אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
תיאטרון בובות
- פותח הנושא annye
- פורסם בתאריך
תיאטרון הפלאים
New member
למה צריך תיאטרון בובות? (בשביל הכיף)
גורדון, המכללה האקדמית לחינוך בחיפה שנה"ל תשס"ז שם הקורס: תיאטרון בובות ככלי חינוכי-טיפולי שם המורה: גב' יעל ניאגו מספר שעות: 2 ש"ס קוד הקורס: סוג הקורס: שיעור וסדנה דרישות קדם: טיפוח אקלים כיתה, טיפוח יחסי אנוש. מטרות הקורס: 1. הכרת התפתחות תיאטרון הבובות כמדיום אומנותי רב-גווני. 2. הבנת חשיבותו של תיאטרון הבובות ככלי חינוכי-טיפולי, תרומתו לילד בגיל הרך ומקומו החשוב של המתווך (הגננת/המורה). 3. הכרה של שימושים תראפויטים בתיאטרון בובות ושיקולי הדעת בבחירתו ככלי טיפולי. 4. הכרת אפשרויות הפעלתו של תיאטרון הבובות ושילובו בתכנים לימודיים ובהוראה. 5. פיתוח היכולת ליישם את אפשרויותיו האינסטרומנטליות של תיאטרון הבובות בכל גיל במסגרות חינוכיות מגוונות. ראשי פרקים: 1. התפתחות תיאטרון הבובות כמדיום אומנותי רב-גווני בעל אפשרויות הפעלה מגוונות. 2. חשיבותו של תיאטרון הבובות בחינוך ובהוראה ומקומו של המתווך (עובדי חינוך, גננות, מורות ומפעילי תיאטרון בובות). 3. כוחה של הבובה וקסמה. 4. סוגי הבובות בתיאטרון בובות, התאמתן לגיל הלומד ולהתפתחותו ואפשרויות הפעלתן. 5. המשחק בתיאטרון בובות הלכה למעשה. 6. תפאורה ותכנון במה. 7. מוסיקה, צליל ואפקטים קוליים בהצגת בובות. 8. ארגון פינת תיאטרון הבובות בגן ובבית הספר. 9. תרומתו של תיאטרון הבובות לילד בגיל הרך בתחומים: הכרתי, רגשי, חברתי ומוטורי. 10.היסטוריה של שימושים תראפויטים בתיאטרון בובות. 11.שיקולי הדעת בבחירת תיאטרון הבובות ככלי טיפולי. 12.פעילויות חינוכיות ותראפויטיות בתיאטרון בובות המשלבות תחומים כגון: ביביליותרפיה, שעת סיפור ועידוד הקריאה, עבודה טיפולית עם בעלי-חיים. חובות הסטודנט: 1. השתתפות פעילה בשיעורים והגשת תיק עבודות 2. קריאה מודרכת בחומר ביבליוגרפי 3. עבודה מסכמת מסלולים שלהם נועד הקורס: חינוך גיל הרך וחינוך מיוחד קיים ויכוח בספרות באשר לשימוש במעשייה ובאגדה בחינוך ובטיפול בילדים. כבר במאה ה18-, התריעו פסיכולוגים ופילוסופים כנגד השימוש באגדות בתופעות המפחידות של אכזריות, זאבים, ענקים, מכשפות ושאר יצורים מפחידים שאין להם כל קשר עם המציאות. הוויכוח נמשך במאה ה19- וגלש גם למאה הנוכחית, וניכר כי גברה ידם של התומכים. עיקר הטענות כנגד המעשיות מופנה נגד אכזריותן הרבה, דמיונותיהן הפרועים, כזביהן והאלימות הרבה המופיעה בהן. שוללי המעשיות חוששים כי תוצאות המפגש עם המעשייה עלולות להיות הרסניות דווקא משום ההזדהות והאמפתיה שהן יוצרות. טענות אלה נדחו בשורה ארוכה של נימוקים, שהעיקרי בהם הוא כי בכל ילד טבוע מילדותו גם רוע, יצר הרס ורגשות אלימים ותוקפניים. תופעות אלה במעשיות משמשות תחליף דמיוני ליצרים אלו, והם מוצאים להם פורקן באמצעות