RichardSmith
New member
תחרות חדשה לזכר חברה אהובה
קצת לפני ראש השנה עינת התאבדה. ההתאבדות שלה הייתה הפתעה מוחלטת. לא חשדתי לרגע שהיא מסוגלת להרוג את עצמה, ועד עכשיו אין לי מושג מה קרה, ולמה. אני לא יודע הרבה על הסוף של עינת, רק שהוא היה בדירת שלושה חדרים קצת מוזנחת בגבעה הצרפתית בירושלים, על ספה אדומה ומרוטה שהיא אהבה לשבת עליה ולראות טלוויזיה שעות ארוכות מדי, עד שנוצר בה שקע כזה שרק היא חשבה שהוא נוח. הסוף היה בין תלתלי אבק, וגיבוב עיתונים, ומזכרות ישנות שאסור לזרוק. הוא כלל ערימה של משככי כאבים, הרבה וודקה קפואה, שטיפת קיבה שהגיעה כמעט בזמן – והלוויה, שאני לא הייתי בה. שלושה חודשים לפני כן שירה ואני יצאנו להודו, לירח-דבש. על ההתאבדות הודיעו לנו רק מספר ימים לפני שחזרנו. הגענו לשלושים. יומיים לפני שטסנו נפרדתי ממנה: הבאתי לה באיחור גדול מתנת יום הולדת. היא השביעה אותי לכתוב לה מיילים לא-קבוצתיים ולהיזהר ממלריה, ואמרה שהיא מאוד מאוד תתגעגע. אמרתי שגם אני. שלושה חודשים אחר-כך, בבית הקברות במעלה החמישה, עמדתי על יד מצבה טרייה. השם של עינת היה חרוט עליה וזה היה בלתי נתפס. נסענו אחר-כך אל אמא שלה. לא הבנתי דבר אבל לא הייתי מסוגל לשאול שאלות. לא אז, ולא במשך כל החודשים שחלפו. עינת הייתה החברה הכי טובה שלי. עינת הייתה אישה עצמאית מאוד, חכמה מאוד ויפה מאוד שחיתה כמו רוח סערה - סוחפת ורבת עוצמה. לא היה אצלה גבול לנדיבות ולנתינה, להשתתפות בשמחה ולתמיכה בכאב. לא היה גבול לאהבה שנתנה. היא הייתה אישה של מילים. היא כתבה הרבה, כעיתונאית וכמבקרת, וקראה הרבה. מדע בדיוני ופנטזיה היו הסוגות האהובות עליה, ובארון הספרים שלה היו מדפים שלמים מוקדשים לספרות הזו. היא יכלה לדבר עליהם שעות ארוכות: לספרים האהובים עליה התייחסה כמו שהתייחסה לדברים רבים שהיו קרובים לליבה – בתבונה רבה ובתשוקה גדולה. "הדבר הקשה ביותר בעולם הזה הוא לחיות בתוכו" אמרה באפי סאמרס, הדמות הטלוויזיונית האהובה על עינת. לעינת זה היה כנראה קשה מנשוא. לזכרה, ייסדנו תחרות סיפורים קצרים על שמה. מדובר בתחרות סיפורים בסוגות של המדע הבדיוני והפנטזיה, שהיא כל כך אהבה. התחרות מתקיימת בשיתוף פעולה על האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה. הפרסים יחולקו בפסטיבל אייקון של האגודה, בסוכות. מלבד ההנצחה של עינת, מטרת התחרות היא להעלות את רמת הכתיבה של הספרות הזו בישראל, להעמיק את החשיפה ואת המודעות אליה. אנחנו מעוניינים בתחרות רצינית, איכותית ופורייה. אנחנו מקווים שאם השנים התחרות הזו תהפוך למסורת של כתיבה איכותית, שבה יוצרים מוכשרים ימצאו במה. אז תעבירו את זה הלאה – לכל מי שקורא, לכל מי שכותב, לכל מי שזה יכול לעניין אותו. בבקשה.
