birth and death
New member
תחת הסלע
בבקשה, אני צריך קצת הבנה בקשר למה שאני עושה. אני יכול לבקש את זה. עצים נובלים לידי. קמלים כמו רקפת בשעת קרה. גזעיהם עצומים אך חוסנם מחוויר כאשר אני חולף על פניהם. ואתם, המבטים שלכם מאשימים אותי. אתם נעוצים בי כאילו אני מבין מה קורה, כאילו אני שולט בזה. אך אני לא מבין מה הולך סביבי ולו לרגע. זה קשה אם לא רואים אור. אם לא שומעים קול. זה קשה להרגיש את המבט ננעץ בי ואת הכאב שגורם לי להתפתל על כסא הגלגלים. רק אז אני יכול לזוז. את יתר הזמן אני מבלה בשיתוק מוחלט וחלומות מוזרים. מרותק לכסא כשאני לא מרותק למיטה. צופה במראות רק בעיניי רוחי. כך גם שומע כל צליל וחש כל תחושה. אני צריך קצת הבנה בקשר למה שאני עושה. בבקשה מכם. כאשר אני גורם לעצים לנבול כשאני חולף על פניהם עם גופי חסר התועלת הנישא על ערימת המתכת הזו. חש מנוון, זו נחשבת לתחושה? אני לא שקרן! אבל אמרת שאתה מנוון. אף אחד לא מבין. מה עוד אני צריך לומר כדי שתבינו... לטיולים בחוץ אין משמעות כשאני לא יודע מתי אני בחוץ ומתי אני בפנים. ללהיות רעב אין טעם כשאני לא זוכר איך מרגיש להיות שבעה. ללנסות לעמוד מולה ולהיישיר מבט אל תוך עינייה. לנסות לגנוב נשיקה. ללנסות להרגיש שייך, רצוי, מוגן, בעל חשיבות. אין משמעות. רק לרתום את גופי לערימת המתכת הזו. רגש מלאכותי. כסא גלגלים שאמור לגרום לי להרגיש כאילו אני רוצה לחיות. חומר שאמור לעזור לי להאמין שמה שאני רואה לא אמיתי. אני צריך שתבינו למה הרקפות קמלות כמו בשעת קרה גם כשהן מוגנות תחת סלעים וצמרות איתנות. אבל בבקשה... אתם צריכים להבין שאני מרגיש כמו נכה. אני חושב שהייתי צריך לכתוב את זה בגוף שני... (גוף שני זה "אתה" והכל נכון?)
בבקשה, אני צריך קצת הבנה בקשר למה שאני עושה. אני יכול לבקש את זה. עצים נובלים לידי. קמלים כמו רקפת בשעת קרה. גזעיהם עצומים אך חוסנם מחוויר כאשר אני חולף על פניהם. ואתם, המבטים שלכם מאשימים אותי. אתם נעוצים בי כאילו אני מבין מה קורה, כאילו אני שולט בזה. אך אני לא מבין מה הולך סביבי ולו לרגע. זה קשה אם לא רואים אור. אם לא שומעים קול. זה קשה להרגיש את המבט ננעץ בי ואת הכאב שגורם לי להתפתל על כסא הגלגלים. רק אז אני יכול לזוז. את יתר הזמן אני מבלה בשיתוק מוחלט וחלומות מוזרים. מרותק לכסא כשאני לא מרותק למיטה. צופה במראות רק בעיניי רוחי. כך גם שומע כל צליל וחש כל תחושה. אני צריך קצת הבנה בקשר למה שאני עושה. בבקשה מכם. כאשר אני גורם לעצים לנבול כשאני חולף על פניהם עם גופי חסר התועלת הנישא על ערימת המתכת הזו. חש מנוון, זו נחשבת לתחושה? אני לא שקרן! אבל אמרת שאתה מנוון. אף אחד לא מבין. מה עוד אני צריך לומר כדי שתבינו... לטיולים בחוץ אין משמעות כשאני לא יודע מתי אני בחוץ ומתי אני בפנים. ללהיות רעב אין טעם כשאני לא זוכר איך מרגיש להיות שבעה. ללנסות לעמוד מולה ולהיישיר מבט אל תוך עינייה. לנסות לגנוב נשיקה. ללנסות להרגיש שייך, רצוי, מוגן, בעל חשיבות. אין משמעות. רק לרתום את גופי לערימת המתכת הזו. רגש מלאכותי. כסא גלגלים שאמור לגרום לי להרגיש כאילו אני רוצה לחיות. חומר שאמור לעזור לי להאמין שמה שאני רואה לא אמיתי. אני צריך שתבינו למה הרקפות קמלות כמו בשעת קרה גם כשהן מוגנות תחת סלעים וצמרות איתנות. אבל בבקשה... אתם צריכים להבין שאני מרגיש כמו נכה. אני חושב שהייתי צריך לכתוב את זה בגוף שני... (גוף שני זה "אתה" והכל נכון?)
שיהיה שבת שלום