת כרגיל בקלילות.
אני מוציאה לו לשון מקניטה, ואז מחייכת.
"מצחיק" הוא אומר מחייך, "תוציאי לשון"
"אבל הוצאתי ! " אני מיתממת, "הנה בשבילך " ואני מוציאה לו שוב לשון.
"ליצנית, תשאירי אותה בחוץ ! " הוא אומר עדיין חצי מחייך.
אני מסתכלת עליו בדממה, מבט חודר.
השניות חולפות לאט, אבל הוא שומר על מבט יציב ודומם .
לא מבקש שוב מצד אחד, לא חוזר בו מהצד השני.
העיניים שלנו נעולות, והוא לא ממצמץ.
אחרי נצח וחצי, משהו בפנים מתחיל ללחוש לי "אוקי ... "
ואני מוציאה את הלשון, מחזיקה אותה בחוץ מולו.
הוא עושה חצי צעד, ועומד ממש קרוב אלי.
אני נלחמת באינסטינקט להירתע, ובמקום זה מזדקפת במקום, ולא זזה.
הוא מרים את היד ומעביר פעם אחת את האצבע שלו על הלשון שלי מלמעלה למטה
ואני נשארת לעמוד, המוח שלי מרוקן לחלוטין.
"תודה" הוא אומר, מחייך אלי, מסתובב והולך.
ואני נשארת לעמוד שם המומה,
מכניסה את חזרה את הלשון,
טועמת.
בן זונה !
בן של זונה !!
בוא הנה ותסיים את מה שהתחלת , בן של זונה !
זה לא יצא לי עכשיו מהראש,
אף פעם,
אני יודעת.
"תוציאי לשון"
"מה ?! "
"תוציאי לשון" הוא חוזר
אני מסתכלת עליו המומה, אנחנו אפילו לא ממש מכירים.
המבט שלו ניטרלי יחסית. לא צוחק, גם לא רציני מדי, חצי חיוך נימוסי. רק בעיניים שלו עמוק יש סערה לא ברורה.
זו בחירה פשוטה בין "באמת ? נראה לך ???" לבין "בבקשה, מזיז לי את הפטמה השמאלית"
בחירה פשוטה אבל אני כל כך מופתעת שהראש שלי ריק, ובהעדר כל מחשבה אחרת אני בוחרת כרגיל בקלילות.
אני מוציאה לו לשון מקניטה, ואז מחייכת.
"מצחיק" הוא אומר מחייך, "תוציאי לשון"
"אבל הוצאתי ! " אני מיתממת, "הנה בשבילך " ואני מוציאה לו שוב לשון.
"ליצנית, תשאירי אותה בחוץ ! " הוא אומר עדיין חצי מחייך.
אני מסתכלת עליו בדממה, מבט חודר.
השניות חולפות לאט, אבל הוא שומר על מבט יציב ודומם .
לא מבקש שוב מצד אחד, לא חוזר בו מהצד השני.
העיניים שלנו נעולות, והוא לא ממצמץ.
אחרי נצח וחצי, משהו בפנים מתחיל ללחוש לי "אוקי ... "
ואני מוציאה את הלשון, מחזיקה אותה בחוץ מולו.
הוא עושה חצי צעד, ועומד ממש קרוב אלי.
אני נלחמת באינסטינקט להירתע, ובמקום זה מזדקפת במקום, ולא זזה.
הוא מרים את היד ומעביר פעם אחת את האצבע שלו על הלשון שלי מלמעלה למטה
ואני נשארת לעמוד, המוח שלי מרוקן לחלוטין.
"תודה" הוא אומר, מחייך אלי, מסתובב והולך.
ואני נשארת לעמוד שם המומה,
מכניסה את חזרה את הלשון,
טועמת.
בן זונה !
בן של זונה !!
בוא הנה ותסיים את מה שהתחלת , בן של זונה !
זה לא יצא לי עכשיו מהראש,
אף פעם,
אני יודעת.