הסיפור. המעשיות גם מאפשרות לילד להעתיק את הרגשות השליליים שלו אל הדמויות בסיפור המשמשות לו תחליף, ולשחרר אותו מרגשות אשם. גם העובדה שהסיפור המפחיד או האלים מסופר דווקא על ידי אדם הקרוב לילד, המתלווה אליו למסע הרפתקאות מפחיד ומשלהב כאחד, נותנת לילד תחושת הגנה המשולבת בתחושת התפרקות. התשובה לשאלה אם כדאי להקריא לילדים את האגדות, נמצאת בתגובתו של הילד. יש ילדים שאוהבים לפחד וזקוקים לכך, ויש כאלה שפחות. יש ילדים שאוהבים אלימות, ויש שפחות. לפני כ20- שנה היתה גישה חינוכית, לפיה לא טוב לחנך את הילד לאלימות ולרוע. כיום הגישה הרווחת שונה, אך יחד עם זאת, כדאי לשים לב למספר גורמים: - תגובת הילד - רוב הילדים אוהבים לפחד, והתגובה הרגילה שלהם לסיפור מפחיד היא צחוק מהול בפחד וביטחון שבסוף יהיה טוב. בדרך כלל, ילדים יבקשו לשמוע שוב ושוב את הסיפור המפחיד. כאשר הילד אינו מוכן לשמוע שוב את הסיפור שגרם לו לפחד, זהו סימן שאין הוא נהנה מהפחד. - גיל הילד ובגרותו - לפני שמקריאים לילד מעשייה, כדאי למצוא עיבוד שיתאים לגילו ולמידת בגרותו. ישנם עיבודים שמעדנים את האלימות והפחד. אם הילד קטן ורגיש, כדאי לבחור לו את העיבודים המעודנים יותר, אך לא את אלה שמעלימים אותם לגמרי, כדי לא למנוע ממנו את החוויה והפורקן. - מידת הרגישות של הילד - ישנם ילדים המאופיינים ברגישות מורכבת, מפותחת ועדינה יותר מזו של אחרים. כדאי להיות ערים למידת הרגישות של הילד ולמערכת החרדות שלו, לפני שמקריאים לו סיפורים מפחידים. http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/drama-2.htm http://www.nirshamim.co.il/yedionims.asp?Prod=7216&GroID=2496 ואחרון חביב: http://web.macam98.ac.il/~mrten/seminarion/oranitsite/ ואם זה לא מספיק תחפשי בגגולhttp://www.google.co.il/search?q=%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%91%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9C+%D7%94%D7%A8%D7%9A+&hl=iw&start=30&sa=N תיאטרון הפלאים http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=PLAYIM
גורדון, המכללה האקדמית לחינוך בחיפה שנה"ל תשס"ז שם הקורס: תיאטרון בובות ככלי חינוכי-טיפולי שם המורה: גב' יעל ניאגו מספר שעות: 2 ש"ס קוד הקורס: סוג הקורס: שיעור וסדנה דרישות קדם: טיפוח אקלים כיתה, טיפוח יחסי אנוש. מטרות הקורס: 1. הכרת התפתחות תיאטרון הבובות כמדיום אומנותי רב-גווני. 2. הבנת חשיבותו של תיאטרון הבובות ככלי חינוכי-טיפולי, תרומתו לילד בגיל הרך ומקומו החשוב של המתווך (הגננת/המורה). 3. הכרה של שימושים תראפויטים בתיאטרון בובות ושיקולי הדעת בבחירתו ככלי טיפולי. 4. הכרת אפשרויות הפעלתו של תיאטרון הבובות ושילובו בתכנים לימודיים ובהוראה. 5. פיתוח היכולת ליישם את אפשרויותיו האינסטרומנטליות של תיאטרון הבובות בכל גיל במסגרות חינוכיות מגוונות. ראשי פרקים: 1. התפתחות תיאטרון הבובות כמדיום אומנותי רב-גווני בעל אפשרויות הפעלה מגוונות. 