תחושה קשה

[רריא]

תחושה קשה

תחושה קשה
הי לכולם/ן לפני מספר ימים כתבתי שאני מוכנה למסור את המנוגון שנשאר לי כיוון שהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להתמודד יותר עם הטיפולים. כל הריצות לאולטראסאונד ובדיקות דם כל יום, כל הזריקות אחה"צ, כל הלחצים באותם ימים בהם העבודה לא נגמרת והזמן לזריקה הולך ןאוזל, כל הנפיחות בבטן, הכאבים בבטן התחתונה מריבוי ביציות, מצבי הרוח, הפחדים, הכל.. בכל אופן למעט בעלי היחידה שידעה על הטיפולים היא השכנה שלי שיצא וסיפרתי לה. לאחר מספר חודשים שהיא מתעניינת, אני רואה שיש לה בטן די גדולה. משהו שמאוד לא מתאים לגיזרה שלה. ברור לי שהיא בהריון, ברור לי שהיא בחודש די מתקדם וכניראה מתוך מבוכה לספר לי היא פשוט לא מדברת איתי על זה. לא שהיא חייבת לי משהו אבל בכל זאת הייתי מצפה שתספר שהיא רוצה עוד ילד, שהיא בהריון או כל דבר אחר שקשור. אני כ"כ פגועה מהתחושה שהיא מסירה ממני מתוך איזו עדמת "רחמים" אולי?! היום היא נכנסה לשאול אם תוכל לקחת כיסאות לליל הסדר ואני ממש התקשתי להתבונן בה. מצד אחד העין באופן טבעי נמשכת לבטן שניראית כאילו היא בחודש שישי. מצד שני אינני מעוניינת להתייחס להריון אם היא שידעה מה אני עוברת אפילו לא רמזה לי שהיא מתכננת הריון נוסף. בקיצור, תחושה קשה.. רבקה

 

[1029]

רבקה../images/Emo24.gif

תחושה קשה
הי לכולם/ן לפני מספר ימים כתבתי שאני מוכנה למסור את המנוגון שנשאר לי כיוון שהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להתמודד יותר עם הטיפולים. כל הריצות לאולטראסאונד ובדיקות דם כל יום, כל הזריקות אחה"צ, כל הלחצים באותם ימים בהם העבודה לא נגמרת והזמן לזריקה הולך ןאוזל, כל הנפיחות בבטן, הכאבים בבטן התחתונה מריבוי ביציות, מצבי הרוח, הפחדים, הכל.. בכל אופן למעט בעלי היחידה שידעה על הטיפולים היא השכנה שלי שיצא וסיפרתי לה. לאחר מספר חודשים שהיא מתעניינת, אני רואה שיש לה בטן די גדולה. משהו שמאוד לא מתאים לגיזרה שלה. ברור לי שהיא בהריון, ברור לי שהיא בחודש די מתקדם וכניראה מתוך מבוכה לספר לי היא פשוט לא מדברת איתי על זה. לא שהיא חייבת לי משהו אבל בכל זאת הייתי מצפה שתספר שהיא רוצה עוד ילד, שהיא בהריון או כל דבר אחר שקשור. אני כ"כ פגועה מהתחושה שהיא מסירה ממני מתוך איזו עדמת "רחמים" אולי?! היום היא נכנסה לשאול אם תוכל לקחת כיסאות לליל הסדר ואני ממש התקשתי להתבונן בה. מצד אחד העין באופן טבעי נמשכת לבטן שניראית כאילו היא בחודש שישי. מצד שני אינני מעוניינת להתייחס להריון אם היא שידעה מה אני עוברת אפילו לא רמזה לי שהיא מתכננת הריון נוסף. בקיצור, תחושה קשה.. רבקה

