תחרות הפורום - מצב לאחר שבוע 6
יש שיגידו שהשבוע היה רגוע באופן יחסי למול הפתעות מרעישות ומפחי נפש שלא צפינו בשבועות קודמים.
אמנם רוב המתחרים סימנו ניצחון לג'טס - אבל לא נראה לי שמישהו נפל מהכסא מהתצוגה של ביג בן והסטילרס - נראה שמשתתפי התחרות הלכו שולל אחרי המאזן, ולא היכולת...
גרין ביי התחילו להאות ניצוצות של "התחברות" וקצת יותר יציבות במשחק, במיוחד בהגנה - אם כי יהיו לא מעט שיגידו שבולטימור הפסידו את המשחק יותר מאשר הפאקרס ניצחו. לאורחים זה בכלל לא משנה. הם צברו נצחון ראשון במרילנד משה שנות דור, והדילוג הקליל מעל מזוכת האלופה (שלא נראה משהו מורכב בעונה הנוכחית) מייצר עבורם יתרון בבית המורכב מול שיקגו ודטרויט, שמצליחות אף הן לגבור על יריבות מורכבות ומתוסבכות....
בתחרות שלנו יש רק ארבעה משחקים, והבחירה לעיתים קשה. השבוע, יורם לא בחר עבורינו שני משחקם מותחים ומרתקים: טנסי בסיאטל (לכאורה, יתרון ברור למארחים) ווושינגטון בדאלאס. נכון שהמשחקים הללו לא הגיעו להכרעה בשניות הסיום כמו שברידי מסוגל לספק להו בכל עונה, אבל היה שווה להקדיש את הזמן ולצפות. אני לא בטוח שהמעבר מבפאלו הקופאה לעירו של מלך הרוק עשתה טוב לפיצפטריק, אבל באופן כללי ניתן להתרשם מהעמידה של הטיטנס מול הסיהוקס שהסתמכו שוב ושוב ושוב ושוב על יכולת האלתור של וילסון כדי למשוך דרייבים ארוכים ולא להחזיר את הכדור ליריב. אמנם סיאטל סיימו בנצחון ובדרך בטוחה להתמודדות על ראשות ה-NFC WEST שמסתמן כאזור קרב עיקש, אבל הפעם התצוגה לא היתה מרשימה כפי שהתרשמנו בתחילת העונה...
הביקור של אדומי העור בארמונו של ג'רי ג'ונס החל דווקא בסימן מעודד לשנאהן וחבורתו, כאשר רומו משתדל ככל הניתן להראות לכולנו עד כמה הוא לא יציב. כמו וילסון בסיאטל, גם בוושינגטון יש QB שבונה על להטוטים ואלתורים אישיים כדי לגוון את יכולות ההתקלה של קבוצתו, אבל במקרה הנוכחי, איבודי כדור לא מחוייבי המציאות של RG3 סייעו לקאובויס לבסס את היתרון ולסים בנצחון די משכנע מבלי לבעוט כהרגלם בדלי ברבע הרביעי (חשוב ביותר לגבי המשך המלחמה בבית הפח של המזרח האפל). די ברור לכל אוהדי הפוטבול כי יכולת שכזו לא תגרום לאף קבוצה ששייכת לאליטה מ-NFC EAST להוות יריב ראוי בפליאוף.... דרך אגב, כמי שצופה בחלק גדול מהמשחקים בשידור המקוצץ ב-gamepass אפשר לקבל הסבר רציונלי מדוע הכדור נשאר אצל דאלאס למרות הנגיעה הברורה של שחקן הקאובוסי לאחר בעיטת הרחקה של וושינגטון?
