קצת קשה לי לדבר על בילויים...
ביום הזיכרון. פתאום חשבתי על כך. מעבר לקושי הכרוך במילא במעבר הזה מעצב לשמחה, אני חושבת שהסמיכות הזאת שבין שני הימים, באיזשהו מקום גורמת לנו לפספס את יום הזיכרון. זהו יום שבו אנחנו מתייחדים עם הנופלים, מביעים הזדהות ותמיכה עם המשפחות השכולות, מרכינים ראש ומשתתפים בצער. ובמקביל אנשים מדברים על התכנון שלהם להערב ולמחר, איך לצאת לחגוג. זה לא מסתדר לי כל כך. התכנונים האלה של "לאן לצאת לבלות בערב" או מה לעשות מחר, האם הם לא גורמים לנו לשכוח שבעצם אנחנו נמצאים ביום הזיכרון? (איזה משחק מילים, לשכוח וזיכרון). ואז האם אנחנו לא מפספסים בעצם את היום החשוב הזה?