רבקה

קשה לראות חברה בהריון,יש להניח שהיא לא רוצה לפגוע בך ואינה יודעת להתמודד עם המצב,אם החברות שלכן חשובה לך דברי איתה על העניין, אם לא פשוט המשיכי להתעלם. הכאב והקנאה בנשים הרות הם נחלתם של כולנו. לגבי המנוגון, אם יש עוד זמן לתפוגה אז אל תמכרי שימי בצד,רחוק מהעין תעברי את החגים, תאגרי כוחות ואז תחליטי מה הלאה. בהצלחה רבה ג'וד

 

[העין ה 3]

אפשר להבין גם אותה

תחושה קשה
הי לכולם/ן לפני מספר ימים כתבתי שאני מוכנה למסור את המנוגון שנשאר לי כיוון שהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להתמודד יותר עם הטיפולים. כל הריצות לאולטראסאונד ובדיקות דם כל יום, כל הזריקות אחה"צ, כל הלחצים באותם ימים בהם העבודה לא נגמרת והזמן לזריקה הולך ןאוזל, כל הנפיחות בבטן, הכאבים בבטן התחתונה מריבוי ביציות, מצבי הרוח, הפחדים, הכל.. בכל אופן למעט בעלי היחידה שידעה על הטיפולים היא השכנה שלי שיצא וסיפרתי לה. לאחר מספר חודשים שהיא מתעניינת, אני רואה שיש לה בטן די גדולה. משהו שמאוד לא מתאים לגיזרה שלה. ברור לי שהיא בהריון, ברור לי שהיא בחודש די מתקדם וכניראה מתוך מבוכה לספר לי היא פשוט לא מדברת איתי על זה. לא שהיא חייבת לי משהו אבל בכל זאת הייתי מצפה שתספר שהיא רוצה עוד ילד, שהיא בהריון או כל דבר אחר שקשור. אני כ"כ פגועה מהתחושה שהיא מסירה ממני מתוך איזו עדמת "רחמים" אולי?! היום היא נכנסה לשאול אם תוכל לקחת כיסאות לליל הסדר ואני ממש התקשתי להתבונן בה. מצד אחד העין באופן טבעי נמשכת לבטן שניראית כאילו היא בחודש שישי. מצד שני אינני מעוניינת להתייחס להריון אם היא שידעה מה אני עוברת אפילו לא רמזה לי שהיא מתכננת הריון נוסף. בקיצור, תחושה קשה.. רבקה

אפשר להבין גם אותה
היא בטח חששה לספר כי תיארה לעצמה שזה קשה עבורך. מצד שני היא לא חשבה מספיק, כי הרי ברור שבסופו של דבר תדעי מזה. לגבי המנוגון, מצטרפת לדעתה של ג'וד. שימי בצד, לפעמים הכוחות חוזרים יותר מהר ממה שאנחנו מצפים. התשובה השלילית האחרונה שקיבלתי היתה ב-5.1.03, ואז אמרתי שאני מפסיקה לזמן בלתי מוגבל (אין לי עודף זמן - אני בת 41). ואחרי חודשיים בלבד החלטתי לחזור לטיפולים, ועכשיו כבר אין לי סבלנות לחכות לטיפול הבא שיהיה רק אחרי פסח... בהצלחה, ורדה

 

[אוויר לנשימה]

דעתי.