2. חשיבותו של תיאטרון הבובות בחינוך ובהוראה ומקומו של המתווך (עובדי חינוך, גננות, מורות ומפעילי תיאטרון בובות). 3. כוחה של הבובה וקסמה. 4. סוגי הבובות בתיאטרון בובות, התאמתן לגיל הלומד ולהתפתחותו ואפשרויות הפעלתן. 5. המשחק בתיאטרון בובות הלכה למעשה. 6. תפאורה ותכנון במה. 7. מוסיקה, צליל ואפקטים קוליים בהצגת בובות. 8. ארגון פינת תיאטרון הבובות בגן ובבית הספר. 9. תרומתו של תיאטרון הבובות לילד בגיל הרך בתחומים: הכרתי, רגשי, חברתי ומוטורי. 10.היסטוריה של שימושים תראפויטים בתיאטרון בובות. 11.שיקולי הדעת בבחירת תיאטרון הבובות ככלי טיפולי. 12.פעילויות חינוכיות ותראפויטיות בתיאטרון בובות המשלבות תחומים כגון: ביביליותרפיה, שעת סיפור ועידוד הקריאה, עבודה טיפולית עם בעלי-חיים. חובות הסטודנט: 1. השתתפות פעילה בשיעורים והגשת תיק עבודות 2. קריאה מודרכת בחומר ביבליוגרפי 3. עבודה מסכמת מסלולים שלהם נועד הקורס: חינוך גיל הרך וחינוך מיוחד קיים ויכוח בספרות באשר לשימוש במעשייה ובאגדה בחינוך ובטיפול בילדים. כבר במאה ה18-, התריעו פסיכולוגים ופילוסופים כנגד השימוש באגדות בתופעות המפחידות של אכזריות, זאבים, ענקים, מכשפות ושאר יצורים מפחידים שאין להם כל קשר עם המציאות. הוויכוח נמשך במאה ה19- וגלש גם למאה הנוכחית, וניכר כי גברה ידם של התומכים. עיקר הטענות כנגד המעשיות מופנה נגד אכזריותן הרבה, דמיונותיהן הפרועים, כזביהן והאלימות הרבה המופיעה בהן. שוללי המעשיות חוששים כי תוצאות המפגש עם המעשייה עלולות להיות הרסניות דווקא משום ההזדהות והאמפתיה שהן יוצרות. טענות אלה נדחו בשורה ארוכה של נימוקים, שהעיקרי בהם הוא כי בכל ילד טבוע מילדותו גם רוע, יצר הרס ורגשות אלימים ותוקפניים. תופעות אלה במעשיות משמשות תחליף דמיוני ליצרים אלו, והם מוצאים להם פורקן באמצעות הסיפור. המעשיות גם מאפשרות לילד להעתיק את הרגשות השליליים שלו אל הדמויות בסיפור המשמשות לו תחליף, ולשחרר אותו מרגשות אשם. גם העובדה שהסיפור המפחיד או האלים מסופר דווקא על ידי אדם הקרוב לילד, המתלווה אליו למסע הרפתקאות מפחיד ומשלהב כאחד, נותנת לילד תחושת הגנה המשולבת בתחושת התפרקות. התשובה לשאלה אם כדאי להקריא לילדים את האגדות, נמצאת בתגובתו של הילד. יש ילדים שאוהבים לפחד וזקוקים לכך, ויש כאלה שפחות. יש ילדים שאוהבים אלימות, ויש שפחות. לפני כ20- שנה היתה גישה חינוכית, לפיה לא טוב לחנך את הילד לאלימות ולרוע. כיום הגישה הרווחת שונה, אך יחד עם זאת, כדאי לשים לב למספר גורמים: - תגובת הילד - רוב הילדים אוהבים לפחד, והתגובה הרגילה שלהם לסיפור מפחיד היא צחוק מהול בפחד וביטחון שבסוף יהיה טוב. בדרך כלל, ילדים יבקשו לשמוע שוב ושוב את הסיפור המפחיד. כאשר הילד אינו מוכן לשמוע שוב את הסיפור שגרם לו לפחד, זהו סימן שאין הוא נהנה מהפחד. - גיל