אהוב האחרים
New member
תיאוריה חדשה - שיר של אש וכפורז
לכל מה שפורסם בעברית
ככל הידוע, ג'ורג' מרטין קרא לספרו 'שיר של אש וקרח' בעקבות שירו המפורסם של רוברט פרוסט:
יש האומרים כי העולם יָסוּף באש.
יש האומרים – בִּכפור.
מנסיוני עם התשוקה איני חושש
להימנות עם המצַדדים באש.
אך אם נגזר עליו שנית להחרב,
מכיר אני דַיִי את השנאה
כדי לִסבֹּור כי כפור
גם הוא מתאים מאד, ויחֲריב היטב.
בשיר הזה, הקרב בין האש לקרח הוא לא קרב בין הטובים לרעים אלא בין רעים לרעים - שני כוחות נוראים השואפים להחריב את העולם. תפיסה כזו מתאימה הרבה יותר לתפיסתו הפוסט מודרנית ואנטי רומנטיקנית של מרטין.
כשנתבונן בספרים ובסדרה נראה שהאש היא כוח נורא. בני טאראגאריין 'נעו בין גדולה וטירוף'. סרסיי מתאהבת באש הפרא כבר אחרי מותו של לורד טייווין - היא מצווה לשרוף את מגדל הימין, וג'יים חושב שהמבט בעיניה מזכיר את המבט בעיני המלך המטורף כשציווה לשרוף את העיר. ואכן, גם היא מגיעה לשם, בסופו של דבר.
על ר'הלור אין צורך להרחיב את הדיבור. מה שכן יש להעיר הוא שבין חסידי ר'הלור מוזכרים כאלו שמהופנטים מהטירוף של האש, כמדומני שאקסל פלורנט הוא כזה.
אבחון כוח האש מראה שהוא כולל את השאיפה לגדולה, את האכזריות, את ההפכפכות ואת הטירוף (אצל אאריז, וייסריז, סרסיי) נראה שהכוח הקדמון הזה אורב בתחתית העולם ושואב אליו את האנשים הרגישים לו.
מי אמר לי שבתחתית העולם? מוזכרים מכרות קדומים מלאי אש במעמקי ואליריה, שבהם שכנו התולעין, קרוביהם של הדרקונים. זכוכית דרקון נמצאת במעמקי האדמה. הארדהום חרבה בהתפרצות אש אדירה מתוך האדמה. וכמובן, חורבן ואליריה.
ואליריה הקדומה אילפה את הכוח, אבל בסופו של דבר הוא התפרץ והחריב אותה. דרקונים הם אש שנתגלמה בבשר, והם כוללים את כל זה.
דרך אחרת לתקשר עם הכוח היא פולחן ר'הלור, שהוא ללא ספק תקשור עם ישות אמיתית, אלא שהישות הזו מתמקדת פחות בתשובות על שאלות ויותר במה שמעניין אותה. ומה מעניין אותה? אויבה האמיתי, הקרח.
הקרח הוא המוות עצמו, והתקשור איתו כולל את ההתעסקות במוות. פולחן הזר (או 'האחר') קשור בו, וגם דת חסרי הפנים שנוצרה ע''י עבדי האש במכרות ואליריה. הללו הבינו שיש אל אחר מחוץ למערכת האש ששעבדה אותם והחלו לסגוד לו. אלא שאם האש היא נוראה, אכזרית ומטורפת, הרי הקרח הוא דממה קודרת ואפלה. מסיבה זו חסרי הפנים אינם הורגים לפי תשוקותיהם האישיות - המוות בא אל כולם, הוא לא מפלה, אין לו תשוקה.
מכשפי ואליריה ידעו על קיום הקרח, וידעו שמבצרו הוא בצפון הרחוק של וסטרוז, בארץ החורף התמידי. לכן הם סירבו לכבוש את וסטרוז, למרות שכפי שהעיר טיריון (?) איפה שהוא בספרים 'הם יכלו לעשות את זה בקלי קלות, היו להם דרקונים'.
