תחושת אכזבה

k500

Active member
מנהל
יש כמה קבוצות ווטסאפ, אפשר ליצור קשר עם Hatzilonit

היא נמצאת כאן בפורום, גם במסר פרטי אליה.
 

NLOV

New member
תחושת אכזבה

היי,
אני חדשה בפורום, ועוד לא לגמרי מגדירה את עצמי א-מינית למרות שמהפעם הראשונה התאכזבתי לגלות שמין זה לא כזה מדהים כמו שאומרים...
האמת שאני רוצה לכתוב על תחושת האכזבה....מכך שיש אנשים שחווים תענוג שאני פשוט לא מצליחה לראות או להבין מה עד כדי כך מהנה בו. התחושה היא שאני מפספסת או "מפסידה" משהו כיפי, אבל פשוט אין לי צורך גדול בו. התחושה שמשהו לא בסדר בי, שאני חסרה איזו פונקציה של הנאה גופנית.
אני בשלב שאני קצת מקנאה, שהייתי רוצה להיות יותר מינית, וקצת קשה לי אולי להכיר במציאות שאני לא אדם מיני כל כך. וכמובן שיש את החשש מלא למצוא זוגיות כי "כל הגברים אוהבים מין" וזה כביכול הדבר הכי חשוב במערכת יחסים ובקרבה אינטימית.
בגדול אני חושבת שמה שהכי כואב לי זה התחושה של הפיספוס של משהו טוב. כמו למשל שאני מאוד אוהבת שוקולד וחולקת את זה עם עוד הרבה אנשים בעולם (עם זאת כמובן שלא עם כולם).
בבסיס של התחושה הזו עומד הפחד שלא להשתייך, לא להיות חלק, להיות שונה מאוד מרוב האנשים, ופחד שלא יקבלו אותי כמו שאני, ובעיקר חסר מאוד גדול שאני לא אוכל לספק גבר בצורה הספציפית הזו.
 

k500

Active member
מנהל
שלום וברוכה הבאה

תודה על השיתוף, העלית סוגיה חשובה ועיקרית שמוכרת לרבים מאיתנו כאן, אם לא לכולם/ן.

על פניו, נדמה שכל העולם מיני ושזאת הנורמה היחידה, שמערכות יחסים כוללות מין ושזה שלב השיא כביכול של האהבה ומי שלא שם, לא קיים.
אבל, המציאות שונה. מסתבר שלא כל העולם מיני, שמערכות יחסים לא חייבות לכלול מין ושאפשר לאהוב בלי יחסי מין.

אז למה אנחנו מרגישים שזה לא ככה מסביבינו בחיים עדיין?

בעיקר בגלל חוסר המודעות לנושא הא-מיני ולמגוון האפשרויות שא-מיניות נותנת לנו לבחור. אפשר להסתכל על מה קרה ללהט"ב לאורך העשורים האחרונים למשל ולראות שחלו שינויים בחברה ושלהט"ב על המגוון שלהם/ן זכו ליותר ויותר הכרה והבנה בשיח הציבורי.
אז מה עם א-מיניות? היא עדיין לא שם, אבל הנושא הא-מיני מחלחל לאט לאט ובעתיד אנחנו מקווים שהשיח החברתי-מיני יכיל גם את ההבנה שיש א-מיניות בעולם ושלא כל מערכת יחסים צריכה להוביל למין.

בינתיים, אנחנו צריכים להתמודד עם לא מעט בורות בנושא וחוסר ידע. אבל, הבשורות הטובות הן שאנחנו לא לבד. יש הרבה א-מיניים/ות הן בארץ והן בעולם. מספר האנשים שמצטרפים לפורום גדל, יש גם פייסבוק, ווטסאפ ואנחנו גם נפגשים מדי פעם. הקהילה הא-מינית על גווניה השונים מתרחבת וזה מצוין.