הילד ובגרותו - לפני שמקריאים לילד מעשייה, כדאי למצוא עיבוד שיתאים לגילו ולמידת בגרותו. ישנם עיבודים שמעדנים את האלימות והפחד. אם הילד קטן ורגיש, כדאי לבחור לו את העיבודים המעודנים יותר, אך לא את אלה שמעלימים אותם לגמרי, כדי לא למנוע ממנו את החוויה והפורקן. - מידת הרגישות של הילד - ישנם ילדים המאופיינים ברגישות מורכבת, מפותחת ועדינה יותר מזו של אחרים. כדאי להיות ערים למידת הרגישות של הילד ולמערכת החרדות שלו, לפני שמקריאים לו סיפורים מפחידים. http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hagigey/drama-2.htm http://www.nirshamim.co.il/yedionims.asp?Prod=7216&GroID=2496 ואחרון חביב: http://web.macam98.ac.il/~mrten/seminarion/oranitsite/ ואם זה לא מספיק תחפשי בגגולhttp://www.google.co.il/search?q=%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%91%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%92%D7%99%D7%9C+%D7%94%D7%A8%D7%9A+&hl=iw&start=30&sa=N תיאטרון הפלאים http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=PLAYIM
תיאטרון הפלאים
New member
../images/Emo163.gifהכתוב שייך למאמר של רויטל עומרד-מרסיק
אגדות ילדים מרבית הפסיכולוגים סבורים כי סיפורי המעשיות והאגדות עושים רק טוב לילדינו. המסרים הסמויים, הפחד מהמכשפות, והסוף הרע שהפך לטוב מאת : רויטל עומרד-מרסיק כולנו מכירים כמעט בעל-פה את אגדות הילדים על כיפה אדומה, סינדרלה ושלגיה, ומקריאים אותם שוב ושוב לילדינו הפעוטים, אך מיעוטנו שואלים את עצמנו מה מקבלים הילדים מהסיפורים האלה, וכיצד הם תורמים לחינוכם. פרופ' אדיר כהן, ראש הקתדרה לחינוך וחברה באוניברסיטת חיפה, מסביר כי אגדות הילדים, או בשפה המקצועית המתוקנת "מעשיות הילדים", הן למעשה סמל. לדבריו, כל המעשיות הן בעצם סיפורי התבגרות בעלי מסר נפשי פסיכולוגי, שנועדו להכין את המתבגרים לקראת היציאה מן הבית. הוא אומר כי חשוב להציג בפני הילד את גיבורי המעשיות היוצאים לעולם בכוחות עצמם, למרות שאינם יודעים מה צפוי להם בדרך, ומוצאים מקום מבטחים בדרכם מתוך אמונה פנימית עמוקה. פסיכולוגים רבים טוענים כי חשיבות המעשייה אינה בסיפור עצמו, אלא בכלים שאנו מקבלים ממנה להתמודדויות בגיל מאוחר יותר. ברונו בטלהיים, בספרו "קסמן של אגדות", אומר כי מה שאנו זורעים בגיל מוקדם, יהפוך בגיל מאוחר יותר לכלי בהתמודדות עם המציאות. למרות שילד רך אינו מבין את הסמלים, הם יישמרו בתוכו ויעלו בו בגיל מאוחר יותר. ואכן, המעשיות והאגדות מספקות חוויות רבות ומעשירות את עולם הילד. הסמלים המיוצגים במעשיות אלה בעייתיים לעתים. חלקם משדרים סטריאוטיפים שונים, מסרים מיניים, פחד, אכזריות ועוד. הסיבה העיקרית לכך היא, שהאגדות העתיקות בגרסאות המקוריות שלהן לא פנו אל הילדים כקהל יעד, מאחר ובתקופות אלה לא הייתה הפרדה בין ספרות ילדים ומבוגרים, אלא