תחזיקו אותי

[אלומת האור]

תחזיקו אותי

לפני שאני עושה שטויות, כי אני ככה קרובה

 

[Lady Stark]

מה קרה??

 

[אלומת האור]

לא יכולה לכתוב כאן

 

[עתיד ורוד2]

מחזיקים!

נרגעת?

 

[אלומת האור]

לא.

 

[אלומת האור]

לא שמישהו חייב לי משהו, כמובן, אבל יש

אולי מישהו שיכול לדבר אתי עכשיו במסרים?

 

[a midnight runner]

שלחתי מסר.

 

[אלומת האור]

תודה, את מקסימה, שלחתי לך בחזרה

וברוכה הבאה לפורום

 

[עייפה רוצה לישון]

אלומי מקווה שיותר טוב

אוהבת חיבוק ענק

 

[ליידי באבא3]

מה קרה?

דווקא משרשור התודות שלך הסקתי שמצבך יותר טוב, ובכל זאת באה מישהיא אתמול לראות את הדירה...

בכל מקרה שולחת לך

 

[אלומת האור]

היא לא באה בסוף, כנראה תגיע הערב

ואת שרשור התודות שלי אני כותבת כדי להרגיש יותר טוב ולא כי אני מרגישה כבר יותר טוב. סוג של שכנוע עצמי שכזה, חשיבה חיובית. זה לא אומר (עדיין) שמצבי טוב בכלל. וחוץ מזה אני הפכפכה ולא יציבה. תודה על החיבוקים, לך ולכולם.

 

[אלומת האור]

לכל מי שהגיב לי כאן וששלח לי מסרים אישיים

אני מודה לכם מקרב לב. אין לי כוח לענות כרגע באופן אישי לכל אחד בנפרד, אבל חיממתם לי את הלב.
אני עדיין במצב רוח קרבי, זועמת מאוד, מתוסכלת מאוד; בא לי לפרק מישהו לחתיכות, אבל אני אדם עדין שמפנה את הזעם בעיקר כלפי עצמו (וקצת בציניות לפעמים גם החוצה). מדגדג לי על הלשון לכתוב משהו, אבל אני יודעת שזה עלול לפגוע במישהו אז אני מתאפקת ונותנת לגל הזה לעבור ומזכירה לעצמי שזה לא שווה את זה, שאף אחד, למעשה, לא שווה את זה, ושכולם יכולים לקפוץ. אני כמעט כותבת את זה, אבל לא. אני מנסה להזכיר לעצמי שאנשים הם לא נגדי אלא הם בעד עצמם. אני מנסה להזכיר לעצמי שאני בסדר בדיוק כמו שאני ושאלוהים לא בורא זבל. אני מנסה להזכיר לעצמי שלא בגללי ולא בזכותי. ולהישאר רגועה גם אם דברים לא מסתדרים בדיוק כפי שהייתי רוצה (ואגב, זה חלק הארי ברוב התסכולים והכאבים של רובנו - הקושי להשלים עם כך שהמציאות לא תמיד מסתדרת איך שהיינו רוצים שתתנהל. אוך, כמה זה קשה). ואם אני מגישה מתנה למישהו והמישהו מתעלם ממנה או בועט בה, זה לא מעיד שום דבר עליי, זה מעיד על חוסר דרך ארץ וכפיות טובה או על חוסר ריכוז או על דברים אחרים שלא קשורים בהכרח אליי. ואני צריכה ללמוד לתת בלי לצפות לשום דבר בתמורה (על הנייר זה מאוד יפה, תאמינו לי). ואני צריכה ללמוד לא לתת שוב ושוב ושוב למי שגורם לי להרגיש ולו שמץ של אשמה כשפעם אחת אין לי לתת כמו שהיה רגיל לקבל, ודוקר ומסובב את הסכין. חבל על הזמן, ולא במובן הסלנגי של המילים. ואני צריכה ללמוד איך להפסיק לצפות מאחרים (שזה די דומה, למעשה) שייתנו לי את מה שהם לא יכולים / לא רוצים לתת וזו זכותם המלאה לא לתת וחבל מאוד שזה מה שהם בוחרים, אבל טאף לייף ואני צריכה ללמוד לוותר, לוותר, להרפות, לנשום. רק ככה אפשר לנשום. אז כמעט ונתתי להתקף רוח הקרב הזה שם, אבל השם הזה היה עלול לפגוע, אז אני אעזוב את זה עכשיו. גם זה שפרקתי זה כבר עזרה, אז תודה.
ומי שבא לו לקרוא עוד על מה עבר עליי אתמול בלילה, תיכנסו לבלוג שלי, קישור בחתימה. רק תיזהרו, כי זה טריגר.

 

[מירב189]

יקירה עוטפת אותך במלוא אהבה ומאמינה שבבוא

היום, את תהיה האמא לאנשים אחרים לראות את האור מהחושך הנכפה עליהם.
מאמינה בך, ביכולות שלך ובמי שאת מלאכית מדהימה שכמותך.
מאחלת לך את כל הטוב והשפע שהיקום מציע לך כי את ראויה לכך מלאכית מיוחדת ומקסימה שכמותך.
קראתי את הפוסט בבלוג שלך וכתבתי לך תגובה.

בהצלחה בשינוי איכות חייך,

מירב

 

[renoir landscape]

למדתי ממך משהו.

בעיקר את "אני מנסה להזכיר לעצמי שאנשים הם לא נגדי אלא הם בעד עצמם."
תודה וחיבוק ממני.

 

[אלומת האור]

תודה רבה לכם, אתם נהדרים