תחשבו היטב לפני שאתם מדברים

[יהודה ישרים]

תחשבו היטב לפני שאתם מדברים

שלום חברים יקרים. בשבת הקרובה אנו נקרא על מצווה שאנו מאד מאד אוהבים לקיים, מצוות תוכחה. כאשר אנו רואים אדם/חבר שעשה מעשה לא ראוי ולא ישר, צריכים אנו להוכיחו ולהסביר לו שהוא לא נוהג כראוי, ואף פגע בנו. לצערי, הרבה מאיתנו מקיימים את התוכחה ושוכחים את החלק השני של המצווה אשר מדבר בצורה בה יש להוכיח, וכך כותב הרמב"ם: "המוכיח את חברו...צריך להוכיחו בינו לבין עצמו (ביחידות), וידבר לו בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו...המוכיח את חברו תחילה--לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו, שנאמר "ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז). כך אמרו חכמים, יכול את מוכיחו, ופניו משתנות (סימן שהוא נעלב)--תלמוד לומר, "ולא תישא עליו חטא"; מכאן שאסור להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים...כך אמרו חכמים, המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, שלא יבייש חברו ברבים, בין קטן בין גדול; ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו...חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות--מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחן נמוכה, אף על פי שהן בעלי ממון: אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו של מלך--מוזהרין אנו עליהן, שנאמר "כל אלמנה ויתום, לא תענון" (שמות כב,כא)...והיאך נוהגין עימהן--לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד; ולא יכאיב גופן בעבודה ולא ליבן בדברים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו". הרי שראינו מדברי הרמב"ם שמצוות התוכחה היא מצווה קשה כל כך עד שאמרו חכמים בדורות האחרונים כי היום אין מי שיודע להוכיח ואין גם מי שיודע לקבל תוכחה. אשר על כן נחשוב היטב לפני שאנו הולכים להעיר לאדם אחר, האם ראוי כלל להעיר, ואם כן, כיצד היא הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת. שבת שלום וסוף שבוע נעים. שלכם, יהודה ישרים