תחנת דלק או חמאם תורכי
אחת הפרשיות המדוברות ביותר מתנהלת בימים אלה ממש, בעיר אילת. איש העסקים מאיר חזיזה, שקיבל לפני שנים אחדות קרקע בפטור ממיכרז כדי להקים בה חמאם תורכי, מקדם כבר חודשים רבים תוכנית להקים על הקרקע תחנת דלק מסחרית. תוכנית תחנת הדלק נמצאת במוקד ´מבצע סופה במדבר´, שמנהלת היחידה הארצית לחקירות הונאה בעיר אילת. החקירה לא הרתיעה את חזיזה, שביקש מהוועדה המקומית לאשר את הקמת תחנת הדלק. לפני שבועות אחדים דנו שלושה מחברי הוועדה בבקשתו של חזיזה. שניים הצביעו בעד, אחד התנגד. התומכים לא התרשמו מהתנגדות שהציג נציג של מינהל מקרקעי ישראל, שנכח בישיבה. גם חוות דעת של מהנדסת העיר אילת, אסנת פוסט - שקבעה כי הגורם המוסמך לאישור תחנת הדלק הוא הוועדה המחוזית ולא הוועדה המקומית - לא הרימה אצלם את הגבה. תחנת הדלק אושרה. מייד לאחר מכן הודיעו משרדי התיירות והמינהל, כי לא יתנו יד להקמת תחנת דלק על קרקע שהוקצתה לאטרקציה תיירותית, וכי יפעלו לביטול ההקצאה. המכתבים ששלחו מנהל מינהל מקרקעי ישראל אבי דרכסלר, ומנכ"ל משרד התיירות איתי אייגס, לא עשו רושם על אף אחד. שני המכתבים הללו התווספו לחוות דעת שהגישה מחלקת הייעוץ המשפטי של העיר אילת, לראש העיר גבי קדוש, בה פסלו המשפטנים את האישור הבעייתי. בהמשך הפגין בא כוחו של חזיזה דבקות מרשימה במטרה, ותבע מהעיריה להפקיד את התוכנית, כלומר לממש את האישור הבעייתי. המילה האחרונה בפרשה הזו עדיין לא נאמרה, ורק ימים יגידו ידו של מי תהיה על העליונה. פרק נפרד בדו"ח הביקורת רומז על בעיות קשות בוועדת הפינויים העליונה של המינהל: מבקרת המינהל, גילה רוטשילד, מגוללת סיפור קפקאי שהתחיל בפלישה של דייר עמידר באור יהודה לשטחים לא לו. המשך הסיפור בפסק דין לסילוק יד. סופו בהחלטה תמוהה של ועדת הפינויים העליונה של המינהל, שהקצתה לפולש שטחים בפטור ממיכרז, ובניכוי דמי שימוש. בעיית הפלישות מעסיקה מאוד את ראשי מינהל מקרקעי ישראל ואת צמרת פרקליטות המדינה. לפני חודשים אחדים התכנסו בכירי שני המשרדים כדי לבחון שיטות חדשות למאבק בתופעה. בכל שנה פולשים 400 עד 500 אנשים לאלפי דונמים של המדינה. במקרה הטוב הם נוטעים עצים. במקרה הרע הם מצמיחים בקרקעות פרוייקטים מסחריים. מטרת הפולשים - לאמץ אל חיקם קרקעות או מבנים קיימים, להחזיק בהם שנים ארוכות ככל האפשר, לאלץ את הרשויות להתעלם מנוכחותם, לקבל כסף תמורת הפינוי, או לקנות מהמינהל את השטח במחירים מגוחכים. מינהל מקרקעי ישראל מעסיק כ-50 מפקחים האמונים על גילוי ופינוי הפלישות. הפולשים, מסרבים כמובן להתפנות. פקחי המינהל מתקשים לבצע את הפינויים, הסכסוכים עוברים אל מסדרונות בתי המשפט, ונמרחים שם שנים ארוכות. הענישה, בדרך כלל, פינוי בלבד. בתי המשפט אינם ממהרים להטיל על הפולשים אפילו קנסות, על אף שהפולשים מצמיחים רווחים גדולים מהעבירות שביצעו. אישור מהסוג שהצביעה עליו רוטשילד שולח לפולשים מסר בעייתי.« נעה ווסרמן-עמיר « חמאם תורכי הופך לתחנת דלק «
