מעמדה של הגרוויטציה ?
כוח המשיכה הוא מושג מטאפיסי שבא לבאר תופעות מוחשיות, אבל כושר הביאור הזה לא מקנה לו ממשות פיסית. איך מגיעים למושג המטאפיסי "כוח משיכה" ? מרפים מאבן והיא נופלת ארצה בתנועה מואצת, ואין לנו כל הבחנה תחושתית "במשהו" הדוחף את האבן או מושך אותה כלפי מטה. על יסוד ידיעה טבעית האומרת "אין לאבן יכולת תנועה משל עצמה" תנועת הנפילה הזו נתפסת כפלא. אם לאבן אין יכולת תנועה עצמית, ובכל זאת היא נופלת ( ללא הבחנה במושך פיסי או דוחף פיסי ) , חייב להיות "משהו" מטאפיסי שאינו מובחן בחושים, והוא הוא שמפיל את האבן ארצה, כאשר מרפים ממנה. "המשהו " הזה קיבל שם והוא "כוח המשיכה". כוח המשיכה הוא רעיון ניוטוני מובהק, והוא מנוגד לרעיון האריסטוטלי הקדום, שכן מייחס לאבן כושר תנועה עצמי. בתפיסה אריסטוטלית אבן שמרפים ממנה נופלת על פי כוח פנימי הטבוע בה , ובתפיסה ניוטונית היא נופלת על פי כוח מאלץ חיצוני. שני אלה הם ביאורים מטאפיסיים מנוגדים, העומדים בהתאמה עם התופעה של נפילת אבן.. הכוח הפנימי והכוח החיצוני נעלמים מתפיסה חושית, והם טובים לביאור התופעה שכן נתפסת בחושים. ומהי התופעה המוחשית ? " מרפים מאבן והיא נופלת ארצה". ביאורים מטאפיסיים ניתנים להחלפה, וכל תיאוריה המנסה לאחד כוחות, מבליעה בתוכה בחירה בשיטת ביאור ניוטונית.( שמושג "הכוח" מאפיין אותה) האם מעמדה של הגרוויטציה כל כך איתן ? כך שהיא מופיעה בכל תיאוריה חדשה ? כל הנסיונות לאיחוד כוחות לא הצליחו - האין פה רמז שאולי צריך לשנות כיוון ? א.עצבר