בין מעמדות. גרסאות משופצות למרות שאנו מכירים את המעשיות כמעט בעל-פה, מעטים מאתנו, אם בכלל, מכירים את הסיפורים המקוריים כפי שנכתבו על ידי האחים גרים, שארל פרו ועוד. למעשיות המקוריות נוצרו מאות רבות של שכתובים ועיבודים. למעשה עד היום, כלל לא ניתן היה להכיר את המעשיות המקוריות. רק בשנתיים האחרונות נערכו שני פרוייקטים שונים לתרגום המקור כפי שהוא. העיבודים כולם מבוססים על הסיפור המקורי, עם שינויים קלים במסרים. חנה לבנת, חוקרת ספרות ילדים באוניברסיטת תל אביב, ראש מרכז ימימה לספרות ילדים בבית ברל ומרצה לספרות ילדים בסמינר הקיבוצים, עסקה בשנתיים האחרונות בתרגום של כ200- אגדות ילדים ישירות משפת המקור. לדבריה, במעשיות המקוריות של האחים גרים לא היו קיימים כלל סטריאוטיפים כפי שאנו מכירים היום. גיבורי המעשיות היו גברים ונשים מכל הסוגים: גברים חלשים וחזקים, נשים חזקות ויוזמות או נשים חלשות ופאסיביות. דווקא העיבודים המאוחרים יותר יצרו את הסטריאוטיפים. לאחרונה התפתחה מגמה חדשה של שכתובי אגדות כך שיתאימו לאורח החיים המודרני. שכתובים אלה מנסים בעיקר להילחם בסטריאוטיפים המופיעים במעשיות, אך למעשה נעשה שם היפוך תפקידים ולא שוויון. בשכתובים הנסיכה אינה מחכה לנסיך, אלא יוזמת ומחליטה, ואף תהרוג את הדרקון. הנסיך, לעומתה, מוצג באור מגוחך, כאשר הוא מתעסק במשך יום שלם עם פצעון שהופיע על פניו ועם בלורית שערו. זוהי בעצם תופעה נורמלית ונכונה כשרוצים לעשות מהפכה. כאשר תירגע המהפכה, אפשר יהיה לכתוב על חלוקת תפקידים אמיתית ושווה, שבה הנסיך והנסיכה יושבים יחד ומחליטים כיצד לפעול. מגמה נוספת של שכתובי מעשיות היא מגמת "פוליטיקלי קורקט". מדובר במספר מעשיות, שהן בעצם פרודיות על המעשיות עצמן ומשוכתבות בניסיון להתאים את עצמן להלך הרוח של ימינו. שכתובים אלו, בהם מתואר הכל באופן מושלם ובהגדרות מילוליות מדויקות, כלל אינם מיועדים לילדים. חלקם מתאימים לנוער, אך רובם מתאימים למבוגרים בלבד. מאזן האימה סיפורי המעשיות עתיקים כמעט כקיומו של האדם. הם עברו מדור לדור בעל-פה, ורק במאה ה17- החלו להעלות אותם על הכתב. עובדה זו מעידה על כך שהמעשיות מבטאות רצון וצורך מסוים של האנשים לשמוע ולספר. המעשיות נועדו לענות על צרכים פסיכולוגיים של בני האדם, והמיוחד בהן הוא שכולן בעלות מבנה דומה, מוטיבים זהים וסיפור שחוזר על עצמו בכל פעם בלבוש אחר. הסיבה העיקרית לאורך חייהן הנצחי של המעשיות היא בכך שהן נותנות ביטוי ליצרים ואינסטינקטים בלתי מודעים בנפשנו, שאינם מוצאים לעצמם ביטוי בשל איסורי-התרבות והחברה. הביטוי שנותנות המעשיות ליצרים הנסתרים, מאפשר תחושת שחרור גדולה בעקבות הקריאה. חלק מהמוטיבים החוזרים על עצמם בכל המעשיות הם אלו המפחידים והאכזריים. הפחד והאלימות קיימים במעשיות החל מהגרסאות העתיקות והמקוריות וכלה במעשיות המחודשות של ימינו. רבים מההורים הנוהגים להקריא לילדיהם