תינוקת בת שנה ו4 שמרביצה לעצמה

[נעה R]

תינוקת בת שנה ו4 שמרביצה לעצמה

היי כולם, אני אמא לתינוקת בת שנה ו4 ולתינוק בן חודש וחצי.כל אימת שהיא כועסת היא פשוט מרביצה לעצמה בפנים ובראש.לא יודעת להצביע בדיוק על נקודת הזמן אבל זה איפשהו התחיל או מאז הלידה או מאז שהיא נכנסה לגן לפני שבועיים. איך אני צריכה לנהוג בזמן "התקף" כזה? להתעלם? לנזוף בה? להפוך את ההכאה ל-ליטוף.לומר לה לעשות טובה לצמה ולא להרביץ.. תודה מראש, נעה

 

[keren kr]

גם לי הייתה תקופה כזו עם הבן הגדול

לי זה היה נראה באמת מעומס רגשי, עקב שינויים מרובים, הם קטנים ומתקשים להביע את עצמם. גם בגן היא עושה את זה? מציעה לך לתת לה הרבה יחס והרבה תקשורת. אני לא ממש התמקדתי בזה , ולא התרגשתי כ"כ מההרבצות. הבנתי שקשה לו , וניסיתי מאוד לתת לו תחושת בטחון ולהיות קשובה לצרכים שלו. לא אמרתי לו או מנעתי ממנו את ההרבצה. ( כל עוד זה לא מהווה סכנה כמובן) ולפעמים ניסיתי להסב את תשומת ליבו למשהו אחר , כשהוא היה מרביץ זה ירד בהדרגה .. עד שחלף.

 

[orit19771]

גם אצלנו זה קרה

בבני הצעיר ובערך בגיל הזה בכל פעם שהוא לא קיבל משהו או שהוא לא מרוצה ממשהו הוא היה מכאיב לעצמו. אני מהאינסטינקט הייתי מחבקת אותו תוך כדי שהייתי אוחזת את ידיו עלי ואומרת לו שמותר לו לכעוס ואין מה לעשות לא כל דבר מקבלים וגם כשאני כועסת אני אוהבת ונותנת לו להרגע עלי. באמת עד שזה עבר לבד....

 

[Rinat 789]

הנה,עכשיו בתי משתפת אותי שגם היא הרביצה לעצמה

היא הזכירה לי כאשר היתה בכתה ג' - בביה"ס החדש אליו עברה אז בכל פעם שהילדים היו צוחקים עליה היא הייתה מרביצה לעצמה בהחלט לא נעים בהחלט יש כאן תסכול שדורש יותר תשומת לב מחזיקה לך אצבעות

 

[limor sofferfetman]

זו נשמעת תגובת תסכול - חשוב לא להתעלם

שני תינוקות קטנים במקביל... לא פשוט מכירה את המצבים... למעשה היא מגיבה לשינוי שהתרחש אצל אימה מאז הלידה והתווספות האח הקטן, ובטח לשינוי הדרמטי של כניסה לגן חדש. האם ההתנהגות הזו מופיעה גם בגן? חשוב לך לדעת אם כן, ואיך מגיבים שם לכך, אולי זוכה לתשומת לב מיוחדת סביב התנהגות כזו. בכל מקרה, מעשית בבית, מאחר ופוגעת בעצמה כדאי להפסיק את ההתנהגות, לתת לה מילים (אני רואה שאת כועסת...בואי תראי איך אפשר....) להרגיע באופן שאת והיא אוהבות, ולאפשר הסחת דעת.. יש לך כאן הזדמנות להתיחס לכעס שלה, חשוב להוסיף את המילים, גם אם היא לא מבינה עברית עדיין...היא מבינה הקשבה אימהית לא לנזוף בה אבל לעצור ולכוון אחרת בהצלחה ואנא שתפי לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית

 

[טלי אמסלם]

תוכנית מצוינת בשבילך-חייבת לראות

ילד חדש במשפחה http://www.kab.co.il/kabbalah/short/19631

 

[נעה R]

תודה.

