תחילתה של תקופה חדשה

[חגית חד הורית]

תחילתה של תקופה חדשה

חדשות קשות קיבלנו אתמול, בני ואני. האבא שלו, נוסע לשליחות בארה"ב. שנתיים. שנתיים שהבן יראה את האבא שלו רק בחגים. הילד קיבל את זה מאד קשה. כל הנסיונות שלי (קודם כל להסתיר את ההלם) להראות לו את היתרונות, (חו"ל, מתנות וזהו בערך ) נפלו על אוזנית אטומות. (אין פלא בכלל) הוא (הX) אמר לנו את זה אתמול כשהוא בא לקחת את הילד אליו לסוף השבוע. הילד נכנס לחדר שלו ולא רצה להיות אצלו. כל הערב הוא בכה, הרגיש זנוח מאד (למרות שיש לציין שהוא אוהב להיות אצלו ויש לו קשר טוב וקרוב עם האבא). עכשיו סוף סוף הוא קם רגוע יותר, חזר לדבר על התחפושת. אבל כמובן שאי אפשר להתעלם מזה. איך אפשר למצוא נקודות אור בפרידה כזו? הילד רגיל לראות את האבא שלו כל שבוע. (נכון שהיו הרבה נסיעות עסקים לחו"ל אבל זה ממש לא אותו הדבר) מעבר לעובדה שאם אני חושבת על עצמי אז גם אני הולכת לעבור תקופה קשה יותר, ללא עזרה מהאבא, עם נסיעות של הילד לחו"ל כל הדאגה והגעגועים שכרוכים בזה. אבל אני מניחה שאני אגיע לחשוב על זה לעומק רק אחרי שאצליח להרגיע את הילד.

 

[ממתינה]

צר לי לשמוע

לא יודעת איך לנחם אותך כל מה שאומר לא יעזור ולא ישפר את ההרגשה שלך ואת החיים העתידיים שלכם, מקווה בשבילך שהכל יהיה בסדר ושהוא ישמור על קשר הדוק עם הילד.

 

[רק אביגיל]

בכיתה ד´

(שזה בערך הגיל שלכם , לא? ) , אבא שלי ארז הפקלאות ונסע לארה"ב ללימודים. טוב , זה לא אותו הדבר , אבל אמא נשארה עם שנינו . עד היום אני זוכרת את הנסיעה לנמל חיפה, לאניה הגדולה שהביאה את אבא בחזרה. כן , כן , אז חזרו באניה כמעט חודש בים בשביל לחזור לארץ. יש כאן את הצד של הפרידה זמנית , אבל גם את הידיעה שזה לא לתמיד. זה באמת קשה . ואנחנו נשארים כאן איתך , לעזור כמה שאפשר.

. היום , היומיום של ה - "מעבר לים" זה הרבה יותר פשוט. המחשב , המיילים , הטלפונים מקרבים הרבה יותר את הרחוק הזה. נכון , אין את העיניים מקרוב ואין את החיבוק ואין את הזמן המשותף של הביחד , אבל זה יעבור , מהר. על בטוח. ואולי גם הזדמנות לילד לטיול אל העולם הגדול , מדי פעם , בשביל הכייף. תשתדלו לראות את הצדדים הטובים שבסיפור. תציירי לו וורוד.

 

[אנאבלית]

שנתיים זה המון זמן, במיוחד שזה לארה

שזה רחוק , אבל-יש מספר דרכים שיכולות למזער את הנזק, באמצעות מחשב נייד שהאבא ייקח לשם, ו/או תוכנת חלונות 98 בעברית!!!- סורק ומצלמה דיגיטאלית-כל אלו יכולים לאפשר לילד ולאבא קשר רציף ויומיומי, בתשלום של חופשי חודשי לבזק, היום=99 ש"ח לחודש, ועלות מנוי לאינטרנט, אצלך, וכן בעשיית מנוי עבורך בבזק בינלאומי-מנוי אשר יחסוך לך ויוזיל עד מאד את שיחות הטלפון שלכם אל האבא מכיוון שהשיחות אז יוצאות מאד מאד זולות.האבא אולי יוכל להתקשר ממקום עבודתו אם ירשו לו,או שיתקשר באמצעות האינטרנט כפי שציינתי. אם הקשר שלהם הוא טוב-אז הילד יוכל לנסוע אל האבא לביקורים בחגים או שהאבא יבוא לבקרו כאן בארץ. לדעתי-אם את חוששת מנסיעה שלו-תבקשי מהאבא לבוא לארץ או שתשקלי לנסוע ביחד עם הילד, מכיוון שילד בכתה ד´ לא אמור לנסוע לבד, בטח שלא בימינו אנו-כלאמר-כשמטוסים מתפוצצים וכו´. זכותך להטיל וטו, אבל אולי עדיף אם אינך חוששת לבקש מהאבא מימון של ביקור של שניכם שם.או לפחות של כרטיס עבורך. מנסיון שהיה לי-ילדיי נסעו לשלשה חודשים עם אביהם לארה"ב, הקשר היה יותר עם הבת הגדולה ופחות עם הבן. הבת ידעה לשוחח באיסיקיו, והבן לא, איתו היה קשר באמצעות מיילים ובטלפון. אין ספק שזה קשה, אבל יותר קשה למי שלא נמצא עם הילד. במידה והילד יסע לבד לאביו-ואת תשארי כאן בארץ-אז תוכלי להיות איתו בקשר טלפוני, אינטרנטי, בקשי מהאבא להתחבר לתוכנת איסיקיו או מסנג´ר, ותוכלו להתכתב. מצלמה דיגייטאלית פותרת את הבעייה בדרך הטובה ביותר, והיום זה ממש לא תענוג יקר. אז תנסי לקחת הכל בקלות, אני מבינה אותך ואת הילד, ספרי לו על הנסיון שלי ושל אחרים, התחילי לספר לכל מי שאת מכירה-ותשמעי סיפורים של אנשים שהתנסו במצבים האלו והם יוכלו לעזור לך מנסיונם. אני אפילו הייתי מרחיקה לכת ושוקלת נסיעה בעקבותיו-אם אין לך כאן משהו קבוע ויציב,ו/או אם הגעגועים יהיו בלתי נסבלים מצד הילד. במידה וזה לא בא בחשבון-אז לא. חוץ מזה-כשתרגעי-תוכלי לראות גם ת הצדדים החיוביים, ואז נדבר גם עליהם.....

 

[חגית חד הורית]

באמת לא חשבתי על המתפוצצים ../images/Emo13.gif

תודה אנאבלית. אנחנו בבית מחוברים למחשב ומכירים את כל השיטות האלו, הבן יש לו מחשב בחדר והחופשי חודשי חוגג אצלנו. אין ספק שזה יהיה בשימוש גם בתקופת הפירדה מהאב. זה עדיין לא בא במקום ביקור וחיבוק. אבל יש לי ילד מסתגל. וההלם הראשוני עבר עכשיו מחכים לראות איך זה יהיה בפועל (עדיין אין תאריך סופי לנסיעה) עכשיו אני עברתי לחשוב על הצצדים המעשיים של העניין, אבל על זה בפעם אחרת. בוקר טוב