סיפורים, מתחבטים בשאלה האם הפחד עלול להזיק לפעוטות, והאם כדאי לעורר בנפשותיהם התמימות את יצר האלימות והאכזריות. הגישה הרווחת כיום בקרב מרבית הפסיכולוגים היא שכדאי ורצוי לספר לילדים את המעשיות למרות גילויי הפחד והאכזריות, בטענה שיצר האלימות קיים בילד, והוא זקוק לסיפורים אלו לשם פורקן. הפחדים, האלימות והאכזריות קיימים אצל הילד ממילא, ועדיף שימצא להם פורקן באמצעות המעשיות, בהן הסוף הוא תמיד טוב. תהליך הפורקן וההזדהות עוזר לילד להרגיש שגם הוא יכול לנצח בעולם המבוגרים ולהצליח למרות התלאות והסכנות שבדרך. גרסאות חדשות יותר, אשר מעלימות את האלימות והפחד, לא מאפשרות לילד לעבור את תהליך הפורקן וההתמודדות. עם זאת יש פסיכולוגים המאמינים שהילד לא נולד עם חרדות ופחדים, וכי המעשיות רק מעוררות אותן. האימה, שקיימת גם היא במעשיות הילדים, נכנסה לספרות הילדים רק בשנות ה90-'. על מנת שלא לגרום נזק לילדים, צריכה ספרות האימה לעמוד במספר קריטריונים: עליה להיות אל-מקומית ואל-זמנית כמו המעשיות. המעשיות תמיד דמיוניות, ללא תחושת זמן - "היה היה פעם...", "ביער רחוק אי שם..", וכך הילד אינו פוחד שכאשר ייצא מחר מביתו, עלול לקרות לו מה שקרה לגיבור במעשייה. קריטריון נוסף הוא הסוף הטוב, הנותן לילד תחושה ואמונה שהוא יצליח ללא קשר למה שיהיה בדרך. סוף לא טוב יוצר תחושה הפוכה, שעלולה להזיק לילד בהתמודדויות שונות בחייו. ד"ר אורי זילברשייד, בספרו "המסתורין של שלגיה וסינדרלה", מציג תיאוריה חדשה לפיה כל האגדות הן בעלות תוכן ארוטי, והן מבטאות את המאוויים המיניים הכמוסים של האנשים ושל האנושות בכלל. זילברשייד מפענח את המעשיות בדומה לפירושו של פרויד את החלומות, מאחר ומבנה המעשייה דומה למבנה של חלום. לפי תיאוריה זו, לכל מרכיב בסיפור יש פירוש מיני. לדוגמה, על פי פרויד, בעלי חיים טורפים הם אנשים בעלי חושים סוערים. כל ילד מגיב אחרת (המשך למעלה בתגובה ראשונה) eMaMa Ltd. © כל הזכויות שמורות פשוט הליק לא עובד (כנראה הורד מהשרת באתר) בשביל ההגינות! אמיר.
אגדות ילדים מרבית הפסיכולוגים סבורים כי סיפורי המעשיות והאגדות עושים רק טוב לילדינו. המסרים הסמויים, הפחד מהמכשפות, והסוף הרע שהפך לטוב מאת : רויטל עומרד-מרסיק כולנו מכירים כמעט בעל-פה את אגדות הילדים על כיפה אדומה, סינדרלה ושלגיה, ומקריאים אותם שוב ושוב לילדינו הפעוטים, אך מיעוטנו שואלים את עצמנו מה מקבלים הילדים מהסיפורים האלה, וכיצד הם תורמים לחינוכם. פרופ' אדיר כהן, ראש הקתדרה לחינוך וחברה באוניברסיטת חיפה, מסביר כי אגדות הילדים, או בשפה המקצועית המתוקנת "מעשיות הילדים", הן למעשה סמל. לדבריו, כל המעשיות הן בעצם סיפורי התבגרות בעלי מסר נפשי פסיכולוגי, שנועדו להכין את המתבגרים לקראת היציאה מן הבית. הוא אומר כי חשוב להציג בפני הילד את גיבורי המעשיות היוצאים לעולם בכוחות עצמם, למרות שאינם יודעים מה צפוי להם בדרך, ומוצאים