תחושות של סבתא

דנה אז

New member
תחושות של סבתא

כל התיאורים והשיח מעורר בי שוב את הרגעים, התמונות והתחושות מאותו יום נורא. לכתוב את הכל בוודאי היה מקל במעט, אבל מרגישה שאייני מסוגלת.
אבל יש משהו שחשוב לי לספר, כבר שוחחתי בעבר עם בעלי וחברה בנושא ועדיין מטריד אותי.
אחרי שהיו צמודים אלי במהלך ההיריון ומעט לאחריו, אחי ואמי נסעו לטיול בחו"ל. באותו יום נורא אמי הייתה אמורה לנחות בארץ, ואחי היה אמור לאסוף אותה (תוכנן עוד מראש).
אבל היו בעיות בטיסה, ועיכובים. אף אחד לא ידע מה קורה איתה, כי לא הייתה איתה קשר, ואני כמובן הייתי מנותקת מכדי לדעת. בערב היא התקשרה אלי ושאלתה הראשונה הייתה מה עם שקד?
לא מה שלומנו, לא מה שלומו. חשבתי שהיא יודעת שאחי סיפר לה כבר. עניתי לה שהוא בבית חולים, היא שאלה למה את לא איתו- התחלתי להבין שהיא לא יודעת וגימגמתי לה תשובה שיריב איתו ואני עם הבת הגדולה. נתקנו. בנתיים היא התקשרה לכולם ואבי סיפר לה מה קרה. ואני התחלתי לברר הסתבר שהיא במעבר בית שאן לבד, מחכה לאחי שיגיע משדה התעופה שם חיכה לה.
מסתבר שהייתה בעיה והורידו אותם בערב הסעודית או דובאי ולמחרת היו אמורים להמשיך בטיסה. לאמי יש דרכון זר והיא הרגישה שהיא חייבת להגיע ארצה והגיע עם מונית דרך ירדן.
עם כל הבלבול שלי שלחתי חברה שתהיה איתה עד שאחי יגיע.
עד היום יש לי מצד אחד תהיות בנושא, איך הרגישה? איך ידעה שהיא חייבת להגיע ארצה? למה השאלה הראשונה הייתה עליו?
ומנגד המון המון יסורי מצפון, נראה לי אכזרי לספר לה כך מה קרה, לא יכולה לדמיין מה הייתה תחושתה, לחזור מטיול ולקבל את הבשורה בטלפון כשאת לבד.
 

koval10

New member
זה ממש מוזר

אבל אצלנו היה משהו דומה: אמא שלי נסעה עם חברתה לים המלח באותו יום שגיל התעלף בבית ספר. אני ואחותי החלטנו לא לספר לה כלום, ואז כשגיל נפטר, אחותי ובעלה נסעו

לים המלח, סיפרו לה והביאו אותה ללוויה...

אני רק זוכרת שאני חיכיתי לה, ומאד רציתי את אמא שלי, שתחבק אותי שתבכה אתי ביחד, שתהיה אתי. כמו ילדה קטנה, שלקחו לה כדור... כל הזמן שאלתי איפה היא.

כשהיא התקשרה אלי מים המלח, היא קודם כל שאלה מה שלום גיל. אבל אני ידעתי שלא סיפרו לה וגימגמתי שהכל בסדר, פחות או יותר. היא גם לא התעניינה באף אחד אחר, שממש לא מתאים לה,

רק שאלה משלום גיל. מונשם, מורדם, נלחם על חייו, ולא הצליח.

כנראה שגם לסבתות יש חושים חדים לנכדים שלהם, אנחנו החיים שלהם, הם נושמים אותנו וקולטים כשמשהו קורה לנו ולילדים שלנו
 

דנה אז

New member
ההורים שלנו

את מדברת גם על הצורך שלך באמא שלך לידך, כל כך מובןץ ברגעים הכי קשים אנחנו כמו ילדים קטנים צריכים את אותה נחמה ותחושת בטחון.
אלינו הגיעו המון אנשים לעזור , מהעבודה של בעלי, בנות דודות שלי, ואפילו שכנה שהייתה איתי בלידה, וכמובן האחים שלי והמשפחה שלו ובכל זאת היא הייתה חסרה.
יש דברים שאמא מבינה אותנו בלי מילים.
אני רואה את זה גם בדברים שקרו מאז, כל יום הולדת שלו, היא זוכרת, היא מבינה... מעבירה את זה בהתנהגות בדברים שהיא עושה.
יודעת שגם הסבים והסבתות עוברים את האובדן וגם להם קשה.
 
למעלה