מה שאת מרגישה, פחד לא להשתייך או לא להיות חלק ושלא יקבלו אותך, הוא מובן כי כאמור, המסר החברתי הוא עדיין כזה שמגדיר מין כחלק מאהבה ושאי אפשר בלעדיו. אבל אם את חושבת שאת נמצאת בסקאלה הא-מינית ולא מוצאת צורך במין, את מוזמנת להיות חלק משאר האנשים שחושבים ומרגישים כמוך.
הרבה כאן ובכלל, הרגישו דברים דומים בגלל הסביבה החברתית ומצאו כאן (הן בפורום והן בשאר הפלטפורמות של א-מיניים) את המקום הנוח, הבטוח, החופשי מביקורת ושיפוטיות כי כולנו כאן מבינים את התחושה הזאת ויכולים להזדהות עם מה שכתבת ומה שאת מרגישה.

לגבי זוגיות, הרבה מאיתנו כאן מחפשים זוגיות ואהבה א-מינית על סוגיה השונים ויש לנו גם לוח היכרויות כאן בפורום ואנחנו נפגשים מדי פעם ועוד. יש דבר כזה זוגיות א-מינית והיא אפשרית, צריך פשוט לחפש אותה ולדעת מה רוצים בזוגיות כזאת כדי ששני הצדדים יתאימו וירצו את אותם דברים, לפחות בבסיס הא-מיני שלהם/ן. ואגב, את לא חייבת לספק אף אחד אחר חוץ מאת עצמך.

אני לא יודע מה רמת הידע שלך על א-מיניות ואם את מגדירה את עצמך כזו או עדיין לא בטוחה וזה בסדר, לא חייבים לבוא עם הגדרות מוכנות ולהחליט מראש, אפשר להתלבט, לקחת את הזמן ולחשוב מה רוצים ועם מה אנחנו מזדהים בנושא הא-מיני על גווניו השונים.

בכל אופן, את מוזמנת תמיד כאן, לקרוא, לשאול, לשתף, לחדד דברים ולקבל עזרה ותמיכה אם תרצי, בשביל זה אנחנו כאן תמיד ומוכנים לעזור בכל עת. בהצלחה
 

קשת54

New member
כל כך מזדהה

התחלתי לעבד את המחשבות שלי בקול רם בפייסבוק בערך בשנים הראשונות שלי לתואר.
כעסתי על בריאת המיניות. כעסתי על עץ הדעת. כעסתי על חווה.
האשמתי את המיניות בתרבות האונס...וכעסתי על עצמי שאני כועסת על זה...
בכל שנה עיבדתי את אותו הטקסט מאז...עד שהגעתי למסקנה שאין לי מה לכעוס על המיניות...מותר ליהנות מזה...וזה בסדר שאני לא מבינה את זה...אני לא חייבת להבין למה א\נשים מוצאים\ות עניין במה שלא מעניין אותי. ואז החלטתי לחקור מה מעניין בזה...
ניסיתי להיפתח לנושא... קראתי על הפרעות במיניות... וקיוויתי שיש לי הפרעה מינית
רק כי לא רציתי להגדיר את עצמי א מינית... בהפרעה אפשר לטפל...הפרעה אפשר לשנות...
נטייה מינית, זה משהו שאני כבר צריכה להשלים איתו...לא השלמתי.
בהתחלה בעיקר נבהלתי שיש קהילה כזאת...שזה קיים...שאני לא לבד בזה... זה הבהיל אותי כי זה אומר שאני חלק מהקהילה... שלא מתקבלת טוב מבחינה חברתית. פחדתי מזה... עד שהתחלתי להכיר בזהות שלי... להבין שכך אני... לאהוב את עצמי כך...
להתלהב מהקהילה...ואפילו לרצות להגביר את המודעות שקודם פחדתי ממנה (והתחרטתי שחיפשתי בגוגל בהתחלה). ככל שניסיתי להבין מה מעניין את המיניים במיניות... וראיתי שאני לא מזדהה עם זה, זה נתן לי אישור חזק יותר להגדרה העצמית שלי. היום אני יודעת.
 
למעלה