יתכן שילדי היער סגדו לקרח אבל נראה לי נכון יותר שהם השתמשו בו. הם הכירו קסמי קרח וקסמי אש, כאשר הגיעו בני האדם הם יצרו את האחרים בקסם קרח - מוות. וכאשר האחרים יצאו מכלל שליטה הם השתמשו בקסם אש -זכוכית דרקון - כדי לבלום אותם.
האחרים, מתוקף שליטתם במוות, מחיים זומבים. גם בנז'ן סטארק הוחיה על ידיהם אבל החייאתו שונתה באמצעות קסם אש. כי נראה שההבדל בין תחיית המתים של הקרח לזו של האש היא שהקרח משאיר את אנשיו מתים, הם גופות מתנועעות. ואילו האש, שהיא החיים, מושכת את אנשיה מזרועות המוות. זהו כמובן תפקידה הקדום של 'נשיקת האדון' שמבצעים כוהני ר'הלור, הוא בחר להפעיל אותה כדי להחיות שני אנשים שיוכלו להילחם באדון הקרח.
כנראה שהעורבים, אוכלי נבלות שקשורים בקסמים קדומים ובעבר 'היו אומרים את הודעותיהם' קשורים בקסם הקרח.
המצודה הוקמה כדי לחקור את קסמי האש והקרח ומכאן הקשר שלה לעורבים, לנרות זכוכית הדרקון (בעבר מלומד היה מוסמך רק אם היה מצליח להדליק נר כזה) ולכשפים. עם השנים השתלט עליה המדע בגרסה ימי ביניימית, ורק בודדים משמרים את המסורת העתיקה.
חסר פנים הרג סטודנט במצודה, לבש את עורו וגנב את המפתח לכספת הסודית שבמעמקיה. מה מוחבא שם? טיריון מזכיר שהספר 'דם ואש, מותם של דרקונים' מוחזק בכספת נעולה במרתפי המצודה. אם נזכור שחסרי הפנים הם משרתי הקרח, הסיפור יהיה מובן יותר. נראה שהקרח מתכונן לקראת שובה של דאינריז עם דרקוניה. אחר כך הסתנן המתנקש לשורותיו של מארווין המג, הארכי מלומד היחיד שמכיר את הכשפים הקדומים.
בספרו של ג'וזף קמפבל 'הגיבור בעל אלף הפנים' מתואר המסע שעובר כל גיבור בכל המיתולוגיות ברחבי העולם. התיאור הזה מתאים בצורה מושלמת לבראן ובצורה פחות מושלמת לדאינריז.
להלן: הגיבור חי בשלוה בביתו (וינטרפל) עד שהוא חווה את הקריאה (הנפילה, החלומות) ישות המתוארת ע''פ רוב כבעל חי אפל, כאדם מכוער, כשחור (העורב בעל שלוש העיניים) קוראת לו לבוא אליה אל ארץ האגדה. אם הגיבור מתנגד יבואו עליו אסונות עד שייאלץ לצאת לדרך. (כיבוש וינטרפל) במסע יעבור הגיבור את 'הסף' המפריד בין העולם המיושב לאגדות (החומה) יפגוש את 'שומר הסף' (הדלת?) ואת המדריך העל טבעי שלו (קר ידיים) הוא ייאבק במפלצות (הרפאים) ויחווה את הלידה מחדש או הכניסה אל בטן האדמה. (המערה) כאן הוא יפגוש את האל האב או האלה האם (החוזה הירוק) האל האב יכריז עליו כיורשו והוא ילמד ממנו את המסתורין הנעלים. לחלופין, הוא יגנוב אותם מהאלים. לאחר מכן הוא ישוב לעולם. אם הוא מתמהמה מלשוב הוא יחווה אסונות. אם הוא גנב את המסתורין מהאלים יהיה עליו להימלט מפניהם. (הבריחה ממלך הלילה) הוא ישוב אל העולם ויגאל אותו.
אם כן, בראן הוא הגיבור של הסדרה. אבל גם קורות חייה של דאינריז הם מיתולוגיים (כפי שראיתי פעם באיזשהו בלוג ששכחתי את שמו) ולכן אולי יש לומר שבראן הוא אלוף הקרח ודאינריז היא אלופת האש. לחלופין, בראן הוא אלוף בני האדם המתמרנים בין שני הכוחות..
