תחבורה ציבורית - חלק ב'
(בינתיים שונה השם ל'אבטחה צמודה') למחרת כמעט התביישתי בהתרגשות שאחזה בי טרם בואי אל התחנה, כל-כך חיכיתי לרגע שאראה את רונית, בלי לדעת איך אגיב ומה אומר אם אעז להתקרב. האוטובוס עצר והנוסעים החלו לרדת ורק אני חיכיתי על מושבי בלי לנוע. לבסוף ירדתי, אחרונה והיא עמדה מולי, כמו חיכתה רק לי. חייכתי, היא חייכה בחזרה. "היי" "שלום, שלום" "אני רואה שאת באמת כל יום פה" לפעמים כשאני לא חושבת, כדאי שאני פשוט אשתוק, אבל איכשהו אני תמיד שוכחת את העצה הזאת. "גם את" "אני חוזרת מהעבודה, אני חייבת לעבור פה. למרות שהיום היה לי טרמפ אבל.." כן, חוסר מחשבה היא בהחלט תכונה בולטת. "אבל?" "אבל מה?" "אמרת שהיה לך טרמפ אבל" לירון גם חוסר עקביות אפשר להכניס לרזומה. "אפשר לדבר איתך ביחידות?" התקרבתי אליה והרחתי 1CK, בושם שאני אוהבת, אך אצלי מסיבה לא ברורה הוא מתנדף אחרי כמה דקות. הלכנו לעבר ביתן המודיעין שהיה כבר סגור ורק חלפו שם אנשים בדרכם לתחנה. "כן, היה לי טרמפ היום, אבל רציתי לראות אותך. אתמול כל היום חשבתי על ההצעה שלך, שנכיר, ולמרות שאני מאוד אוהבת את אורן, החבר שלי, משהו בהצעה שלך מאוד מושך אותי. זה בסדר שאני כנה איתך?" "אני מופתעת שאת כנה, אבל לא מופתעת שחזרת בך." "איך יכולת לדעת משהו שאני גיבשתי רק אתמול בלילה?" "ניסיון" "כבר התחלת עם מישהי כמוני?" "כמוך?" "את יודעת, סטרייטית שרוצה לנסות." "אז את רוצה לנסות?" נראה שהשתעשעה על חשבוני ובעיקר על חוסר הארגון של המחשבות שלי. "אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה, אבל משהו בך מושך אותי, אם אנחנו כבר כנות". "לירון, בואי נשב, יש לי כמה דקות עד האוטובוס הבא." התיישבנו על אחד הספסלים המרוחקים בתחנה. "את מוצאת חן בעיני, כבר אמרתי לך, אני חושבת שאת יפה ומושכת וזו אחת הסיבות שאני מעוניינת להכיר אותך. אני לא חושבת שאת לסבית," הנהנתי בראשי לשלילה, היא חייכה והמשיכה. "אני יודעת שאת לא לסבית" היא נגעה קלות בידי ועברה בי צמרמורת נעימה. "אבל אני רוצה לנסות קשר איתך, משום שלא נראית לי אחת שפוחדת מהתנסויות. אני צודקת?" הנהנתי לחיוב, עדיין בדום שתיקה מרותקת למגע ידה בידי ורוצה עוד. "אל תפחדי, אין לך במה להתבייש או להיות נבוכה. אני רק רוצה שנכיר ואם משהו יתפתח מעבר לכך, אז נזרום. מה את אומרת?" "את יכולה לגעת בי שוב?"
