החלום שנשבר לרסיסים
New member
תחושה רווחת
או מיתוס מסוים, קובע ברורות.. שאדם חלש, החש ממולכד בסבביתו, יאשים את כל החברה הקרובה בה הוא חי, בעיוורון, בפרימטביות, בטימטום.. הרגשה זו, זהה להרגשת הילד הנשלח לבית ספר, אך ליבו מתפלץ כאשר המחנך מעמידו במקומו, בהגיע הילד לביתו מקלל הוא את עצמו על שלא עוזב את בית הספר, את המחנך הפרמטיבי, ואת ההורים החשוכים, רק את עצמו לא יאשים, הן הוא הילד הנאור, הנבון, הפיקח היחיד החי בעולם.. עד שמגיע השלב, שהוא נחשף לחיי העולם הרע, ואז הבועה המחשבתית מתפוצצת בפניו, עיניו דומעות ,ליבו נשבר, ומיד נשאב בחזרה להוריו הטובים, ולא פוסק מלהודות על חינוכם הנוקשה אך הטוב... אחי/ותי, הבית ספר זהו שלב בחיים, של כל אדם, החרדי הסגור, התוהה, השבור, חש שהוא סגור, מסכן, חי בשקר, הוריו הביאוהו אך כדי לסבול, מתאווה לאור שאינו קיים בחוץ, נכסף ונסחף אחר כל הגיג של חסר דעה, מחפש הוא מיפלט, דרך שונה, העיקר להיות שם, בעולם המדמה כייף, שאינו אלא צער, ותענוג שאינו אלא כאב.. אך כאשר נפלט ,חי, נשם, הרגיש, אכל, שתה, את כל הכיעור שבחוץ, נשבר ליבו, ורץ הוא לבית הוריו, או קברותם, מתרפק/ת בבכי , ומתחרט על הדרך הטובה שנטש.. האמינו לי, הייתי שם, טעמתי, שכבתי, טסתי, עישנתי דברים אסורים, הכרתי בנות, נהנתי מהחיים, נטשתי דרך אבותיי בגיל צעיר מאוד, אך עכשיו ליבי רותח, ודמעותי זולגות, היאך עשיתי רע לעצמי, לעמי, ומשפחתי.. אך על דבר אחד אני מודה, עשיתי דרכי חזרה, בחיי הורי, ולא בקברם.. יותר נכון, עצרתי עצמי, לפני שקברתים חיים.. נבונים, קראו, הפנימו, ושיפטו, לפי ההיגיון, ולא הרגש.. אנא אל תהיו מונעים ע`י אמוציות שליליות, הדבר גורם להגעה למחוזות לא רצויים, הגיבו עניינית, ללא השמצות. הגיבור מהמוח ולא מהבטן..תודה שקראתם.. ואם כל החילוקי דעות, אל תשכח, שאנשים אחים אנחנו.
או מיתוס מסוים, קובע ברורות.. שאדם חלש, החש ממולכד בסבביתו, יאשים את כל החברה הקרובה בה הוא חי, בעיוורון, בפרימטביות, בטימטום.. הרגשה זו, זהה להרגשת הילד הנשלח לבית ספר, אך ליבו מתפלץ כאשר המחנך מעמידו במקומו, בהגיע הילד לביתו מקלל הוא את עצמו על שלא עוזב את בית הספר, את המחנך הפרמטיבי, ואת ההורים החשוכים, רק את עצמו לא יאשים, הן הוא הילד הנאור, הנבון, הפיקח היחיד החי בעולם.. עד שמגיע השלב, שהוא נחשף לחיי העולם הרע, ואז הבועה המחשבתית מתפוצצת בפניו, עיניו דומעות ,ליבו נשבר, ומיד נשאב בחזרה להוריו הטובים, ולא פוסק מלהודות על חינוכם הנוקשה אך הטוב... אחי/ותי, הבית ספר זהו שלב בחיים, של כל אדם, החרדי הסגור, התוהה, השבור, חש שהוא סגור, מסכן, חי בשקר, הוריו הביאוהו אך כדי לסבול, מתאווה לאור שאינו קיים בחוץ, נכסף ונסחף אחר כל הגיג של חסר דעה, מחפש הוא מיפלט, דרך שונה, העיקר להיות שם, בעולם המדמה כייף, שאינו אלא צער, ותענוג שאינו אלא כאב.. אך כאשר נפלט ,חי, נשם, הרגיש, אכל, שתה, את כל הכיעור שבחוץ, נשבר ליבו, ורץ הוא לבית הוריו, או קברותם, מתרפק/ת בבכי , ומתחרט על הדרך הטובה שנטש.. האמינו לי, הייתי שם, טעמתי, שכבתי, טסתי, עישנתי דברים אסורים, הכרתי בנות, נהנתי מהחיים, נטשתי דרך אבותיי בגיל צעיר מאוד, אך עכשיו ליבי רותח, ודמעותי זולגות, היאך עשיתי רע לעצמי, לעמי, ומשפחתי.. אך על דבר אחד אני מודה, עשיתי דרכי חזרה, בחיי הורי, ולא בקברם.. יותר נכון, עצרתי עצמי, לפני שקברתים חיים.. נבונים, קראו, הפנימו, ושיפטו, לפי ההיגיון, ולא הרגש.. אנא אל תהיו מונעים ע`י אמוציות שליליות, הדבר גורם להגעה למחוזות לא רצויים, הגיבו עניינית, ללא השמצות. הגיבור מהמוח ולא מהבטן..תודה שקראתם.. ואם כל החילוקי דעות, אל תשכח, שאנשים אחים אנחנו.