תחושה קשה
הי לכולם/ן לפני מספר ימים כתבתי שאני מוכנה למסור את המנוגון שנשאר לי כיוון שהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להתמודד יותר עם הטיפולים. כל הריצות לאולטראסאונד ובדיקות דם כל יום, כל הזריקות אחה"צ, כל הלחצים באותם ימים בהם העבודה לא נגמרת והזמן לזריקה הולך ןאוזל, כל הנפיחות בבטן, הכאבים בבטן התחתונה מריבוי ביציות, מצבי הרוח, הפחדים, הכל.. בכל אופן למעט בעלי היחידה שידעה על הטיפולים היא השכנה שלי שיצא וסיפרתי לה. לאחר מספר חודשים שהיא מתעניינת, אני רואה שיש לה בטן די גדולה. משהו שמאוד לא מתאים לגיזרה שלה. ברור לי שהיא בהריון, ברור לי שהיא בחודש די מתקדם וכניראה מתוך מבוכה לספר לי היא פשוט לא מדברת איתי על זה. לא שהיא חייבת לי משהו אבל בכל זאת הייתי מצפה שתספר שהיא רוצה עוד ילד, שהיא בהריון או כל דבר אחר שקשור. אני כ"כ פגועה מהתחושה שהיא מסירה ממני מתוך איזו עדמת "רחמים" אולי?! היום היא נכנסה לשאול אם תוכל לקחת כיסאות לליל הסדר ואני ממש התקשתי להתבונן בה. מצד אחד העין באופן טבעי נמשכת לבטן שניראית כאילו היא בחודש שישי. מצד שני אינני מעוניינת להתייחס להריון אם היא שידעה מה אני עוברת אפילו לא רמזה לי שהיא מתכננת הריון נוסף. בקיצור, תחושה קשה.. רבקה

דעתי.
שלום רב , יש לך שכנה/חברה מצויינת , לדעתי האישית היא לא רוצה לפגוע ולא יודעת איך להתמודד עם המצב. היא מודעת לרגישות הנושא . כמו שלך קשה לשאול אותה האם היא בהריון ומדוע היא לא סיפרה לך , היא לא יכולה לספר לך. אני חושב שאם היא חברה טובה , את יכולה לשאול אותה את השאלה , האמיני לי שדקונת של מבוכה , תפתור לכן הרבה עוגמת נפש שתחמיר עם הזמן. אני ואישתי נכשלנו כבר פעמיים. ימים קשים היו לנו. אנחנו מחזקים אחד את השניה. אני מנסה לחזק אותה יותר , כי היא זו שמשלמת את המחיר המשותף יותר ממני. לרגע בחיוך - אנחנו הגברים יותר נהגים מאשר יולדים נכון לימים אלו אני ואישתי כבר כמעט חודש בהפסקה , רק שפנינו לרפואה אלטרנטיבית , קצת לגוון קצת לנוח , אפילו המליצו לאישתי שזה מאזן את הגוף. ולמי שלא מאמין ברפואה זו , אני יכול להבטיח שהיא לא מזיקה. תהיי חזקה - הרבה נמצאים איתך באותה הסירה. נכון להיום (ניצחון לאמריקה/ישראל) שינויים אמורים להיות לכולנו. אז , חג שמח , פורה , ומוצלח לכולנו. אוויר לנשימה.

 

[קייצית]

היי אויר לנשימה - |4u כיף לקרוא את

דעתי.
שלום רב , יש לך שכנה/חברה מצויינת , לדעתי האישית היא לא רוצה לפגוע ולא יודעת איך להתמודד עם המצב. היא מודעת לרגישות הנושא . כמו שלך קשה לשאול אותה האם היא בהריון ומדוע היא לא סיפרה לך , היא לא יכולה לספר לך. אני חושב שאם היא חברה טובה , את יכולה לשאול אותה את השאלה , האמיני לי שדקונת של מבוכה , תפתור לכן הרבה עוגמת נפש שתחמיר עם הזמן. אני ואישתי נכשלנו כבר פעמיים. ימים קשים היו לנו. אנחנו מחזקים אחד את השניה. אני מנסה לחזק אותה יותר , כי היא זו שמשלמת את המחיר המשותף יותר ממני. לרגע בחיוך - אנחנו הגברים יותר נהגים מאשר יולדים נכון לימים אלו אני ואישתי כבר כמעט חודש בהפסקה , רק שפנינו לרפואה אלטרנטיבית , קצת לגוון קצת לנוח , אפילו המליצו לאישתי שזה מאזן את הגוף. ולמי שלא מאמין ברפואה זו , אני יכול להבטיח שהיא לא מזיקה. תהיי חזקה - הרבה נמצאים איתך באותה הסירה. נכון להיום (ניצחון לאמריקה/ישראל) שינויים אמורים להיות לכולנו. אז , חג שמח , פורה , ומוצלח לכולנו. אוויר לנשימה.

