תחושת אמביוולנטיות מבחינת היחס לנשי
לפני כמה ימים קראתי באחד ממדורי הכלכלה בעיתון ראיון עם אישה שבכירה בתחומה וחלק גדול מהראיון נסב על מה אומר בעלה, מה היחסים ביניהם בבית, על הילדים ציפיות החברה וכו´. בהתחלה התעצבנתי, כי גבר היו שואלים יותר על התחום המקצועי (ולא על מי מרויח יותר הוא או אשתו ומה אשתו אומרת על זה), ואח"כ הרגשתי דואליות מסוימת, האם הפנמתי את זה שמה שנחשב גברי (קריירה, עסקים) יותר חשוב וצריך לתפוס יותר מקום מאשר ממה שנחשב נשי (משפחה, זוגיות, קשרים)? כלומר למה לבקש או לצפות שיראיינו נשים רק על קריירה, ולא לבקש או לצפות שיראיינו גברים על המשפחה והיחסים? אולי תוכלו לעזור לי לפתור את הבאלגן הזמני בראש?
לפני כמה ימים קראתי באחד ממדורי הכלכלה בעיתון ראיון עם אישה שבכירה בתחומה וחלק גדול מהראיון נסב על מה אומר בעלה, מה היחסים ביניהם בבית, על הילדים ציפיות החברה וכו´. בהתחלה התעצבנתי, כי גבר היו שואלים יותר על התחום המקצועי (ולא על מי מרויח יותר הוא או אשתו ומה אשתו אומרת על זה), ואח"כ הרגשתי דואליות מסוימת, האם הפנמתי את זה שמה שנחשב גברי (קריירה, עסקים) יותר חשוב וצריך לתפוס יותר מקום מאשר ממה שנחשב נשי (משפחה, זוגיות, קשרים)? כלומר למה לבקש או לצפות שיראיינו נשים רק על קריירה, ולא לבקש או לצפות שיראיינו גברים על המשפחה והיחסים? אולי תוכלו לעזור לי לפתור את הבאלגן הזמני בראש?