מקום מבטחים בדרכם מתוך אמונה פנימית עמוקה. פסיכולוגים רבים טוענים כי חשיבות המעשייה אינה בסיפור עצמו, אלא בכלים שאנו מקבלים ממנה להתמודדויות בגיל מאוחר יותר. ברונו בטלהיים, בספרו "קסמן של אגדות", אומר כי מה שאנו זורעים בגיל מוקדם, יהפוך בגיל מאוחר יותר לכלי בהתמודדות עם המציאות. למרות שילד רך אינו מבין את הסמלים, הם יישמרו בתוכו ויעלו בו בגיל מאוחר יותר. ואכן, המעשיות והאגדות מספקות חוויות רבות ומעשירות את עולם הילד. הסמלים המיוצגים במעשיות אלה בעייתיים לעתים. חלקם משדרים סטריאוטיפים שונים, מסרים מיניים, פחד, אכזריות ועוד. הסיבה העיקרית לכך היא, שהאגדות העתיקות בגרסאות המקוריות שלהן לא פנו אל הילדים כקהל יעד, מאחר ובתקופות אלה לא הייתה הפרדה בין ספרות ילדים ומבוגרים, אלא בין מעמדות. גרסאות משופצות למרות שאנו מכירים את המעשיות כמעט בעל-פה, מעטים מאתנו, אם בכלל, מכירים את הסיפורים המקוריים כפי שנכתבו על ידי האחים גרים, שארל פרו ועוד. למעשיות המקוריות נוצרו מאות רבות של שכתובים ועיבודים. למעשה עד היום, כלל לא ניתן היה להכיר את המעשיות המקוריות. רק בשנתיים האחרונות נערכו שני פרוייקטים שונים לתרגום המקור כפי שהוא. העיבודים כולם מבוססים על הסיפור המקורי, עם שינויים קלים במסרים. חנה לבנת, חוקרת ספרות ילדים באוניברסיטת תל אביב, ראש מרכז ימימה לספרות ילדים בבית ברל ומרצה לספרות ילדים בסמינר הקיבוצים, עסקה בשנתיים האחרונות בתרגום של כ200- אגדות ילדים ישירות משפת המקור. לדבריה, במעשיות המקוריות של האחים גרים לא היו קיימים כלל סטריאוטיפים כפי שאנו מכירים היום. גיבורי המעשיות היו גברים ונשים מכל הסוגים: גברים חלשים וחזקים, נשים חזקות ויוזמות או נשים חלשות ופאסיביות. דווקא העיבודים המאוחרים יותר יצרו את הסטריאוטיפים. לאחרונה התפתחה מגמה חדשה של שכתובי אגדות כך שיתאימו לאורח החיים המודרני. שכתובים אלה מנסים בעיקר להילחם בסטריאוטיפים המופיעים במעשיות, אך למעשה נעשה שם היפוך תפקידים ולא שוויון. בשכתובים הנסיכה אינה מחכה לנסיך, אלא יוזמת ומחליטה, ואף תהרוג את הדרקון. הנסיך, לעומתה, מוצג באור מגוחך, כאשר הוא מתעסק במשך יום שלם עם פצעון שהופיע על פניו ועם בלורית שערו. זוהי בעצם תופעה נורמלית ונכונה כשרוצים לעשות מהפכה. כאשר תירגע המהפכה, אפשר יהיה לכתוב על חלוקת תפקידים אמיתית ושווה, שבה הנסיך והנסיכה יושבים יחד ומחליטים כיצד לפעול. מגמה נוספת של שכתובי מעשיות היא מגמת "פוליטיקלי קורקט". מדובר במספר מעשיות, שהן בעצם פרודיות על המעשיות עצמן ומשוכתבות בניסיון להתאים את עצמן להלך הרוח של ימינו. שכתובים אלו, בהם מתואר הכל באופן מושלם ובהגדרות מילוליות מדויקות, כלל אינם מיועדים לילדים. חלקם מתאימים לנוער, אך רובם מתאימים למבוגרים בלבד. מאזן האימה סיפורי המעשיות עתיקים כמעט כקיומו של האדם. הם עברו מדור לדור בעל-פה, ורק במאה ה17- החלו