תחילת הסיפור (הגרסה הכבדה) - מעגל
את שכמסתי בא עלי ביום לכתו של דודי מגיני בעוללותי וציירתי אותם למישהו; שורשים עבותים עברו לארץ ציה. חי ליד החיים ראיתי בתמונות שבלידתי ומילתי היו, משייכים אותי למעגל לא למען ההרגשה הטובה שלהם. אף אחד לא מחכה בשצף גם לא אני בחיים ומה שכן מחכה אין לי מילים לפנות. להם יש. לא למדתי אפילו לא שכחתי אבל אני יודע שמשהו מחכה. אף אחד אף פעם לא שאל לאן אתה הולך ? אן, לאן ? פשוט נמלטתי עוד לפני שידעתי ממה ולאן. לא צריך רגלים בשביל זה מספיק מראה פרח, מרחבי שדה, ים סוער. לשום מקום הלכתי, לא הגעתי, לא חזרתי, לא עזבתי. הייתי בשום מקום כמעט כמוהו. רק הם צריכים את המילים ביום מותי כבימי לידתי ומילתי. מי שאל בכלל ?
את שכמסתי בא עלי ביום לכתו של דודי מגיני בעוללותי וציירתי אותם למישהו; שורשים עבותים עברו לארץ ציה. חי ליד החיים ראיתי בתמונות שבלידתי ומילתי היו, משייכים אותי למעגל לא למען ההרגשה הטובה שלהם. אף אחד לא מחכה בשצף גם לא אני בחיים ומה שכן מחכה אין לי מילים לפנות. להם יש. לא למדתי אפילו לא שכחתי אבל אני יודע שמשהו מחכה. אף אחד אף פעם לא שאל לאן אתה הולך ? אן, לאן ? פשוט נמלטתי עוד לפני שידעתי ממה ולאן. לא צריך רגלים בשביל זה מספיק מראה פרח, מרחבי שדה, ים סוער. לשום מקום הלכתי, לא הגעתי, לא חזרתי, לא עזבתי. הייתי בשום מקום כמעט כמוהו. רק הם צריכים את המילים ביום מותי כבימי לידתי ומילתי. מי שאל בכלל ?