תחושת האחדות וריפוי

[צחי שוחט]

תחושת האחדות וריפוי

כשאני בוחן את ריפויים שאני עובר בעצמי,
אני שם לב, שכשיש לי תחושת אחדות מלאה,
ריפוי נעשה מעצמו.
תחושת האחדות הזו, היא מצב בו אני חש את עצמי כלא יותר מאשר אוויר במרחב.
רק ההכרה העצמית שלי מבדילה אותי מהכל.
האברים שלי נעלמים, הגוף שלי נעלם והתחושה היא של אחד.
אז גם התודעה שלי רחבה ולא ממוקדת.

ככל שאני חווה את הרעיון הזה יותר ויותר אני מגיע למסקנה ש -

ככל שאנו יותר במצב של אחדות, כך אנו בריאים יותר.
ככל שיש לנו יותר הבדלות והגדרות עצמיות, המחלות נתפסות בנו יותר.

 

[ינוקא1]

פשוט ואמיתי.

כל חולי הוא מלחמה.
הוא נוצר ממלחמה בין שני צדדים - מחשבות , רגשות , אלמנטים , קונפליקטים . . .

הבאת השלום היא הריפוי.
להביא שלום בעצם זה להביא אחדות.

הגוף החומרי רחוק מאחדות , והקונפליקטים והמלחמות מוטבעים בו.
בדיוק כמו בעולם מסביבנו - כל הטבע החומרי מושתת על מלחמת קיום.

ההתמרה של הגוף הפיזי לכיוון האחדות מעלה את המלחמה למישור גבוה יותר.
מישור אחדותי יותר.
ואז המלחמה והקונפליקטים והגוף עצמו "מותמרים" לדברים אחרים.
מוזיקה , למשל , וכן כל יצירה שהיא הבאה מתוך הקונפליקט - אפילו חלומות.

ואז נוצר שלום.

 

[צחי שוחט]

כתבת משהו נכון....

כל הטבע החומרי מושתת על מלחמת קיום.
אני בדרך כלל אומר אותו הדבר, רק עם המילה הישרדות במקום מלחמת קיום.

לפני כמה שנים קראתי משהו נחמד בהקשר ליצירה והיין והיאנג.
משהו שונה ממה שאנשים חושבים על היין והיאנג.
במקום ההרמוניה שמקשרים אליהם, נאמר שם:

בשביל שתהיה תנועה ויצירה, היין והיאנג נאבקים ביניהם. המתח שנוצר ביניהם גורם ליצירה של העולם.

ובעצם, אם הם היו הולכים זה עם זה בהרמוניה, לא היה נוצר דבר.
כשכל אחד מהם מושך לכיוון שלו, נוצרים הדברים.
היאנג מייצר את השמיים והיין את האדמה.

ההרמוניה מושגת כששני הכוחות מביעים את עצמם במלואם.

ובהקשר לדיון שלנו - כשיש יין ויאנג, אין אחדות.
כשיש אחדות, זה אומר שהיין והיאנג נעלמים ויש איין.

 

[ינוקא1]

אז כאן יש נקודה

שמבחינתי היא המהות של ריפוי.
כתבת :

"ובעצם, אם הם היו הולכים זה עם זה בהרמוניה, לא היה נוצר דבר.
כשכל אחד מהם מושך לכיוון שלו, נוצרים הדברים.
היאנג מייצר את השמיים והיין את האדמה.

ההרמוניה מושגת כששני הכוחות מביעים את עצמם במלואם.

ובהקשר לדיון שלנו - כשיש יין ויאנג, אין אחדות.
כשיש אחדות, זה אומר שהיין והיאנג נעלמים ויש איין. "


מבחינתי היין והיאנג אינם נעלמים אלא מותמרים.
ביצירה מוזיקלית יש הבדלים - יש צלילים נמוכים ויש צלילים גבוהים. יין ויאנג.
אך ביצירה אחת , ומה שנותן את היופי לנמוכים זה דווקא החיבור עם הגבוהים - וההיפך.

כך היין והיאנג במרחב מסוים , הם אויבים זה לזה ויש בינהם קונפליקט - אש ומיים למשל.
אך כאשר נעלה אותם למרחב גבוה יותר , הם יהפכו למשלימים.

על זה אמרו חז"ל למשל -
"עושה שלום במרומיו" - שהשמיים הם אש ומיים מעורבבים ביחד (שמיים = אש ומיים) , והקב"ה עושה בינהם שלום.
כלומר , במימד הארצי האש והמיים הם אויבים זה לזה , אך כאשר הם מותמרים למרחב הגבוה יותר , הם הופכים למשלימים אחד של השני.