להעלות אותם על הכתב. עובדה זו מעידה על כך שהמעשיות מבטאות רצון וצורך מסוים של האנשים לשמוע ולספר. המעשיות נועדו לענות על צרכים פסיכולוגיים של בני האדם, והמיוחד בהן הוא שכולן בעלות מבנה דומה, מוטיבים זהים וסיפור שחוזר על עצמו בכל פעם בלבוש אחר. הסיבה העיקרית לאורך חייהן הנצחי של המעשיות היא בכך שהן נותנות ביטוי ליצרים ואינסטינקטים בלתי מודעים בנפשנו, שאינם מוצאים לעצמם ביטוי בשל איסורי-התרבות והחברה. הביטוי שנותנות המעשיות ליצרים הנסתרים, מאפשר תחושת שחרור גדולה בעקבות הקריאה. חלק מהמוטיבים החוזרים על עצמם בכל המעשיות הם אלו המפחידים והאכזריים. הפחד והאלימות קיימים במעשיות החל מהגרסאות העתיקות והמקוריות וכלה במעשיות המחודשות של ימינו. רבים מההורים הנוהגים להקריא לילדיהם סיפורים, מתחבטים בשאלה האם הפחד עלול להזיק לפעוטות, והאם כדאי לעורר בנפשותיהם התמימות את יצר האלימות והאכזריות. הגישה הרווחת כיום בקרב מרבית הפסיכולוגים היא שכדאי ורצוי לספר לילדים את המעשיות למרות גילויי הפחד והאכזריות, בטענה שיצר האלימות קיים בילד, והוא זקוק לסיפורים אלו לשם פורקן. הפחדים, האלימות והאכזריות קיימים אצל הילד ממילא, ועדיף שימצא להם פורקן באמצעות המעשיות, בהן הסוף הוא תמיד טוב. תהליך הפורקן וההזדהות עוזר לילד להרגיש שגם הוא יכול לנצח בעולם המבוגרים ולהצליח למרות התלאות והסכנות שבדרך. גרסאות חדשות יותר, אשר מעלימות את האלימות והפחד, לא מאפשרות לילד לעבור את תהליך הפורקן וההתמודדות. עם זאת יש פסיכולוגים המאמינים שהילד לא נולד עם חרדות ופחדים, וכי המעשיות רק מעוררות אותן. האימה, שקיימת גם היא במעשיות הילדים, נכנסה לספרות הילדים רק בשנות ה90-'. על מנת שלא לגרום נזק לילדים, צריכה ספרות האימה לעמוד במספר קריטריונים: עליה להיות אל-מקומית ואל-זמנית כמו המעשיות. המעשיות תמיד דמיוניות, ללא תחושת זמן - "היה היה פעם...", "ביער רחוק אי שם..", וכך הילד אינו פוחד שכאשר ייצא מחר מביתו, עלול לקרות לו מה שקרה לגיבור במעשייה. קריטריון נוסף הוא הסוף הטוב, הנותן לילד תחושה ואמונה שהוא יצליח ללא קשר למה שיהיה בדרך. סוף לא טוב יוצר תחושה הפוכה, שעלולה להזיק לילד בהתמודדויות שונות בחייו. ד"ר אורי זילברשייד, בספרו "המסתורין של שלגיה וסינדרלה", מציג תיאוריה חדשה לפיה כל האגדות הן בעלות תוכן ארוטי, והן מבטאות את המאוויים המיניים הכמוסים של האנשים ושל האנושות בכלל. זילברשייד מפענח את המעשיות בדומה לפירושו של פרויד את החלומות, מאחר ומבנה המעשייה דומה למבנה של חלום. לפי תיאוריה זו, לכל מרכיב בסיפור יש פירוש מיני. לדוגמה, על פי פרויד, בעלי חיים טורפים הם אנשים בעלי חושים סוערים. כל ילד מגיב אחרת (המשך למעלה בתגובה ראשונה) eMaMa Ltd. © כל הזכויות שמורות פשוט הליק לא עובד (כנראה הורד מהשרת באתר) בשביל ההגינות! אמיר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.