קופיפה טובעת
New member
תחושות רעות. אולי טריגר
לא יודעת מה לכתוב, אני מבולבלת.
בעיקר מוצפת פחד.
עוד מעט צריכה ללכת לעבודה ופשוט לא מסוגלת.
ברור שאלך ושאשק אותה כאילו הכל כרגיל אבל אני מפוחדת ממש.
התחלף לי מנהל בעבודה והוא מפחיד אותי. הוא נתן לנו תקופת ניסיון עד הראשון לחודש וכבר הגענו למועד.
מעכשיו אני צריכה לספק ביצועים אחרת הולך להיות רע, רע מאוד.
ואין בי את הכוחות לזה. אין בי את הכוחות לכלום.
אני פשוט סמרטוט.
אבל אחד כזה זרוק מסריח בצד שאנשים נגעלים להרים לשים על המגב ולנקות איתו את הרצפה.
מעבירה את רוב זמני בבית ברביצה במיטה.
בלילות לא ממש ישנה, בלי מירו לא מסוגלת לישון אבל אני לא רוצה יותר כדורים!
ואם מצליחה לישון אז זה בחלקים במהלך היום.
רע לי ואין לי מה לעשות עם זה.
אני לא מגישה שום עבודה ללימודים, איכשהו אחת הגשתי וזהו.
ויש לי עוד לפחות 10 עבודות גדולות, חלקן כבר פג מזמן מועד ההגשה שלהן ולא הגשתי וגם לא טרחתי לבקש הארכה.
ולא מסוגלת לקחת את עצמי בידיים.
בכלום.
אין לי כוחות לכלום.
נכנסת לפייסבוק ולא מבינה למה, הרי במילא אין שם עם מי לדבר.
ונמאס כבר ממשחקים מטופשים בטלפון.
אני מרגישה שוב אפסית וחסרת כל.
כי בי אין טיפת כוח לכלום ואין סביבי אף אחד שיתמוך.
כאילו הכל נגדי ואני לא שווה כלום ואף אחד.
אני דוחה.
דוחה את עצמי כי אני דוחה את כולם.
לא מעניינת אף אחד, פשוט ככה.
נמאס לי לחשוב שלעד אשאר רווקה. על ילדים אין מה לדבר, כי לא תהיה לי אפשרות להביא ילדים למרות שזה אחד הדברים הכי חשובים לי.
אבל מי ירצה אותי?
אני דוחה.
לא יודעת מה לכתוב, אני מבולבלת.
בעיקר מוצפת פחד.
עוד מעט צריכה ללכת לעבודה ופשוט לא מסוגלת.
ברור שאלך ושאשק אותה כאילו הכל כרגיל אבל אני מפוחדת ממש.
התחלף לי מנהל בעבודה והוא מפחיד אותי. הוא נתן לנו תקופת ניסיון עד הראשון לחודש וכבר הגענו למועד.
מעכשיו אני צריכה לספק ביצועים אחרת הולך להיות רע, רע מאוד.
ואין בי את הכוחות לזה. אין בי את הכוחות לכלום.
אני פשוט סמרטוט.
אבל אחד כזה זרוק מסריח בצד שאנשים נגעלים להרים לשים על המגב ולנקות איתו את הרצפה.
מעבירה את רוב זמני בבית ברביצה במיטה.
בלילות לא ממש ישנה, בלי מירו לא מסוגלת לישון אבל אני לא רוצה יותר כדורים!
ואם מצליחה לישון אז זה בחלקים במהלך היום.
רע לי ואין לי מה לעשות עם זה.
אני לא מגישה שום עבודה ללימודים, איכשהו אחת הגשתי וזהו.
ויש לי עוד לפחות 10 עבודות גדולות, חלקן כבר פג מזמן מועד ההגשה שלהן ולא הגשתי וגם לא טרחתי לבקש הארכה.
ולא מסוגלת לקחת את עצמי בידיים.
בכלום.
אין לי כוחות לכלום.
נכנסת לפייסבוק ולא מבינה למה, הרי במילא אין שם עם מי לדבר.
ונמאס כבר ממשחקים מטופשים בטלפון.
אני מרגישה שוב אפסית וחסרת כל.
כי בי אין טיפת כוח לכלום ואין סביבי אף אחד שיתמוך.
כאילו הכל נגדי ואני לא שווה כלום ואף אחד.
אני דוחה.
דוחה את עצמי כי אני דוחה את כולם.
לא מעניינת אף אחד, פשוט ככה.
נמאס לי לחשוב שלעד אשאר רווקה. על ילדים אין מה לדבר, כי לא תהיה לי אפשרות להביא ילדים למרות שזה אחד הדברים הכי חשובים לי.
אבל מי ירצה אותי?
אני דוחה.
