הי, גם אני מירושלים
כל החששות מוכרים היטב ומובנים, ומעבר לדברים החכמים שכבר אמרו לך, אני יכולה רק לשתף את מחשבותיי לגבי מציאת זוגיות.
כבר מגיל יחסית צעיר חשבתי שאם עד גיל X אני לא בזוגיות רצינית - אעשה ילד לבד, כי אמהות תמיד הייתה יותר חשובה לי מזוגיות.
גיל הדד-ליין הזה תמיד נדחה עוד ועוד, עד שהבנתי שהגעתי לשלב שבו חיפוש הזוגיות שלי נהיה יותר ויותר דומה לחיפוש של תורם זרע.
בגילאים שלנו תהליך החיפוש מתחיל להיות יותר מלחיץ מאשר מהנה, כי השעון הביולוגי מתקתק ואף אחת לא באמת יודעת כמה קל או קשה יהיה לה להיכנס להריון, ובדיקות לא תמיד יכולות לחזות את זה.
וגם כי בינינו, גם אם נניח שמחר אני יוצאת לדייט מדהים ויש כימיה ומתחילים לצאת, הרי אנחנו לא חרדים ורוב הזוגות יוצאים שנה-שנתיים עד שמתחתנים\מחליטים להביא ילדים, ובגיל הזה שנה-שנתיים יכולות לעשות הבדל גדול.
וזה עוד לפני שנכנסים להעדפות ולקצב של כל אחד, יש גברים שבכלל לא חושבים על ילדים עד גיל 40 כי השעון הביולוגי לא מדבר אליהם, ויש כאלה שכבר יש להם ילדים ובכלל לא לחוצים ועוד אלף ואחד דברים.
אז חשבתי לעצמי שאם בתנאים "אופטימליים" לא הצלחתי לבנות זוגיות בריאה שתוביל למשפחה, מה הסיכויים שאעשה את זה בגיל 34 ותחת לחץ?
היום אני בגילך, התחלתי את התהליך לפני שנה+, ואין יום שאני לא מצטערת שלא התחלתי קודם.
את מוזמנת לפנות בפרטי בכל עת, אם יש לך שאלות, תהיות או סתם מחשבות. ובהצלחה רבה
