תחרות ראשונה בזכרון יעקב

[אמא למתעמלת1]

תחרות ראשונה בזכרון יעקב

היום הגיעו מכל קצוות הארץ מתעמלות לתחרות ראשונה בזכרון. למעשה התחרות הראשונה בוטלה וזו הפכה לתחרות השתתפות בלבד ללא טקס סיום וללא תחרות. גם במקום קטן וצפוף אפשר לארגן תחרות מקצועית וקצת יותר מסודרת ומאורגנת. אני שנים רבות נמצאת בתחרויות וכזאת עוד לא היתה. הזלזול בדרגות הנמוכות משפיע ישירות על הדרגות הגבוהות וחבל. מקווה שיעלו לפחות תוצאות ושהתחרות הבאה תהיה עם מחשבה תחילה.

 

[iritengel]

בתגובה ל"אמא למתעמלת1"

כמה נקודות להבהרה ולמחשבה:
אילולא הייתי נוכחת באותה תחרות בדיוק, ורואה את המאמצים שנעשו כדי לקיים תחרות ולאפשר לכל הבנות בכל הדרגות להתנסות בתחרות ראשונה או שנייה לעונה, הייתי עלולה להאמין לדבריך ולקבל את הרושם שמארגני התחרות זלזלו באירוע. לחלק מהבנות, הייתה זאת תחרות שנייה. הראשונה לפני כשבועיים הייתה באמת ללא טקס חלוקת מדליות משום שהיה צורך לתרגל את דרישות החוקה שהשתנתה. בתחרות הנוכחית, שוב לא חולקו מדליות משום שהשתתפו קבוצה אחת או שתיים שזו הן תחרות ראשונה בחוקה החדשה והן ביקשו גם את זכות התרגול. גם אני נמצאת שנים בתחרויות, ואני יודעת להבדיל בין טובת המתעמלות לטובת ההורים. האולם בזיכרון הוא אולם עבודה שמשרת היטב את המתעמלים. לצופים הרבה פחות נוח משום שאין יציע ומושבים מסודרים. אפשר היה לצפות מהורים שהם אנשים מבוגרים לתת קדימות לצרכים של הבנות המתחרות ולשהות ביציע, על אף שהוא לא נוח. במקום זאת, מי שפגע בתחרות, היו בעיקר הורים ומשפחות שחלקם התמקמו בתוך האולם, נכנסו ויצאו כשהם חוצים את מסלול הקפיצות, או שהתגודדו במבואה ויצרו בהתנהגותם אווירה של אי-שקט ואי-סדר.
משפחות מלוות אינן אלמנט מרכזי וחיוני בתחרות. אירוע של תחרות איננו הופעה בפני קהל. הבנות שלנו מתחרות מול צוותי שופטים/ות והם ה"קהל" היחיד החשוב והמכריע. להזכירכם, ישנן תחרויות, לפחות בחו"ל, שהן ללא צופים כלל ו/או בנות שלנו שנוסעת להתחרות בחו"ל בלעדינו, ומסתדרות היטב. אם להורים יש תפקיד כלשהו בתחרויות, הוא בעיקר לתמוך ולאפשר, לא להתפנק, ובוודאי שלא להפריע ולקלקל.

 

[אמא למתעמלת1]

אני מסכימה עם כל מילה לגבי ההורים

עדיין אני חושבת ששתי תחרויות תרגול ללא משוב מהקהל שלהן "השופטות" וללא דירוג אישי וקבוצתי זה יותר מדי.
הבנות בעיקר הגדולות יותר (דרגה ד') מחכות למדליות ולעלייה לפודיום, אפשר היה גם להודיע שטקס הסיום יתקיים בתחילת התחרות הבאה או לפחות לפרסם את התוצאות בצורה מסודרת, דבר שאני מקווה שעוד יעשו.
שבת שלום ונתראה בתחרות הבאה

 

[iritengel]

גם הבנות התאכזבו

שאין מדליות, אבל זאת לא הייתה החלטה מקומית אלא כזו שהתקבלה בדרג גבוה יותר (של האיגוד). בנוגע לתוצאות, הן יתפרסמו בצורה מסודרת תוך יום-יומיים וכל הבנות תדענה איזה ציון כל אחת קיבלה בכל מכשיר, לרבות הציונים של יתר המתחרות ומיקומן.

 

[ede1]

האם ניתן לקבל ציון גבוה יתר על זה שהשתדלתי?