זאת התיאוריה שלי ואשמח לשמוע את דעתכם עליה. .
ככל הידוע, ג'ורג' מרטין קרא לספרו 'שיר של אש וקרח' בעקבות שירו המפורסם של רוברט פרוסט:
יש האומרים כי העולם יָסוּף באש.
יש האומרים – בִּכפור.
מנסיוני עם התשוקה איני חושש
להימנות עם המצַדדים באש.
אך אם נגזר עליו שנית להחרב,
מכיר אני דַיִי את השנאה
כדי לִסבֹּור כי כפור
גם הוא מתאים מאד, ויחֲריב היטב.
בשיר הזה, הקרב בין האש לקרח הוא לא קרב בין הטובים לרעים אלא בין רעים לרעים - שני כוחות נוראים השואפים להחריב את העולם. תפיסה כזו מתאימה הרבה יותר לתפיסתו הפוסט מודרנית ואנטי רומנטיקנית של מרטין.
כשנתבונן בספרים ובסדרה נראה שהאש היא כוח נורא. בני טאראגאריין 'נעו בין גדולה וטירוף'. סרסיי מתאהבת באש הפרא כבר אחרי מותו של לורד טייווין - היא מצווה לשרוף את מגדל הימין, וג'יים חושב שהמבט בעיניה מזכיר את המבט בעיני המלך המטורף כשציווה לשרוף את העיר. ואכן, גם היא מגיעה לשם, בסופו של דבר.
על ר'הלור אין צורך להרחיב את הדיבור. מה שכן יש להעיר הוא שבין חסידי ר'הלור מוזכרים כאלו שמהופנטים מהטירוף של האש, כמדומני שאקסל פלורנט הוא כזה.
אבחון כוח האש מראה שהוא כולל את השאיפה לגדולה, את האכזריות, את ההפכפכות ואת הטירוף (אצל אאריז, וייסריז, סרסיי) נראה שהכוח הקדמון הזה אורב בתחתית העולם ושואב אליו את האנשים הרגישים לו.
מי אמר לי שבתחתית העולם? מוזכרים מכרות קדומים מלאי אש במעמקי ואליריה, שבהם שכנו התולעין, קרוביהם של הדרקונים. זכוכית דרקון נמצאת במעמקי האדמה. הארדהום חרבה בהתפרצות אש אדירה מתוך האדמה. וכמובן, חורבן ואליריה.
ואליריה הקדומה אילפה את הכוח, אבל בסופו של דבר הוא התפרץ והחריב אותה. דרקונים הם אש שנתגלמה בבשר, והם כוללים את כל זה.
דרך אחרת לתקשר עם הכוח היא פולחן ר'הלור, שהוא ללא ספק תקשור עם ישות אמיתית, אלא שהישות הזו מתמקדת פחות בתשובות על שאלות ויותר במה שמעניין אותה. ומה מעניין אותה? אויבה האמיתי, הקרח.
הקרח הוא המוות עצמו, והתקשור איתו כולל את ההתעסקות במוות. פולחן הזר (או 'האחר') קשור בו, וגם דת חסרי הפנים שנוצרה ע''י עבדי האש במכרות ואליריה. הללו הבינו שיש אל אחר מחוץ למערכת האש ששעבדה אותם והחלו לסגוד לו. אלא שאם האש היא נוראה, אכזרית ומטורפת, הרי הקרח הוא דממה קודרת ואפלה. מסיבה זו חסרי הפנים אינם הורגים לפי תשוקותיהם האישיות - המוות בא אל כולם, הוא לא מפלה, אין לו תשוקה.
מכשפי ואליריה ידעו על קיום הקרח, וידעו שמבצרו הוא בצפון הרחוק של וסטרוז, בארץ החורף התמידי. לכן הם סירבו לכבוש את וסטרוז, למרות שכפי שהעיר טיריון (?) איפה שהוא בספרים 'הם יכלו לעשות את זה בקלי קלות, היו להם דרקונים'.
יתכן שילדי היער סגדו לקרח אבל נראה לי נכון יותר שהם השתמשו בו. הם הכירו קסמי קרח וקסמי אש, כאשר הגיעו בני האדם הם יצרו את האחרים בקסם קרח - מוות. וכאשר האחרים יצאו מכלל שליטה הם השתמשו בקסם אש -זכוכית דרקון - כדי לבלום אותם.