קצת לפני ראש השנה עינת התאבדה. ההתאבדות שלה הייתה הפתעה מוחלטת. לא חשדתי לרגע שהיא מסוגלת להרוג את עצמה, ועד עכשיו אין לי מושג מה קרה, ולמה. אני לא יודע הרבה על הסוף של עינת, רק שהוא היה בדירת שלושה חדרים קצת מוזנחת בגבעה הצרפתית בירושלים, על ספה אדומה ומרוטה שהיא אהבה לשבת עליה ולראות טלוויזיה שעות ארוכות מדי, עד שנוצר בה שקע כזה שרק היא חשבה שהוא נוח. הסוף היה בין תלתלי אבק, וגיבוב עיתונים, ומזכרות ישנות שאסור לזרוק. הוא כלל ערימה של משככי כאבים, הרבה וודקה קפואה, שטיפת קיבה שהגיעה כמעט בזמן – והלוויה, שאני לא הייתי בה. שלושה חודשים לפני כן שירה ואני יצאנו להודו, לירח-דבש. על ההתאבדות הודיעו לנו רק מספר ימים לפני שחזרנו. הגענו לשלושים. יומיים לפני שטסנו נפרדתי ממנה: הבאתי לה באיחור גדול מתנת יום הולדת. היא השביעה אותי לכתוב לה מיילים לא-קבוצתיים ולהיזהר ממלריה, ואמרה שהיא מאוד מאוד תתגעגע. אמרתי שגם אני. שלושה חודשים אחר-כך, בבית הקברות במעלה החמישה, עמדתי על יד מצבה טרייה. השם של עינת היה חרוט עליה וזה היה בלתי נתפס. נסענו אחר-כך אל אמא שלה. לא הבנתי דבר אבל לא הייתי מסוגל לשאול שאלות. לא אז, ולא במשך כל החודשים שחלפו. עינת הייתה החברה הכי טובה שלי. עינת הייתה אישה עצמאית מאוד, חכמה מאוד ויפה מאוד שחיתה כמו רוח סערה - סוחפת ורבת עוצמה. לא היה אצלה גבול לנדיבות ולנתינה, להשתתפות בשמחה ולתמיכה בכאב. לא היה גבול לאהבה שנתנה. היא הייתה אישה של מילים. היא כתבה הרבה, כעיתונאית וכמבקרת, וקראה הרבה. מדע בדיוני ופנטזיה היו הסוגות האהובות עליה, ובארון הספרים שלה היו מדפים שלמים מוקדשים לספרות הזו. היא יכלה לדבר עליהם שעות ארוכות: לספרים האהובים עליה התייחסה כמו שהתייחסה לדברים רבים שהיו קרובים לליבה – בתבונה רבה ובתשוקה גדולה. "הדבר הקשה ביותר בעולם הזה הוא לחיות בתוכו" אמרה באפי סאמרס, הדמות הטלוויזיונית האהובה על עינת. לעינת זה היה כנראה קשה מנשוא. לזכרה, ייסדנו תחרות סיפורים קצרים על שמה. מדובר בתחרות סיפורים בסוגות של המדע הבדיוני והפנטזיה, שהיא כל כך אהבה. התחרות מתקיימת בשיתוף פעולה על האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטזיה. הפרסים יחולקו בפסטיבל אייקון של האגודה, בסוכות. מלבד ההנצחה של עינת, מטרת התחרות היא להעלות את רמת הכתיבה של הספרות הזו בישראל, להעמיק את החשיפה ואת המודעות אליה. אנחנו מעוניינים בתחרות רצינית, איכותית ופורייה. אנחנו מקווים שאם השנים התחרות הזו תהפוך למסורת של כתיבה איכותית, שבה יוצרים מוכשרים ימצאו במה. אז תעבירו את זה הלאה – לכל מי שקורא, לכל מי שכותב, לכל מי שזה יכול לעניין אותו. בבקשה.