אם כבר העלית את הנושא, אז אפשר להתייחס גם
אליו. אני אתמקד בהגדרת ימי הביניים.
את ההגדרה של ימי הביניים אנו מכירים כשלב המעבר בין העת העתיקה לעת החדשה. הגדרה זו נכונה לא רק במובן הטכני, הטכנולוגי והתרבותי, אלא גם במובן המהותי, הפנימי והרוחני. ומההסתכלות הרוחנית נוכל גם להגדיר את ימי הביניים כמעבר בין ישראל לישראל. כלומר ימי הביניים משקפים לנו תקופה בה עם ישראל ירד מבמת ההסטוריה ונעלם בין הגויים, ובמקביל לכך גם ירד חושך רוחני לעולם. לפני ימי הביניים אנו פוגשים את עם ישראל כעם שא-לוהים מתגלה אליו וכעם שחי חיים המחוברים עם א-לוהים: בימי בית ראשון יש נבואה בישראל וניסים גלויים, ובימי בית שני עם ישראל יוצר את התורה שבע"פ מתוך אותו קישור עמוק עם הבורא. בימי הביניים הקשר הזה לא בא לידי ביטוי גלוי והקשר עם א-לוהים מושתת בעיקר על פירוש ופענוח מה שנותר לנו מהתקופה הקודמת בה הקשר היה גלוי. לאחר ימי הביניים עם ישראל חוזר לארצו ומתעורר לתחייה ולאט לאט הקשר עם הבורא הולך ומואר מחדש לקראת התקופה החדשה שנקראת ימות המשיח, שבתקופה זו, מתוך הקישור המחודש עם א-לוהים, כל העולם הולך ומשתכלל יותר, החל מהבחינה הטכנולוגית ועד הבחינה התרבותית ולבסוף הרוחנית וכל העולם מתאחד לעולם מקושר, אחדותי ושלם.
בעוד שלפני ימי הביניים הקב"ה הופיע בחיי עם ישראל בצורה גלויה והיה חלק אינטגרלי מחייהם, הרי שבימי הביניים הקב"ה היה ניסתר מחיי היום יום של העם וממילא נוצר מצב שהעולם נהיה עולם "חילוני" - עולם גשמי רגיל, ואילו את הקשר עם הבורא היה צריך להוסיף כתוספת נוספת על גבי החיים עצמם. תוספת זו נקראת "דת". לפני כן הקב"ה הופיע כחלק מזרימת החיים, ואפילו המצוות היו חלק מזרימת החיים הטבעית. אך אח"כ נוצר חילוק שיש את החיים עצמם ויש את ה"מעשים הנוספים" לצורך הבורא הלא הם הדת. וכך נוצר המושג "יהדות", שבעצם מפרידה את הדת למסגרת נפרדת מהחיים עצמם.
במקביל למצב זה בעם ישראל וכתוצאה ממצב זה (שהקב"ה ניסתר כעת), נוצרו גם בעולם כולו דתות. הנצרות במערב והאסלאם במזרח. וכך אנו יכולים להגדיר את ימי הביניים גם כ"תקופת הדתות".
אומות העולם ניצלו את החושך הרוחני שירד על עם ישראל ואת הסתר הפנים מצד הקב"ה, ע"מ להקים דתות משל עצמם. שדת כפי שאמרנו - לא מצריכה באמת קישור של הקב"ה לחיים שלך, אלא מספיק להוסיף מעשים חיצוניים כתוספת לחיים הרגילים. ואגב גם בעם ישראל עצמו התורה הפכה לדת, כפי שאומר הרמב"ן באמירה החריפה המפורסמת שלו, שבגלות כל המצוות הם רק מעשים חיצוניים וטקסיים, שמהוות רק תזכורת למה שהולך להיות בעתיד כשנשוב שוב לארצינו.
