תחושה מוכרת?

[YAEL1104]

תחושה מוכרת?

הייי אנשי פורום בודדים אבל ביחד!

האמת שחיפשתי הרבה זמן פורום בסיגנון הזה.
זה סגנון שרק אנשים ספציפיים יחפשו, ורק אנשים ספציפיים יימצאו וירגישו שהם רוצים להמשיך להישאר בו..
רוב האנשים לא מבינים את התחושה הזאת, וזה מה שהופך אותה לקשה יותר, מיוחדת יותר.
שמחה שמצאתי את הפורום הזה!

רציתי להתייעץ עם אנשים מבינים( סוף סוף..)
למה לדעתכם תחושה הבדידות הזאת? אני מוקפת אנשים אוהבים, מישפחה אוהבת.. למה התחושה הזאת? אני מחפשת את עצמי כבר כמה שנים ורק מחפשת את עצמי.. למה הראש טרוד מצד אחד איך אני נראית בעיניי אנשים אחרים ומצד שני ,לא אכפת לי, ממש ממש לא אכפת לי, תנו לי רק לחיות את חיי.
עניין של ביטחון עצמי? עניין של קבלה ? למה לחפש אהבה ומצד שני כ"כ לפחד ממנה? מאינטימיות? מחברה..

לפעמים פשוט מרגיש לי שאני לא מוצאת את עצמי בעולם הזה. הרץ קדימה ככ מהר, איפה האהבה באמת?? למה הצביעות??
ומתי התמימות הפכה לרעה כ"כ?! למה כל החיים להשתנות בשביל אנשים אחרים, שאפילו לא רוצים בטובתך?!?
באלי פשוט לגור במקום אחר. עם אנשים אחרים, שלא מסתכלים אחד על השני כמו "הארוחה הבאה" . אנשים אוהבים, שלא שוכחים את הרגשות שלהם עם כל התוהו של הקידמה, והמודרניזציה ההולכת ומשגעת. עם כל המטלות, וה"לעשות" "לא לעשות", החוקים החברתיים המחרפנים האלו שלעולם לא אבין..
באלי לפעמים פשוט לגור על אי בודד, בלי אף אחד. מוכרת לכם התחושה הזאת?
מצד שני, עם מי אחלוק את רגשותיי? מי יחלוק איתי את רגשותיו?

טוב לשתף

 

[מנהלת בניסיון]

ברוכה הבאה יעל

אם תקראי אחורה בפורום תמצאי שרשורים בהם אנשים כותבים
על התחושות שלהם בנוגע לבדידות.
כל אחד במצבו הייחודי והמיוחד לו.
לי בא פתחה את השרשור האחרון בנושא.

נדמה לי שבכל מיני מקומות שומעים על אנשים שמחליטים
להפסיק לחיות לפי החוקים החברתיים האלה ולהתחיל לחיות כמו שנראה להם לנכון.

אני מרגישה שככל שאני מתבגרת

אני מצליחה להבין יותר טוב
מה באמת חשוב ומה פחות
אחחח אם רק הייתי יכולה להתחיל מהתחלה

יצרנו לנו פה אי בודד בדיוק כמו זה שאת מחפשת

כל אחד חי את חייו לפי דרכו ונפגשים רק לצורך השיתוף, ההתיעצות, העידוד וההקשבה

שמחה שמצאת אותנו
ומקווה שיהיה לך נעים ונוח

 

[לי בא]

שאלות לא פשוטות

שאני ממש לא יודעת את התשובה עליהן,
ושואלת בדיוק כמוך.
גם אני מוקפת כל הזמן באנשים, וכשסוף סוף יש שקט,
במקום להתענג על השקט המיוחל הזה,
אני מרגישה בודדה, זה מבאס.
אולי יבוא מישהו אחר ויחכים אותנו,
מצטערת, לא יכולה לעזור...