תודה ללימור ולכולן כאן.אין לי ספק שזה נובע מהגעת התינוק החדש למשפחה ושהיא נמצאת בלחץ נפשי בשל כך.בעלי ואני באמת משתדלים להעניק לה את מלוא תשומת הלב. הדרי הקטנה הולכת לגן 3 פעמים בשבוע ובשאר הזמן אני מקפידה להיות אך ורק איתה בזמנים מסויימים למטרות ברורות כמו קריאת ספר(היא מתה על זה),משחקים,שירי משחק (יחד עם קלטת בבית) ברור לי שזה עדיין לא מספיק לצערי עם כל המאמצים.אני מרבה לנשק ולחבק אותה,לדבר איתה ולצחוק איתה אבל דווקא ברגעי ההתקפף הללו אני נלחצת. אני מפחדת כי כואב לי לראות את התגובה הזאת!! הרבה פעמים אני מנסה להטות את ההתנהגות ל-"לא ככה עושים מאמיל'ה.תעשי טובה לעצמך.הדרי טובה" וכו'.. אבל לא נראה לי שזה ממש עוזר. אנסה כמו שלימור הציעה להתייחס לכעס במילים ולדבר איתה על זה אבל מעל הכל נראה לי שאולי כל פעם כשזה קורה אחבק אותה קרוב אליי.אעניק לה יותר מגע. תודה

 

[נעה R]

כניסה לגן-לימור

כתבת שהכניסה לגן היא שינוי דרמטי. הכנסתי אותה לגן דווקא בגלל שהיא פשוט משוועת לחברה .היא בוכה למשל כל פעם כשיש אורחים והם הולכים.משתוללת משמחה כשבני הדודים שגרים צמוד אלינו מגיעים אלינו לשחק וכו'. לכן חשבנו שעצם ההכנסה לגן תועיל לה יותר מאשר להיות בבית איתי וזאת למרות התיזמון הגרוע(ישר לאחר הלידה ) את חושבת שהכניסה לגן עדיין קשה לה? די הלחצת אותי בזה.אדרבה,לא רציתי להוסף ללחץ הנפשי שלה.גם הלידה וגם הגן. מה דעתך?

 

[limorsf]

דרמטי זה לאוו דווקא שלילי - להירגע

נשמע שקלטת נכון את הרצון שלה לחברה, מתאים לגיל 15-16 חודש, וגם שלוש פעמים בשבוע נשמע סביר. גם זה שאת איתה בזמנים אחרים, ולמעשה יש לך זמן איתה לבד - מתאים אל מה שהיא צריכה. למעשה, אם לא היה עוד תינוק - לא בטוחה שהייתם איתה הרבה יותר מכך. אולי קצת יותר.. עם זאת, שני השינויים בכל זאת התרחשו ביחד ויכול להיות שיצרו עומס. אין מה לעשות - אני קולטת המון אשמה כשאת כותבת - ואשמה היא תמיד! "יועץ" גרוע - מה היית עושה אם הם היו תאומים? חייבים להתחלק בזמן, ובתשומת הלב, ולפעמים יוצא שצריך לעשות את זה מוקדם בחיים. אם לא תיקחי "קשה" את ההתנהגות הזו - תוכלי להגיב אליה יותר "נכון". כמו אל כל תגובת כעס - אם היא היתה זורקת את עצמה על הריצפה או מרביצה לאחיה הקטן (שתי ההתנהגויות יכולות להגיע בגילאי שנתיים - תתכונני...) היית מרחמת עליה? אולי אבל היית עוצרת, ומלמדת אותה איך להביע כעס אחרת וגם לקבל את מה שהיא רוצה. לחבק זה מצוין ואם זה מרגיש לך נכון - אחלה. אבל תנסי גם ללמד אותה להשיג את מה שהיא רוצה בדרך מתאימה יותר... אחרת את מחזקת ומעודדת את ההתנהגות הזו - כי אחריה היא מקבל חיבוק... מבינה? אין מה לעשות. האשמה היא חלק מחיינו, אבל צריך להתגבר עליה ולהתמקד בדברים שאת עושה כל כך נכון עבורה, ולכוון אותה להגיד מה היא רוצה - היא פיצפונת וחשוב שתלמד להגיד מה היא רוצה - לא? אנא הביאי דוגמאות ונוכל להתיחס אליהן כאן, לטובת כולם, את מעלה נקודות מאד חשובות בהצלחה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית

 

[pugile9]

כל כך אוהבת את ההסברים שכולם שותפים להן../images/Emo140.gif

מרגישה שזה עוזר ליצור ביחד איזה שלם שלבד לא ניתן להגיע אליו תודה לכל המשתתפים בנתינת העצות זה נותן הרגשת ביטחון נעימה