הגוף משתמש בשיטה זו גם כן באופן טבעי !
כל הקונפליקטים שקשה לנו לפתור במשך היום , באים בלילה בחלומות.
אך בחלומות הם באים מותמרים - מותמרים לסמלים ויצוגים שונים.
במישור החלום מבוצעת התמרה של שני צדדי הקונפליקט לשפת הסמלים , ובמישור הזה ניתן ליצור שלום.
כאשר נוצר השלום שם , הוא משתלשל ויורד עד לרמה הפיזית.

כל הטקסים השמאניים אני מאמין מבוססים על עיקרון דומה -
התמרה של קונפליקט \ מחלה \ בעיה , לרמה של משחק , ריקוד , מוזיקה ציור וכו' וכו'.
הפיכת הבעיה ליצירה אחת המאחדת בתוכה את שני צדדי הקונפליקט - היא הריפוי !
כך גם עובדות השיטות כמו ריפוי באומנות , בכתיבה , בתנועה , וכל יצירה אחרת.


ולכן לגבי הסוף של דבריך -

"כשיש אחדות, זה אומר שהיין והיאנג נעלמים ויש איין".

מבחינתי היין והיאנג תמיד ישארו , אך הם יעשו "בהירים" והרמוניים יותר ויותר ויתקרבו לאין עד אינסוף.
אך לעולם לא יגיעו אליו.
הם ישאפו להגיע לאין , אך לעולם הם לא יגיעו אליו.
תמיד תישאר נקודה קטנה קטנה קטנה . . .

 

[ינוקא1]

גם במתמטיקה

יש דברים דומים , כמו מושג ה"גבול".
למשל אנחנו יכולים לחלק את ה1 כל פעם ב2 -

1
0.5
0.25
0.125
.
.
.

ותמיד נגיע לערך קטן יותר ויותר ונתקרב מאוד ל0 , אך לעולם לא נגיע אליו ממש.

 

[צחי שוחט]

לפעמים אני חושב שאתה מבוזבז

כמובן שאני רואה אמת בכל דבריך.
העניין של האיין, הוא, שהוא בא עוד לפני היין ויאנג.
הם עצמם בדיוק כמו שתיארת...לא יגיעו אליו אף פעם.
גם התודעה לא יכולה להיות בו לגמרי לדעתי, אלא להתקרב אליו ממש ,ממש קרוב.

וזה העניין ביין והיאנג, שבכל הנוגע לקיום, הם נמצאים בכל דבר.

כתבת ממש יפה וברור

.

 

[ינוקא1]

כשרואים קצת פרופרציות של היקום

ומבינים שאנחנו בערך כמו טור נמלים . .. אז מכסימום נמלה אחת מבוזבזת . . .

למרות שהפלא הענק ענק ומדהים הוא שבסוף כלום לא מבוזבז.
מהגדול ביותר ועד הקטן ביותר.
(זו דעתי לפחות

)

פרופורציות של היקום במצגת הנפלאה הזו :

http://htwins.net/scale2/lang.html

לגבי מה שכתבת

ענק.
כנראה שהתודעה מתחילה מהמספר 2.
רק מהרגע בו יש לנו יכולת להבחין בין דברים קיימת תודעה.
ממילא אין לנו גישה אל האין עצמו , אך זו השאיפה שלנו.

 

[צחי שוחט]

על המצגת ינוקא. ממש יפה.

 

[מגדלאור1]

תודה צחי היקר

אני דוגלת בחידוד הזהות העצמית - בייחודיות אישית.
בחתירה לעבר גילוי והגשמה של הפן האלוהי,
שאותו אני נבחרתי לייצג ולהיות שלוחה ארצית שלו.

כולנו ביחד גוף אחד,
אבל כול אחד מאיתנו אמון על תפקיד אחר.
תפקיד בעל גרעין פנימי משותף לכולנו!
לכן אני מוצאת את האחדות שעליה אתה מדבר,
בראייה הכרתית שמודעת למקור המשותף.
ולא באיבוד העצמי,בהתמזגות שמעלימה את העצמיות,
אלא בשיתוף פעולה שנותן מקום,במה,זרקור וקול,
למתנה האינדיבידואלית שכול אחד נושא בקרבו.
.

 

[צחי שוחט]

מגדלור. אין לי מה להוסיף

 

[צחי שוחט]

סליחה

- מגדלאור