 

[YAEL1104]

שייכות והבנה-זה מספיק

תודה רבה , זוהי תחושת שייכות טובה

ולי בא- עצם זה שהגבת עזר לי להבין משהו חשוב. אולי לפעמים אנחנו לבד או רוצים להיות לבד, אבל אנחנו לא בהכירך בודדים. אולי אנחנו מספיק טובים כדי לארח לעצמנו חברה?
עצם זה שהגבת לי, וגם בלי פיתרון או תשובה עזר לי מאוד!
תודה

 

[לי בא]

נכון מאוד, להיות לבד זה מצב פיזי, בלי אנשים סביבנו,
להיות בודדים זה מצב ריגשי,
אם את רק לבד, אז זה הזמן להפתח לעולם,
ואם את בודדה, לזה אין לי תשובה

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

צודקת במאה אחוזים

יש הבדל ענקי בין להיות לבד לבין להרגיש בודד.

יש רבים הבוחרים להיות לבד ואינם חשים בבדידות. טוב להם עם בחירתם.
אחרים יכולים להיות מוקפים באנשים, ועדיין להרגיש בודדים.
מצב כזה הוא לרוב לא בחירה חופשית.
בזה מעורבים המון תהליכים נפשיים, החל מקבלה עצמית דרך תחושת ניכור לחברה ועד.... מליון אפשרויות.

מי שמרגיש את הבדידות ורוצה לשנות אותה, צריך קודם כל את האומץ להודות בהרגשה
אח"כ להחליט, שזה מפסיק לא טוב, כדי להתאמץ ולעשות את השינוי.

עד כאן, נעשים הצעדים הראשונים, אבל הם הקשים ביותר.
מפה, אפשר למצוא מטפל שיעזור לגלות את הדרך לפתרון

ושוב, במטפל יכול להושיט את היד,
להאיר את הדרך,
אך רק האדם עצמו צריך לבחור לצעוד

 

[Being And Doing]

תחושת הבדידות היא תחושה בעלת מגוון אדיר

כל אחד חווה את תחושת הבדידות בצורה שונה, בגוונים שונים, ולכן אין כבר תשובות חד משמעיות המתאימות לכל אחד.
אם תרצי, אשמח כן לשמוע על איך את רואה את תחושת הבדידות. מה את מרגישה בה. כתבת כאן על הסתירה הפנימית אצלך בין הרצון לקבלת חוות דעת מאחרים ומצד שני החוסר אכפתיות ממה שאחרים חושבים. עם זאת.. מה יש בתחושה הזו ? מה את מרגישה, לא חושבת, מרגישה באותם רגעים?

אני יודע שזו שאלה קשה, וזה בסדר גם אם אין לך תשובה.

 

[YAEL1104]

תחושות,רגשות ושאר ירקות

תודה רבה על לכל העונים\ות

בשימחה, כל שיתוף רק מקרב יותר ויותר לאמת.
קיים בי בילבול עמוק של כמה שנים. לדעתי, מאז יציאתי מהדת נפתחו לי העניים והתעוררתי, עם זה גם הרצון לסגור את הבור העמוק של אי הידיעה. ככל שאני מנסה ללמוד יותר, להבין יותר(אנשים, במיוחד) אני מתבלבלת יותר. יש כל כך הרבה להבין, וללמוד! כל כך הרבה שלפעמים זה יותר מידיי..ולפעמים הריקנות של אי הידיעה מכרסמת יותר ויותר. וכך גם גדל הרעב לדעת יותר.

