הדרך הטובה ביותר לתרגל תאום הגאים היא בדאון
דאון הרבה יותר רגיש לבעיית תאום הגאים ממטוס. זהו פועל יוצא של שני גורמים: האחד הוא מוטת הכנף (ומנת המימדים) הגדולה של הדאון, הגורמת לגרר המאזנות ליצר מומנט סבסוב גדול יותר, מה שמחריף את תופעת ה"סבסוב הנגדי" (Adverse yaw) בזמן הפעלת מאזנות. השניה היא העדר מנוע, המיצר כוח שמושך את כלי הטיס תמיד בכיוון ציר האורך שלו, ומרסן את הנטיה להחלקה.
לכן דאון נוטה להיכנס לטיסה לא מתואמת חריפה יותר אם לא מפעילים את ההגאים בתאום מושלם, והשגת תאום כזה דורשת תשומת לב רבה והפעלה משמעותית יותר של הגה כיוון. רוב הטייסים הממונעים מתקשים בהשגת תאום הגאים בטיסות ראשונות בדאון והשתלטות על האתגר הזה משפרת מאד את המיומנות הזו.
בנוסף לתרגיל המוזכר במאמר, יש תרגיל נוסף, שעוזר להשיג מיומנויות תאום הגאים ודיוק. בוחרים שתי נקודות רחוקות, שיש בינהן הפרש זויתי של כ-20 מעלות במבט מהדאון. נקודה אחת באזימוט 180 למשל, והשניה באזימוט 200. טסים לכיוונה של אחת הנקודות, ואז מבצעים פניה קלה ומנסים להתיישר לכיוון הנקודה השניה. לאחר ההתיצבות לכיוון הנקודה השניה חוזרים לכיוון הנקודה הראשונה, וחוזר חלילה. המטרה היא לבצע את התרגיל תוך שמירה על תאום מדוייק, ללא החלקות, ללא Overshoot או Undershoot בשינויי הכיוון, וללא "התנדנדות" סביב הנקודות. באופן אידיאלי יש להפנות את הדאון בהחלטיות ובאופן מתואם, ולהתיישר בבת אחת בדיוק מול הנקודה הבאה, מבלי "לעבור" אותה ומבלי להידרש למספר תיקוני כיוון עד להשגת הכיוון החדש. יש לתרגיל הזה יכולת להציף בעיית תאום ודיוק, גם אצל טייסים שמטיסים את הדאון בסה"כ בסדר בטיסה רגילה, כולל בפניות. אחת הבעיות הנפוצות היא, שטייסים מצליחים לבצע פניות משמעותיות בצורה מתואמת, אבל מתקשים (או פחות שמים לב) לשמור על טיסה מתואמת בתיקוני כיוון קטנים, מה שגורם לעיתים לכניסה ל"גלגול הולנדי" ולקושי בשמירת כיוון בצורה יציבה. התרגיל הזה חושף כאמור את הבעיות האלה, ומאפשר לתרגל ולתקן אותן באופן יעיל.
רפי