כשם שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, כך גם הופעת הקב"ה בעולם מתחילה מן המזרח כלפי המערב, ובמזרח הקב"ה כביכול עדיין בשמים ומנותק מן העולם הזה, ובמערב הוא כבר שוכן בתוך העולם ולכן נאמר שהשכינה שורה במערב. וכך גם בהופעת הדתות בעולם - הדתות במזרח יתנו יותר חשיבות לצד השמיימי ויבטלו את הצד הארצי, ואילו הדתות במערב יתנו יותר חשיבות לצד הארצי ולהופעת הקב"ה בתוך העולם עצמו.
האסלאם שקיים במזרח ממילא נותן את עיקר החשיבות לא-לוהים - א-ללה, ואילו כלפי האדם הוא מדגיש את אפסיותו של האדם. גם כל צורת החיים שלהם מדגישה את אפסיותו של האדם והעולם הזה - הם חיים במדבריות שוממים ובתנאים פרימיטיביים יחסית. המצוות שלהם מדגישות את עליונותו של הא-ל ואת אפסיותו של האדם והמעלה הכי גדולה אצלם היא להיות שהיד - כלומר לא להיות קיים בכלל, כי כמה שפחות אדם כך יותר טוב. גם השכר שלהם מתמקד בעולם הבא, שהרי מבחינתם אין כל ערך לעולם הזה. ואם מישהו פושע כנגד מצוות הא-ל יש להורגו ולהאבידו מן העולם שהרי הוא אפסי ואין לו תקנה. (וגם בעולם הבא שלהם העונש מוגדר כנצחי, כי אין תקנה לאדם האפסי). גם בתחומי המדע הם לא פיתחו את העולם והתרומה שהם כן נתנו לעולם המדע הוא המצאת ה"אפס" כיאה לתפיסת דתם המדגישה את אפסיות העולם והאדם. את פני נשותיהם הם מסתירים ברעלות - להעלים כל סממן של יופי מהעולם הזה.
מן העבר השני במערב יש את הנצרות. כיאה למיקומה המערבי היא נותנת פחות חשיבות למושגים השמימיים ומעלה על נס את הופעתו של הא-לוהים בתוך העולם עצמו וממילא גם את חשיבותו של העולם עצמו ושל האדם. לכן בנצרות אפילו האדם עצמו יכול להיות אלוהים. אם האדם חוטא יש לו כפרה בקלות אצל הכומר שהרי יש חשיבות א-לוהית לאדם. ומצוות הדת מתמקדות ביחס הטוב כלפי בני האדם "דת האהבה". הם ממוקדים בעולם הזה ולכן המושג המשיחי (שבא לתקן את העולם) חזק אצלם (ולא העולם הבא). גם האופי התרבותי שלהם מקביל והם ניסו לפתח את העולם מדעית וכלכלית, וכן נתנו חשיבות לתרבותיות אנושית. בעוד שבאיסלאם הא-לוהים הוא העליון ואילו האדם ראוי למיתה - לשהיד, הרי שבנצרות האדם הוא הראוי למחילה וכפרה ואילו האלוהים הוא זה שמת וניצלב. (מעבר לעובדה שבה פתחנו שאלוהים הוא בכלל אדם אצלם).
ככל שנרחיק מזרחה אפסיותו של האדם בדת תתחזק ויופיעו נזירים שמתבדלים מן העולם עד כדי שתיקה והתבודדות, כלומר בעוד האסלם הוריד את ערך האדם לאפס, דתות המזרח הרחוק הפכו את כל קיום האדם לערטילאי לחלוטין. וכן ככל שנרחיק מערבה נמצא במערב עולם חילוני יותר, שכבר קיים ללא דת כלל וכל כולו שקוע בעולם הזה.
ברוך ה' ימי הביניים מאחורינו, הדתות עשו עבודה חשובה מאד בהסטוריה, עבודה של שימור הקשר עם א-לוהים (גם אם הקשר הזה היה מעט מלאכותי), אבל עכשיו אנחנו כבר נכנסים לעידן חדש שאור ה' מאיר בגלוי בעולם והעולם הולך ומשתכלל והשכינה חוזרת יחד עם עם ישראל לציון. ונזכה לבניין שלם במהרה בימינו.