התחושה העיקרית היא שאני לבד בתחושה הזאת. ברור לי שהמון מרגישים כמוני, אך כל אחד ורגשותיו. כרגע, התחושה שלי היא שבאלי פשוט לברוח מהכל. לא רוצה לחיות במערכת כזאת. "מערכת שאוכלת אחד את השני, צדיק ורע לו רשע וטוב לו?"
אני יודעת שעליי לחשוב בצורה אופטימית, זו הברירה היחידה שנשארה לנו, לא?
או לקום ולפעול! ויש ,תמיד יש מה לעשות.
או- לקום, וללכת . מקום שבו האנשים מתנהלים ביחד עם התמימות. לא הופכים את עורם כדי להתקבל חברתית או כל קבלה אחרת. מקום לאו דווקא אוטופי , מקום מציאותי אבל מקום שבו ארגיש שייכת אליו. שארצה לקום ולהגיד- כייף לשנות ולהשתנות כאן! מקום שבו הקמת משפחה זה יהיה הרצון שלי , ולא משו אחר.

אני רוצה באמת לממש את החלום הזה שכולם מדברים עליו ומשום מה לא מצליחים לממש אותו- לראות את העולם. זה הדבר היחיד שאנחנו שוכחים לגביו עם כל מרוצת החיים.

לעיתים אני תוהה אם אני מרחמת על עצמי. אם אני מנסה לראות בכוונה את המציאות בצורה שונה כדי להיות שונה, ולהרגיש מיוחדת. עדיין, אילו תחושותיי, ואני מנסה בכל הדרכים להתמודד איתם.
האם התחושות האלו עברו גם בכם? אז למה לא לשנות את סדר החיים הכ"כ מובנה הזה? לימודים, חתונה , ילדים, פנסיה...?
מה יקרה אם אחליט שעכשיו, שבועיים לפני הפסיכומטרי אני רוצה לקום ולטייל בעולם? האם יהיה לי לאן לחזור? עבודה לעבוד בה? מקום שבו אוכל לחיות בצורה עצמאית?
מרגיש לי שהמון אנשים שוכחים מהחיים שלהם. מגיעים לגיל מסויים ונזכרים בחלומות שלהם. אני לא רוצה לפספס, אני רוצה להמשיך ללמוד, אני רוצה להמשיך להכיר אנשים חדשים, אני רוצה לשנות מקומות, אני רוצה להמשיך להכיר את עצמי, אני רוצה לעזור לאחרים, לשנות דברים, לאו דווקא להשפיע ולהנהיג!

תודה רבה!
עצם הכתיבה והשיתוף ,הם אלו שעוזרים ופותחים את הדרך לעוד..

 

[Being And Doing]

יש דפוס מסויים שחוזר על עצמו בדברייך

שזה הרצון שלך לשנות, לתרום ולתת - ועל זה אני חייב להוריד בפנייך את הכובע.
בנוגע לבלבול, נשמע שאת רוצה להשלים פערים, ומבחינתך הדבר החשוב ביותר הוא להבין אנשים, את ההתנהגות שלהם, את המניעים שלהם. מה שכן מסקרן אותי, מדוע זה כל כך חשוב לך? מה המניע של הרצון הזה להבין אנשים?
כתבת שאת מרגישה לבד בתחושה הזו, ואכן, יש אמת באמירה זו. לעולם לא נמצא אדם שמרגיש בדיוק אותו הדבר כמונו. אנחנו נמצא דומים לנו, אך לא כמונו. נשמע לי שאת קצת מעמיסה על עצמך, מעמיסה קוגנטיבית, מעמיסה מחשבתית, רוצה יותר מדי, ולפעמים - שאנו מעמיסים על עצמנו, אנחנו מתבלבלים, רוצים לברוח, להתחיל מההתחלה - כי הרי זה הכי קל, לברוח במקום לנסות להתמודד(אין כאן שמץ של נימה ביקורתית). תנסי להוריד ממך מטלות, במקום לחשוב כל הזמן, תגידי לעצמך שעוד שבועיים יש לך פסיכומטרי, כרגע את מעסיקה את עצמך בזה, עושה מה שאת יכולה - ולפעמים, מתוך זה, מתוך עיסוק במשהו ספציפי ולא בחשיבה, התשובות מגיעות לבד.
לראות את העולם - מתי אנחנו מרגישים שאנחנו רואים את העולם ? מה צריך לקרות כדי שאת תרגישי שאת רואה את העולם ?