היי אויר לנשימה - |4u כיף לקרוא את
דבריך, כמו משב רוח רענן, כל הכבוד על הפתיחות ועל התמיכה באשתך.

 

[רוצה עוד 1]

ברוך המצטרף אלינו, אויר לנשימה

דעתי.
שלום רב , יש לך שכנה/חברה מצויינת , לדעתי האישית היא לא רוצה לפגוע ולא יודעת איך להתמודד עם המצב. היא מודעת לרגישות הנושא . כמו שלך קשה לשאול אותה האם היא בהריון ומדוע היא לא סיפרה לך , היא לא יכולה לספר לך. אני חושב שאם היא חברה טובה , את יכולה לשאול אותה את השאלה , האמיני לי שדקונת של מבוכה , תפתור לכן הרבה עוגמת נפש שתחמיר עם הזמן. אני ואישתי נכשלנו כבר פעמיים. ימים קשים היו לנו. אנחנו מחזקים אחד את השניה. אני מנסה לחזק אותה יותר , כי היא זו שמשלמת את המחיר המשותף יותר ממני. לרגע בחיוך - אנחנו הגברים יותר נהגים מאשר יולדים נכון לימים אלו אני ואישתי כבר כמעט חודש בהפסקה , רק שפנינו לרפואה אלטרנטיבית , קצת לגוון קצת לנוח , אפילו המליצו לאישתי שזה מאזן את הגוף. ולמי שלא מאמין ברפואה זו , אני יכול להבטיח שהיא לא מזיקה. תהיי חזקה - הרבה נמצאים איתך באותה הסירה. נכון להיום (ניצחון לאמריקה/ישראל) שינויים אמורים להיות לכולנו. אז , חג שמח , פורה , ומוצלח לכולנו. אוויר לנשימה.

ברוך המצטרף אלינו, אויר לנשימה
אשתך בת מזל שיש לה בן זוג תומך ואוהב כמוך. תמשיכו לחזק זה את זה ולחתור במרץ. גם לך חג שמח.

 

[רוצה עוד 1]

הכונות הטובות לא מקלות על ההתמודדות

תחושה קשה
הי לכולם/ן לפני מספר ימים כתבתי שאני מוכנה למסור את המנוגון שנשאר לי כיוון שהרגשתי שאני כבר לא מסוגלת להתמודד יותר עם הטיפולים. כל הריצות לאולטראסאונד ובדיקות דם כל יום, כל הזריקות אחה"צ, כל הלחצים באותם ימים בהם העבודה לא נגמרת והזמן לזריקה הולך ןאוזל, כל הנפיחות בבטן, הכאבים בבטן התחתונה מריבוי ביציות, מצבי הרוח, הפחדים, הכל.. בכל אופן למעט בעלי היחידה שידעה על הטיפולים היא השכנה שלי שיצא וסיפרתי לה. לאחר מספר חודשים שהיא מתעניינת, אני רואה שיש לה בטן די גדולה. משהו שמאוד לא מתאים לגיזרה שלה. ברור לי שהיא בהריון, ברור לי שהיא בחודש די מתקדם וכניראה מתוך מבוכה לספר לי היא פשוט לא מדברת איתי על זה. לא שהיא חייבת לי משהו אבל בכל זאת הייתי מצפה שתספר שהיא רוצה עוד ילד, שהיא בהריון או כל דבר אחר שקשור. אני כ"כ פגועה מהתחושה שהיא מסירה ממני מתוך איזו עדמת "רחמים" אולי?! היום היא נכנסה לשאול אם תוכל לקחת כיסאות לליל הסדר ואני ממש התקשתי להתבונן בה. מצד אחד העין באופן טבעי נמשכת לבטן שניראית כאילו היא בחודש שישי. מצד שני אינני מעוניינת להתייחס להריון אם היא שידעה מה אני עוברת אפילו לא רמזה לי שהיא מתכננת הריון נוסף. בקיצור, תחושה קשה.. רבקה

