תחרות : אולימפיאדת המשפחה הכי גרועה בתבל

[פרפרי אהבה]

תחרות

: אולימפיאדת המשפחה הכי גרועה בתבל

לא לדאוג, שרשור חיובי יותר מקביל ייפתח מחר או מאוחר יותר

חושבים/ות שהמשפחה שלו/שלך הכי גרועה בתבל- זוהי ההזדמנות לספר ולשתף.
נערוך הצבעה ובסוף השבוע נחליט מי הכי סובל/ת פה

הסיפורים יכולים להיות לגבי ההורים שלנו, ההורים שלו/ה, האחים/ות וכו'...

 

[ד ר ל י]

חחחח זה מזכיר את השאלה

"מה התכונה הגרועה ביותר שלך? ששואלים בראיון עבודה

.
אז מה שאני יכולה להודות בו שאנחנו גרועים בו במיוחד, בין כל שאר הדברים שאנחנו גרועים בהם, זה סדר יום.
מאז שהבנות נולדו, תמיד שמעתי מפסיכולוגים שמאד חשוב לשמור על סדר יום קבוע לילדים.
ומעולם לא הצלחתי לעשות את זה. גם בעלי לא.
אני אף פעם לא מצליחה לנהל מסגרת של זמן.
אני באה דווקא ממשפחה יקית שהכל היה אצלה מדויק ועל השעון. ארוחות באותו זמן כל יום (אתן יודעות איזה סיוט זה?

), שעת שינה קבועה וכו'. אבל אני מפוזרת, תמיד תמיד בכל מה שעשיתי בחיים, לא רק כאמא, הזמן מתחמק ממני, לא מצליחה לחיות לפיו.
פתאום שתיים בצהרים ואין ארוחת צהרים, פתאום שתים עשרה בלילה ועוד לא התקלחנו.
פשוט נורא.

 

[פרפרי אהבה]

יודעת איזה סיוט זה...

אצלנו זה מגיע בעיקר מאבא שלי שחייב שהכל יהיה באותו זמן- כל הארוחות חייבות להיות בול בשעה שהוא רגיל לאכול , אם לא -הוא מתחיל להתנהג יותר גרוע מתינוק שלא קיבל את החלב שלו בזמן.
כשהם היו פה אצלנו בביקור- הוא פשוט חירפן את כולנו...
שלא לדבר על זה שהיה זקוק לבייבי קושמרו כל יום בשמונה בערב

בעלי הינדס משהו כדי לשדר לו כל יום בערב את החדשות גם אם זה לא היה רלוונטי כבר כי זה היה באיחור של כמה שעות....

 

[הייתיאביבקיץ]

אני קצת כזאת

ואני היחידה בבית שיש לי הקטע הזה...
לקח לי כמה שנים להפסיק להתחרפן מזה שכאשר בן זוגי אחראי על ארוחת ערב, היא לפעמים ב6 ולפעמים ב9.
(כשאני אחראית, אם את שואלת, זה שבע ורבע. כמו שהיה במשך עשרות שנים בבית של ההורים שלי. למה לשנות משהו שעובד

?).

אבל בגלל שאני מיעוט, נאלצתי ללמוד להרפות.

 

[פרפרי אהבה]

בצד שלי, הארוחות תמיד היו ממש מוקדם

ובצד של בעלי ארוחת ערב יכולה להיות גם בתשע עשר בערב ולקח לי הרבה זמן להתרגל לזה.
&nbsp
עכשיו אנחנו די זורמים וזה בעיקר תלוי בשעה שבעלי מגיע. מה גם שלא תמיד אני אוכלת יחד איתו-הרבה פעמים סתם מכינה לעצמי משהו קטן לאכול וזהו.
&nbsp
כשיהיו ילדים- מניחה ומקווה שיותר נקפיד על ארוחת ערב משותפת.

 

[ד ר ל י]

ארוחות ערב משפחתיות הן דבר מאד חשוב

יש פסיכולוגים שאומרים שילדים שאוכלים ביחד עם המשפחה בצורה מסודרת נוטים פחות להתנסות ולהתמכר לסמים.
זה זמן להתגבש כמשפחה, לדבר ולהתעדכן אחד בחייו של השני.
לי מאד קשה לאמץ את ההרגל הזה, והיו תקופות שניסיתי אבל נשברתי מהר. עדיין אנחנו אוכלים הרבה ארוחות ביחד אז אני מקווה שזה מספיק בשביל שהבנות שלי לא יתמכרו לסמים

 

[ד ר ל י]

זה בסדר שאת כזאת

כל אחד מה שעושה לו טוב

 

[ד ר ל י]

בדיוק

גם אצל ההורים שלי- ארוחת ערב תמיד באותו זמן, אין גמישות (לא היתה לפחות כשהייתי ילדה ונערה וזה היה מאד קשה) וב-20:00 חדשות.
יכול להיות שכמו שהפסיכולוגים אומרים שלילדים המסגרת הקבועה נותנת ביטחון, גם למבוגרים זה נותן ביטחון.

 

[נושיתי האחת]

קצת באיחור, אבל הדיון כאן מעניין. אני פחות או יותר

כמו הורייך, רק עם יותר גמישות. המצב שאת מתארת, יכול לחרפן אותי. ולגבי ארוחות, כשהילדים היו קטנים הכנסנו את העניין שעד שמונה בערב מסיימים לאכול. ולמה? כי שמנו לב שהמון פעמים כשאכלנו מאוחר יותר, התחילו כאבי בטן וכו׳. אז היום, הם גדולים ודואגים לעצמם, אבל אז התאים לנו ולהם לסיים אוכל עד שעה מסויימת.