תחרות החמות המרשעת
בנות יקרות אני יושבת לי כאן כשעה וקוראת את כל ההודעות ששלחתן ביומיים האחרונים. ובכן, אם היתה תחרות החמות המרשעת, צר לי לבשר לכן - אבל אני הייתי זוכה. אין עולה על חמותי
בצביעות, ברוע, באהבה עצמית ובאגוצנטריות המוחלטת, והסיפור שלי, בנות, הוא ממש סינדרלה, כשאת האם החורגת ובנותיה משחקות חמותי וגיסותיי. ובכן, את בעלי הכרתי בצבא. אהבה ממבט ראשון. היום המיוחל הגיע והוא הזמין אותי לביתו. הוריו ישבו בסלון. נכנסתי, חייכתי, אמרתי שלום בנימוס. ובכך נסתיימה הפגישה. לשבת עמם בחדר האורחים לא הוזמנתי. למחרת, מתרגשת, שאלתי את בעלי, שהיה אז, כמובן, החבר שלי: "נו, מה אמרו?" אתן, יודעות, תגובה כמו: יפה. חמודה, משהו... לא ציפיתי למשהו מעבר לתגובה על החיצוניות, שכן, כאמור, לא בוצעה היכרות כראוי ולא שוחחנו כלל. התגובה היחידה של אימו, היתה: "מה שם המשפחה שלה?" אתן יודעות, כדי לברר לאיזו עדה אני משתייכת. זהו. מאז ועד היום היא ובני משפחתה בעקבותיה (היא עושה להם שטיפות מח כבר 7 שנים) לא סובלים אותי. מתנהגים אלי כסוג "ז", בלי סיבה באמת. אולי יש כמה כאלו סתם, אבל מטעמי צניעות, אני רק אציין שהבנות שלה לא היו מתקבלות לתחרות מלכת היופי ושיחה קולחת ניתן לפתח איתן רק אם מדברים על שחקנים, סרטים ומה קניתי היום. ובכל זאת הן אשכנזיות ואני לא. והיום, בכל הזדמנות הן עוקצות. אם אנחנו מאחרים - אני מקבלת את התגובה ולא בעלי. באחת הפעמים שאיחרנו בכחצי שעה לארוחת צהריים (בגלל בעלי שלא ויתר על צפיה במונדיאל)גם הואשמתי בבעיות הבריאות שיש לחמי. היא מבחינתה שאני
. זהו. אני לא אגדוש אתכן בכל קורות אותי ב 7 השנים. אבל תדעו, אני זוכה בתחרות.
בנות יקרות אני יושבת לי כאן כשעה וקוראת את כל ההודעות ששלחתן ביומיים האחרונים. ובכן, אם היתה תחרות החמות המרשעת, צר לי לבשר לכן - אבל אני הייתי זוכה. אין עולה על חמותי