הכונות הטובות לא מקלות על ההתמודדות
גם אני מצטרפת לקודמותי בתחושה שאולי הסיבה ששכנתך לא סיפרה לך על ההריון שלה היא מתוך מבוכה וחשש להכאיב לך (ואולי גם בתקווה שעד שאי אפשר כבר יהיה להסתיר, גם את כבר תהרי...). ותארי לך שזה הריון לא לגמרי מתוכנן...? במקרה כזה המבוכה עוד רבה אפילו יותר, לא? ומאחר שלא סיפרה לך בהתחלה ועכשיו כבר עבר זמן... מה אז עושים? בקיצור, גם היא במצב לא נעים. אבל כמובן שכל ההבנה הזו לא ממש מקלה על התחושה הקשה שיש כמעט לכל אחת מאתנו בעת הטיפולים. ההרגשה הזו שכל שאר הנשים מסביבנו הקלטות להריון בקלי קלות, כשהן רק רוצות (או אפילו מבלי לרצות) ורק לנו זה לא מצליח. שכל העולם בהריון, חוץ מאתנו. אם את זקוקה להפסקה, קחי אותה. אבל עדיין אל תקבלי החלטות מרחיקות לכת. שמרי על המנוגון עוד קצת ברשותך. אני מניחה שתאריך התפוגה עדיין מספיק רחוק ועוד יהיה לך זמן למסור אותו אם בכל זאת תחליטי שלא להמשיך בטיפולים, וגם זו כמובן החלטה לגמרי לגיטימית. רק שכדאי לקחת אותה על "ראש נקי", אחרי מנוחה, שלא בהשפעת הקושי המיידי. וחוץ מזה, עדיין ייתכן שהחודש את כן מצליחה, נכון? ((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))

 

[רריא]

תודה

הכונות הטובות לא מקלות על ההתמודדות
גם אני מצטרפת לקודמותי בתחושה שאולי הסיבה ששכנתך לא סיפרה לך על ההריון שלה היא מתוך מבוכה וחשש להכאיב לך (ואולי גם בתקווה שעד שאי אפשר כבר יהיה להסתיר, גם את כבר תהרי...). ותארי לך שזה הריון לא לגמרי מתוכנן...? במקרה כזה המבוכה עוד רבה אפילו יותר, לא? ומאחר שלא סיפרה לך בהתחלה ועכשיו כבר עבר זמן... מה אז עושים? בקיצור, גם היא במצב לא נעים. אבל כמובן שכל ההבנה הזו לא ממש מקלה על התחושה הקשה שיש כמעט לכל אחת מאתנו בעת הטיפולים. ההרגשה הזו שכל שאר הנשים מסביבנו הקלטות להריון בקלי קלות, כשהן רק רוצות (או אפילו מבלי לרצות) ורק לנו זה לא מצליח. שכל העולם בהריון, חוץ מאתנו. אם את זקוקה להפסקה, קחי אותה. אבל עדיין אל תקבלי החלטות מרחיקות לכת. שמרי על המנוגון עוד קצת ברשותך. אני מניחה שתאריך התפוגה עדיין מספיק רחוק ועוד יהיה לך זמן למסור אותו אם בכל זאת תחליטי שלא להמשיך בטיפולים, וגם זו כמובן החלטה לגמרי לגיטימית. רק שכדאי לקחת אותה על "ראש נקי", אחרי מנוחה, שלא בהשפעת הקושי המיידי. וחוץ מזה, עדיין ייתכן שהחודש את כן מצליחה, נכון? ((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))

תודה