אחת הפרשיות המדוברות ביותר מתנהלת בימים אלה ממש, בעיר אילת. איש העסקים מאיר חזיזה, שקיבל לפני שנים אחדות קרקע בפטור ממיכרז כדי להקים בה חמאם תורכי, מקדם כבר חודשים רבים תוכנית להקים על הקרקע תחנת דלק מסחרית. תוכנית תחנת הדלק נמצאת במוקד ´מבצע סופה במדבר´, שמנהלת היחידה הארצית לחקירות הונאה בעיר אילת. החקירה לא הרתיעה את חזיזה, שביקש מהוועדה המקומית לאשר את הקמת תחנת הדלק. לפני שבועות אחדים דנו שלושה מחברי הוועדה בבקשתו של חזיזה. שניים הצביעו בעד, אחד התנגד. התומכים לא התרשמו מהתנגדות שהציג נציג של מינהל מקרקעי ישראל, שנכח בישיבה. גם חוות דעת של מהנדסת העיר אילת, אסנת פוסט - שקבעה כי הגורם המוסמך לאישור תחנת הדלק הוא הוועדה המחוזית ולא הוועדה המקומית - לא הרימה אצלם את הגבה. תחנת הדלק אושרה. מייד לאחר מכן הודיעו משרדי התיירות והמינהל, כי לא יתנו יד להקמת תחנת דלק על קרקע שהוקצתה לאטרקציה תיירותית, וכי יפעלו לביטול ההקצאה. המכתבים ששלחו מנהל מינהל מקרקעי ישראל אבי דרכסלר, ומנכ"ל משרד התיירות איתי אייגס, לא עשו רושם על אף אחד. שני המכתבים הללו התווספו לחוות דעת שהגישה מחלקת הייעוץ המשפטי של העיר אילת, לראש העיר גבי קדוש, בה פסלו המשפטנים את האישור הבעייתי. בהמשך הפגין בא כוחו של חזיזה דבקות מרשימה במטרה, ותבע מהעיריה להפקיד את התוכנית, כלומר לממש את האישור הבעייתי. המילה האחרונה בפרשה הזו עדיין לא נאמרה, ורק ימים יגידו ידו של מי תהיה על העליונה. פרק נפרד בדו"ח הביקורת רומז על בעיות קשות בוועדת הפינויים העליונה של המינהל: מבקרת המינהל, גילה רוטשילד, מגוללת סיפור קפקאי שהתחיל בפלישה של דייר עמידר באור יהודה לשטחים לא לו. המשך הסיפור בפסק דין לסילוק יד. סופו בהחלטה תמוהה של ועדת הפינויים העליונה של המינהל, שהקצתה לפולש שטחים בפטור ממיכרז, ובניכוי דמי שימוש. בעיית הפלישות מעסיקה מאוד את ראשי מינהל מקרקעי ישראל ואת צמרת פרקליטות המדינה. לפני חודשים אחדים התכנסו בכירי שני המשרדים כדי לבחון שיטות חדשות למאבק בתופעה. בכל שנה פולשים 400 עד 500 אנשים לאלפי דונמים של המדינה. במקרה הטוב הם נוטעים עצים. במקרה הרע הם מצמיחים בקרקעות פרוייקטים מסחריים. מטרת הפולשים - לאמץ אל חיקם קרקעות או מבנים קיימים, להחזיק בהם שנים ארוכות ככל האפשר, לאלץ את הרשויות להתעלם מנוכחותם, לקבל כסף תמורת הפינוי, או לקנות מהמינהל את השטח במחירים מגוחכים. מינהל מקרקעי ישראל מעסיק כ-50 מפקחים האמונים על גילוי ופינוי הפלישות. הפולשים, מסרבים כמובן להתפנות. פקחי המינהל מתקשים לבצע את הפינויים, הסכסוכים עוברים אל מסדרונות בתי המשפט, ונמרחים שם שנים ארוכות. הענישה, בדרך כלל, פינוי בלבד. בתי המשפט אינם ממהרים להטיל על הפולשים אפילו קנסות, על אף שהפולשים מצמיחים רווחים גדולים מהעבירות שביצעו. אישור מהסוג שהצביעה עליו רוטשילד שולח לפולשים מסר בעייתי.« נעה ווסרמן-עמיר « חמאם תורכי הופך לתחנת דלק «