יכול להיות וקרוב לוודאי נעשו מאמצים רבים שהתחרות תתקיים ונעשו מאמצים גם שתהיה בלי תקלות רבות. האם זה הופך אותה למוצלחת? האם הורים היו בשטח של תחרות כאשר היה קיים מקום אלטרנטיבי מסודר לשבת בו ולצפות ולהנות ממופע של הבנות?האם לא היה דוחק, מחניק גם, מכשיר ליד מכשיר כך שבנות סליחה נשמו לאוזן אחת של שניה ועוד לא אפרט,האם האולם הזה מתאים למופע יצוגי? כן תחרות זו מופע וכל מכשיר זה במה בשביל בנות. לכל קבוצה יש אולם של אימונים ולתחרות בנות באות להראות ולהציג את יכולתן.
לא רואה שום סיבה לחנך את ההורים כאשר האולם לא כלל מקום ישיבה. אווירה של אי-שקט ואי-סדר אפשר ליצור במקום שקט ומסודר. ואי אפשר להגיד את זה על אולם בזכרון

האולם בזיכרון הוא אולם עבודה לצופים הרבה פחות נוח משום שאין יציע ומושבים מסודרים זה לא מספיק בשביל לקבל החלטה לגבי קיום התחרות במקום הזה?

אם להורים יש תפקיד כלשהו בתחרויות, הוא בעיקר לתמוך ולאפשר, לא להתפנק, ובוודאי שלא להפריע ולקלקל. האם היו תנאים בסיסיים לצופים? או הם מפונקים ואין צורך במקומות ישיבה בשבילם, בכסאות, ישיבה לא על הריצפה זה פינוק? לא חושבת שהיה אפשר לקלקל הרבה יותר.

ועוד דבר. הסבר של אי חלוקת מדליות מפתיעה אותי מאוד. אפשר גם לא לחלק מדליות באולימפיאדה כי יש אנשים שהיא הראשונה בשבילם ועוד לא התרגלו לכללים של אולימפיאדה.

לא הייתי קוראת לזה תחרות, מפגש ידידות לכל היתר.

אחד התפקידים של האיגוד הוא לדאוג ולארגן תחרויות לפחות ברמה בסיסית וגם להיות מקור ראשון למדע. האם היה עדכון באתר של האיגוד על קיום התחרות? האמת אולי טוב שכך..

והשוואה לחו"ל גורמת להרגשת קנאה. למה אנחנו לא מסוגלים?

 

[אורחת בפורום2]

התחרות במעיין צבי

לא ממש מושך אותי להמשיך ולפתח את הדיון, רק מס' דברים שיש להעמיד על דיוקם:
- בהזמנה לאגודות נכתב לא להביא הורים מכיוון שלא יהיו מקומות ישיבה לכולם.
- הסיבה להחלטה שלא לקיים טקס חלוקת פרסים, אלא לתת מדליה לכל ילדה, לא הייתה כדי לאפשר התנסות. התחרות לדרגות ה' ו-ד' נמשכה על פני שני בתים. כדי לקיים טקס חלוקת מדליות היה צורך להשאיר את כל המתחרות מהבית הראשון (+מאמנים+הורים) עוד כשעתיים וחצי - שלוש שעות, עד לסיום הבית השני, להמתין לעיבוד התוצאות ואז לקיים טקס, שהיה מסתיים בסביבות השעה 4 וחצי. הוחלט שלא לעשות זאת, גם בשל המיקום וגם מכיוון שלאחר מכן התקיימה גם תחרות לדרגות ג' ב' א'.
- רק לידיעה, השכרה של אולם התחרויות בהדר יוסף, כולל הרכבה ופירוק של המכשירים, עולה עשרות אלפי שקלים.
הייתי מציעה להורים הכעוסים והממורמרים (וייתכן שבצדק) להסתכל קצת מעבר לאיגוד ההתעמלות בבואם להפנות אצבע מאשימה. אולי פניות של הורים אל גורמים שמעבר לאיגוד יועילו? יש לנו שרת ספורט במדינה, אולי תכתבו לה מכתב ותשאלו כמה שאלות?

 

[ede1]

לצערי כך המצב

אבל המלצה "- בהזמנה לאגודות נכתב לא להביא הורים מכיוון שלא יהיו מקומות ישיבה לכולם. " היא לא מציאותית. לא להביא הורים זה אומר לגבי רוב המתעמלות לא להגיע בכלל או שאיגוד מארגן הסעות?

 

[iritengel]

תחרויות ללא צופים

אפילו בהדר יוסף המהולל, ישנן תחרויות שמתקיימות ללא צופים. אז מה, הבנות המתחרות לא מגיעות? הטענה שאילו היה מוכרז על תחרות ללא צופים, הבנות לא היו מגיעות, היא דמגוגית. יש פתרונות מקובלים: אוטובוס/מיניבוס, קארפול, וכו'. זה זכרון, לא אילת. ואגב, אם לא היה נוח לאותם צופים שמלכתחילה לא הוזמנו, הזאת סיבה להתקהל ולהפריע למהלך תחרות?
זאת הייתה תחרות לכל דבר. היו 4 מכשירים ברמה מספקת, צוות שופטות מקצועיות, מאמנים ומאמנות, מתחרות מכל הדרגות. לא היו טכסי מדליות, אבל היו ציונים לכל מכשיר ולקרב-רב. הבנות התייחסו ברצינות לתחרות וקיבלו את ציוניהן. כל אחת יודעת את מיקומה ומידת הצלחתה, ביחס לעצמה ולמתחרות האחרות. דווקא כנראה מפגש ידידותי לא היה שם, וחבל.