תזונה סביב אימונים

[סילבי האפרוח]

תזונה סביב אימונים

היי,
אחרי הפסקה של חצי שנה (פציעה + חשש לחזור),
חזרתי לרוץ בהדרגה והיום אני מסוגלת לרוץ 10 ק"מ רצוף בקצב 8 קמ"ש מבלי להתנשף כלל.
כמו כן, יש לי שני אימוני קטרגל בשבוע של שעה וחצי כל אחד.

המטרה היא להגיע לחצי מרתון תל אביב (23.10) בזמן של שעתיים וחצי.
כדי לעשות את זה נכון מבחינת תזונה, אשמח לדעת על ההתנהלות הרצויה סביב האימונים.
מה אוכלים לפני? מה אוכלים אחרי?
מאיזה שלב רצוי לאכול בזמן הריצה? (לפני חצי שנה לקחתי חצי מנת ג'ל בריצה מעל 10 ק"מ ומתחת ל-15.)

תודה רבה,
רותם : )

 

[גמדים קטנים]

ברוכה הבאה והשבה לספורט

אולי תמאי כאן קצת תשובות -
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?ForumId=2139&MessageId=131833318

בעקרון - שעתיים שלוש לפני ארוחה של פחמימה וחלבון, מעט לפני - פחמימה קלה לעיכול. אחרי - שוב פחמימה וחלבון. לאכול בריצה של מעל שעה. אבל בפועל - מה שמתאים לך זה הדבר היחיד שרלוונטי!

רוצה לספר לנו עוד על קט-רגל?

 

[סילבי האפרוח]

הו! תודה : )

אני מניחה שכסטודנטית אצטרך לתכנן מראש ובקפידה את התזונה שלי.

מה תרצי לדעת על קט-רגל?
שיחקתי שנים כילדה ובגיל 14 נקעתי את הקרסול יותר מדי פעמים בזמן קצר מאד, ומאז הפסקתי לעשות פעילות גופנית כמעט לגמרי - כולל הריצות והמרוצים.
אבל הכדור תמיד היה חסר לי, והסתכלתי בקנאה על כל מי ששיחק.
לאחרונה אזרתי אומץ ואני משחקת בנבחרת הבנות של הטכניון. ביום שלישי יש תחרות : )

בימים של אימון אני לא רצה בנוסף, אלא רק מבצעת הליכת שחרור/ריצה קלה קצרה ותרגילי התנגדות.
את ההליכות האיטיות עם בן-זוגי אני לא סופרת

 

[גמדים קטנים]

מה מושך אותך בזה?

ואיך זה להיות אשה בספורט הזה?

אגב לגבי הנקע בקרסול - ניסית תרגילי חיזוק?

 

[סילבי האפרוח]

זו שאלה טובה!

וחשבתי עליה הרבה לפני שאני כותבת את התגובה הזו ו... לא מצאתי תשובה מילולית.
אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה שמציפה אותי ברגע שאני משחקת עם כדור, וזה נכון לכל כדור.
בפרט כדורגל כי זה משחק הכדור הראשון ששיחקתי (לפני כדורסל, לפני טניס שולחן וכו').
פשוט אושר מציף אותי, אבל אושר מסוג ששמור לפעילות גופנית אהובה : )


וואו.
צריך להתרגל לזה. אני אמנם משחקת עם בנות, אבל אין ספק שאני יותר עדינה מהן (ואני לא עדינה בכלל), ועליי ללמוד לשחק באגרסיביות שזה בניגוד לאופי שלי, ואז כמובן להתרגל לאני השחקנית לעומת אני הלא-שחקנית.
אבל באופן כללי אין משהו מיוחד בלהיות שחקנית קט-רגל. בעולם המודרני של היום, להיות בת-בן זה עניין של מה בכך.


הנקע בקרסול זה סיפור. סיפור עצוב.
בנוסף לקרסול יש לי פלטפוס חמור שלא טופל בזמן, ולכן גרר התפתחות לקויה של הברכיים שלי. זה אומר שיש לי ברכיים דלקתיות עם פיקה רוקדת.
בקרסול לא טיפלתי בצורה מיוחדת אלא רק בהשבתה עצמית. הרופאים הפחידו אותי שהנקיעה הבאה תוביל לקריעת הרצועה ומשם זה ניתוח עם שיקום ארוך. לא המליצו לי על תרגילי חיזוק, אלא רק על נעליים גבוהות וגרביים אלסטיים. אהיה כנה ואומר שלא נעניתי להמלצות אלא רק השתדלתי להיות זהירה.
כשאני יוצאת לטיולי הרים או ריצות שטח, אני שמה תחבושת אלסטית, אבל זהו.

בברכיים כן טיפלתי ע"י פיזיותרפיה שנמשכה שנים. עיקר הטיפול היה לערער את היציבות ובכך לחזק את השרירים מסביב לברך.
האמת? זה לא עזר. מה שכן עזר היה לחזור לספורט - קפיצה בדילגית, הליכות וריצות. אני גאה לומר שכבר 3 חורפים רצופים לא התלוננתי על כאבי ברכיים : )

עם הפלטפוס הרמתי ידיים. מדרסים היו לי מכל הסוגים והחומרים - כאבי תופת שאני לא מאחלת לאף אחד.
הבנתי שלעולם לא אלך על נעלי עקב ושכפכפי אצבע הם מחוץ לתחום.
מה כן הולך? ללכת יחפה, סנדלי שורש ונעלי ספורט המתאימות לרגל שטוחה (כיום הולכת עם הוריקן 15 ורצה עם נימבוס 14).

 

[גמדים קטנים]

מעניין!

כשאני ניצבת מול כדור אני בעיקר אדישה...

אבלאני בהחלט מזדהה עם עניין האגרסיביות (בתור אומנית לחימה ברמיסיה)

אני חושבת שיש הרבה מה לעשות לעניין הנקע. ריצות שטח מאד מחזקות, ויש גם תרגילים. כמובן שאני לא רופאה ולא מכירה אותך, אבל אני מתנגדת נחרצת לגישת ה"זה מה יש". טוב שמצאת מה שעוזר לך לפלטפוס. את לא מפסידה הרבה בתחום נעלי העקב וכפכפי האצבע, זה בטוח...