לגבי המשחק בין הפאטריוטס לסיינטס אין יותר מידי מה להכביד במילים. אנחנו מכירים את בריידי ולכולם ברור מה המשמעות של החזרת כדור להתקפה של ניו אינגלנד בתוך שתי השקות האחרונות כאשר התוצאה מראה על פיגור בהפרש של פחות מ-TD אחד. במקרה הספציפי הזה, התוצאה מדהימה במיוחד לאחר שההגנה כבר הצליחה לעצור את בריידי פעמיים לקראת סיום המשחק (כולל מסירה לא מושלמת בנסיון רביעי), אבל ההתקפה של הסיינס לא שהיתה מספיק מחודדת כדי להגדיל את היתרון או לפחות לשמור על הכדור מספיק זמן כדי לשרוף את השעון ולא לתת לבריידי הזדמנות לעשות את הדבר שהוא יודע הכי טוב מכולם, גם כאשר מגוון ה-WR כל כך דליל ואופציות המסירה מצומצמות. לא פלא היה לראות את ראיין המאוכזב והעצבני עם שריקת הסיום.אפשר לבוא בביקורת לחוסר היכולת של ההגנה לעצור את ההתקפה המתוקתקת של ניו אינגלנד, אבל אם מתברר שכאשר הכדור בידים של החניכים של שון פייטון לא שומרים ולא מנהלים משחק שתואם למצב השעון - כמה פלייס ככבר אפשר להחזיק מול מסירות לייזר?
במשחק שהיה צפוי להיות חד צדדי לחלוטין הראו היגוארים ניצוצות של עמידה איתנה ואפילו ערערו את הבטחון העצמי של הקהל הכתום ב-INT לגיבור העל הלוד בגלימה מספר 18 והחזרה ל-TD. לקראת הסיום היכולת העדיפה באה לידי ביטוי וההפרש גדל, אבל לא למימדים מפלצתים כפי שצפו חלק מהפרשנים. מדוע פיטון נשאר לקחת גם הסנאפים האחרונים? לאלהים (ופוקס) פתרונים, אבל בכל מקרה זה שיבש את הניקוד של חלק גדול מהמתחרים שלנו.
בתחרות שלנו יש 3 חברים שזכו לציון המושלם 20. ארבעה חברים צדקו בכל המשחקים וטעו רק לגבי פיטון, ומאזנם גדל ב-18 נקודות.
בין הזוכים ב-18 נקודות נמנה גם ראש החץ, ומכאן שהפער מול המקום השני טפח במעט. אנחנו מתחילים להבחין בחבורת צמרת אשר מתרחקת אט אט מיתר חברים - את מכיוון שההפרש מהמקום הראשון ועד למקום העשירי נכון להיום הוא של 20 נקודות !!
יש שיגידו שהשבוע היה רגוע באופן יחסי למול הפתעות מרעישות ומפחי נפש שלא צפינו בשבועות קודמים.
אמנם רוב המתחרים סימנו ניצחון לג'טס - אבל לא נראה לי שמישהו נפל מהכסא מהתצוגה של ביג בן והסטילרס - נראה שמשתתפי התחרות הלכו שולל אחרי המאזן, ולא היכולת...
גרין ביי התחילו להאות ניצוצות של "התחברות" וקצת יותר יציבות במשחק, במיוחד בהגנה - אם כי יהיו לא מעט שיגידו שבולטימור הפסידו את המשחק יותר מאשר הפאקרס ניצחו. לאורחים זה בכלל לא משנה. הם צברו נצחון ראשון במרילנד משה שנות דור, והדילוג הקליל מעל מזוכת האלופה (שלא נראה משהו מורכב בעונה הנוכחית) מייצר עבורם יתרון בבית המורכב מול שיקגו ודטרויט, שמצליחות אף הן לגבור על יריבות מורכבות ומתוסבכות....
בתחרות שלנו יש רק ארבעה משחקים, והבחירה לעיתים קשה. השבוע, יורם לא בחר עבורינו שני משחקם מותחים ומרתקים: טנסי בסיאטל (לכאורה, יתרון ברור למארחים) ווושינגטון בדאלאס. נכון שהמשחקים הללו לא הגיעו להכרעה בשניות הסיום כמו שברידי מסוגל לספק להו בכל עונה, אבל היה שווה להקדיש את הזמן ולצפות. אני לא בטוח שהמעבר מבפאלו הקופאה לעירו של מלך הרוק עשתה טוב לפיצפטריק, אבל באופן כללי ניתן להתרשם מהעמידה של הטיטנס מול הסיהוקס שהסתמכו שוב ושוב ושוב ושוב על יכולת האלתור של וילסון כדי למשוך דרייבים ארוכים ולא להחזיר את הכדור ליריב. אמנם סיאטל סיימו בנצחון ובדרך בטוחה להתמודדות על ראשות ה-NFC WEST שמסתמן כאזור קרב עיקש, אבל הפעם התצוגה לא היתה מרשימה כפי שהתרשמנו בתחילת העונה...