מאמי, החיים אינם משוואה ליניארית. אין תשובה חד משמעית להכל. את יכולה לקום ולנסוע. את יכולה להביא ילדים מחוץ לנישואין ואת יכולה לעבוד עד גיל 90.
מה שחשוב, זה מה שמתאים לך, זה מה שעושה לך טוב, ותחושת בטן קטנה.. שזה דבר שאת קצת שכחת, לבדוק מה עושה לך, ואך ורק לך, טוב.

 

[פריאל12]

אלו תובנות של אדם שחי את החיים במס' גלגולים

 

[Being And Doing]

חחח, אממ, הגלגול היחידי ...

שיש לי בנתיים הוא להתגלגל לצד השני במיטה שהשעון המעורר מנסה להעיר אותי!

 

[מנהלת בניסיון]

 

[לימור 3880]

התמימות לא הפכה לרעה מעולם

ההיפך, זו תכונה נעלה ומדהימה שלצערנו הרב נעלמת מהעולם בגלל שאנשים מפחדים ממנה, מעדיפים להיות כממו כולם, ולשים בצד
את מה שמייחד אותם .
הרי אין דבר טוב יותר מפשוט להיות את עצמך .

אני מכירה את התחושה שאת מתארת, גם אני מוקפת חברים, ומשפחה, ודברים חדשים שבפתח,
אבל לפעמים ( אני גאה לומר שהרבה פחות בתקופה האחרונה ) אני ממש ממש מרגישה ריקנות לא מוסברת, שכמובן מובילה לדכדוך.
אני מניחה שרק את יודעת מה חסר לך.

הרבה פעמים חשבתי כמה נהדר יהיה פשוט להתנתק מהכל ולפתוח חיים חדשים במקום אחר.
אבל אני לא בטוחה שזה מה שהיה פותר את הבעיה .
אף פעם אל תנסי להיות מישהי אחרת ממה שאת , תעריכי מה טוב בך, תהיי מודעת גם למה שלא, ותדעי להקיף את עצמך באנשים שאוהבים אותך בגלל שאת איך שאת.

תעשי עם עצמך חושבים - מה באמת מטריד אותך?
מה חסר?
מה היית רוצה שיהיה ואין?

ובינתיים, ברוכה הבאה, ומי ייתן שהשנה תביא איתה את כל הפתרונות שצריך

 

[פריאל12]

יעל

הגעת למקום עם אנשים מבינים אך בעיקר - שותפים.
התחושה, שרוב האנשים אינם מבינים את התחושה שאת מתארת, היא אשליה בלבד.
אני מניחה שרוב האנשים חוו וחווים זאת אך מתמודדים עם כך אחרת, כל אחד ודרכו.
מי שמתכנס בעצמו יותר ומי שיוצא ומכריז מול העולם: אני כאן!

נכון שנראה כי פעם העולם היה תמים יותר ועם ערכים שנס ליחם, אך אם תביטי סביבך, תגלי שהם לא באמת
פסו מן העולם. לפעמים הם פשוט מוסתרים מבעד לכל מיני שכבות (לעתים של אגו, לעתים של ציניות...) ואם
לא תוותרי ותתאמצי לראותם - ראה תראי
כדי להסיר כאן כל ספק: זה לא נכתב מתוך תמימות אלא מניסיון לא מועט.
שלא תטעי לרגע - יש רע בעולם ואיש אינו מטיל ספק בכך. אך הרע לא יכול להתקיים בלי הטוב (ולהיפך) - וזו
אינה קלישאה.
מתפקידנו לחפש אחר הטוב גם בדברים שנראה כי הטוב לא מצוי בם - כי הטוב קיים.

לשנה החדשה, אני מאחלת לך (ולכולנו), שנשכיל לראות את הטוב מבעד לשכבות