האחרים, מתוקף שליטתם במוות, מחיים זומבים. גם בנז'ן סטארק הוחיה על ידיהם אבל החייאתו שונתה באמצעות קסם אש. כי נראה שההבדל בין תחיית המתים של הקרח לזו של האש היא שהקרח משאיר את אנשיו מתים, הם גופות מתנועעות. ואילו האש, שהיא החיים, מושכת את אנשיה מזרועות המוות. זהו כמובן תפקידה הקדום של 'נשיקת האדון' שמבצעים כוהני ר'הלור, הוא בחר להפעיל אותה כדי להחיות שני אנשים שיוכלו להילחם באדון הקרח.
כנראה שהעורבים, אוכלי נבלות שקשורים בקסמים קדומים ובעבר 'היו אומרים את הודעותיהם' קשורים בקסם הקרח.
המצודה הוקמה כדי לחקור את קסמי האש והקרח ומכאן הקשר שלה לעורבים, לנרות זכוכית הדרקון (בעבר מלומד היה מוסמך רק אם היה מצליח להדליק נר כזה) ולכשפים. עם השנים השתלט עליה המדע בגרסה ימי ביניימית, ורק בודדים משמרים את המסורת העתיקה.
חסר פנים הרג סטודנט במצודה, לבש את עורו וגנב את המפתח לכספת הסודית שבמעמקיה. מה מוחבא שם? טיריון מזכיר שהספר 'דם ואש, מותם של דרקונים' מוחזק בכספת נעולה במרתפי המצודה. אם נזכור שחסרי הפנים הם משרתי הקרח, הסיפור יהיה מובן יותר. נראה שהקרח מתכונן לקראת שובה של דאינריז עם דרקוניה. אחר כך הסתנן המתנקש לשורותיו של מארווין המג, הארכי מלומד היחיד שמכיר את הכשפים הקדומים.
בספרו של ג'וזף קמפבל 'הגיבור בעל אלף הפנים' מתואר המסע שעובר כל גיבור בכל המיתולוגיות ברחבי העולם. התיאור הזה מתאים בצורה מושלמת לבראן ובצורה פחות מושלמת לדאינריז.
להלן: הגיבור חי בשלוה בביתו (וינטרפל) עד שהוא חווה את הקריאה (הנפילה, החלומות) ישות המתוארת ע''פ רוב כבעל חי אפל, כאדם מכוער, כשחור (העורב בעל שלוש העיניים) קוראת לו לבוא אליה אל ארץ האגדה. אם הגיבור מתנגד יבואו עליו אסונות עד שייאלץ לצאת לדרך. (כיבוש וינטרפל) במסע יעבור הגיבור את 'הסף' המפריד בין העולם המיושב לאגדות (החומה) יפגוש את 'שומר הסף' (הדלת?) ואת המדריך העל טבעי שלו (קר ידיים) הוא ייאבק במפלצות (הרפאים) ויחווה את הלידה מחדש או הכניסה אל בטן האדמה. (המערה) כאן הוא יפגוש את האל האב או האלה האם (החוזה הירוק) האל האב יכריז עליו כיורשו והוא ילמד ממנו את המסתורין הנעלים. לחלופין, הוא יגנוב אותם מהאלים. לאחר מכן הוא ישוב לעולם. אם הוא מתמהמה מלשוב הוא יחווה אסונות. אם הוא גנב את המסתורין מהאלים יהיה עליו להימלט מפניהם. (הבריחה ממלך הלילה) הוא ישוב אל העולם ויגאל אותו.
אם כן, בראן הוא הגיבור של הסדרה. אבל גם קורות חייה של דאינריז הם מיתולוגיים (כפי שראיתי פעם באיזשהו בלוג ששכחתי את שמו) ולכן אולי יש לומר שבראן הוא אלוף הקרח ודאינריז היא אלופת האש. לחלופין, בראן הוא אלוף בני האדם המתמרנים בין שני הכוחות..
זאת התיאוריה שלי ואשמח לשמוע את דעתכם עליה. .