הביקור של אדומי העור בארמונו של ג'רי ג'ונס החל דווקא בסימן מעודד לשנאהן וחבורתו, כאשר רומו משתדל ככל הניתן להראות לכולנו עד כמה הוא לא יציב. כמו וילסון בסיאטל, גם בוושינגטון יש QB שבונה על להטוטים ואלתורים אישיים כדי לגוון את יכולות ההתקלה של קבוצתו, אבל במקרה הנוכחי, איבודי כדור לא מחוייבי המציאות של RG3 סייעו לקאובויס לבסס את היתרון ולסים בנצחון די משכנע מבלי לבעוט כהרגלם בדלי ברבע הרביעי (חשוב ביותר לגבי המשך המלחמה בבית הפח של המזרח האפל). די ברור לכל אוהדי הפוטבול כי יכולת שכזו לא תגרום לאף קבוצה ששייכת לאליטה מ-NFC EAST להוות יריב ראוי בפליאוף.... דרך אגב, כמי שצופה בחלק גדול מהמשחקים בשידור המקוצץ ב-gamepass אפשר לקבל הסבר רציונלי מדוע הכדור נשאר אצל דאלאס למרות הנגיעה הברורה של שחקן הקאובוסי לאחר בעיטת הרחקה של וושינגטון?
לגבי המשחק בין הפאטריוטס לסיינטס אין יותר מידי מה להכביד במילים. אנחנו מכירים את בריידי ולכולם ברור מה המשמעות של החזרת כדור להתקפה של ניו אינגלנד בתוך שתי השקות האחרונות כאשר התוצאה מראה על פיגור בהפרש של פחות מ-TD אחד. במקרה הספציפי הזה, התוצאה מדהימה במיוחד לאחר שההגנה כבר הצליחה לעצור את בריידי פעמיים לקראת סיום המשחק (כולל מסירה לא מושלמת בנסיון רביעי), אבל ההתקפה של הסיינס לא שהיתה מספיק מחודדת כדי להגדיל את היתרון או לפחות לשמור על הכדור מספיק זמן כדי לשרוף את השעון ולא לתת לבריידי הזדמנות לעשות את הדבר שהוא יודע הכי טוב מכולם, גם כאשר מגוון ה-WR כל כך דליל ואופציות המסירה מצומצמות. לא פלא היה לראות את ראיין המאוכזב והעצבני עם שריקת הסיום.אפשר לבוא בביקורת לחוסר היכולת של ההגנה לעצור את ההתקפה המתוקתקת של ניו אינגלנד, אבל אם מתברר שכאשר הכדור בידים של החניכים של שון פייטון לא שומרים ולא מנהלים משחק שתואם למצב השעון - כמה פלייס ככבר אפשר להחזיק מול מסירות לייזר?
במשחק שהיה צפוי להיות חד צדדי לחלוטין הראו היגוארים ניצוצות של עמידה איתנה ואפילו ערערו את הבטחון העצמי של הקהל הכתום ב-INT לגיבור העל הלוד בגלימה מספר 18 והחזרה ל-TD. לקראת הסיום היכולת העדיפה באה לידי ביטוי וההפרש גדל, אבל לא למימדים מפלצתים כפי שצפו חלק מהפרשנים. מדוע פיטון נשאר לקחת גם הסנאפים האחרונים? לאלהים (ופוקס) פתרונים, אבל בכל מקרה זה שיבש את הניקוד של חלק גדול מהמתחרים שלנו.
בתחרות שלנו יש 3 חברים שזכו לציון המושלם 20. ארבעה חברים צדקו בכל המשחקים וטעו רק לגבי פיטון, ומאזנם גדל ב-18 נקודות.
בין הזוכים ב-18 נקודות נמנה גם ראש החץ, ומכאן שהפער מול המקום השני טפח במעט. אנחנו מתחילים להבחין בחבורת צמרת אשר מתרחקת אט אט מיתר חברים - את מכיוון שההפרש מהמקום הראשון ועד למקום העשירי נכון להיום הוא של 20 נקודות !!
