תינוקת הפסיקה להסכים להירדם במיטה
אני לא מבין את זה.
הבת שלי (בת 13 חודש) היתה ישנה מעולה. לילות שלמים ופעמים באמצע היום... עד לפני שבוע.
כן, אני יודע שצומחות לה שיניים וזה מציק ואין לה תאבון והיא לא רוצה מוצץ ומוצץ עוזר להרגע. ואני יודע שהיא עברה הרגע חיסונים וגם זה מציק....
אבל כל היום היא רגועה. היא מחייכת. צוחקת. גם כשהחום עולה ריגעית היא בסדר. פחות בסדר מזמנים רגילים אבל היא בסדר. לא ניראה שכואב לה במהלך היום... או הערב. ויש רוטינה של הירדמות עם אמבטיה שמחה ונעימה, וסיפור נעים ונחמד והכל בסדר והילדה בסדר....
ואז.... מגיע הזמן לישון. איך שהילדה קולטת שמנסים להרדים אותה (מתקרבים למיטה שלה או מניחים אותה בעגלה כשהיא קרועה מעייפות) - היא בועטת. צורחת. בוכה. הכל רק כדי לא לישון. ובלי לקחת מוצץ (בגלל השיניים, אני מניח) היא גם לא נרגעת.
בלילה לוקח שעתיים להרדים אותה עם ניענועי עגלה ו"שששש" או סיבובים בגינה.
אבל אם אנחנו לא מנסים להרדים אותה - אם היא פשוט בעגלה וערה ואנחנו לידה ולא מנסים שתישן - היא רגועה. היא סבבה.
ואז היא מתחילה להתעייף. העיניים שלה נעצמות. היא כימעט נרדמת - ושוב - בעיטות רגלים. צרחות. בכי.
היא בת שנה. היא כבר רגילה לישון ותמיד נרדמה מעולה ובשימחה.
אנחנו מיואשים. אנחנו כבר לא ממש מנסים להרדימה במיטה כי את המיטה אי אפשר להניע הלוך ושוב כמו עגלה אז היא נרדמת בעגלה ואנחנו כבר שמים את העגלה ליד המיטה שלנו, כי היא מתעוררת כל שעה ולא ניתן להרדימה במיטה.
היא בסדר כשהיא ערה אבל איך שהשינה מתקרבת אליה - היא מתנגגדת. כאילו היא בטראומה מלישון או משהו.
מה קורה?!?
אני לא מבין את זה.
הבת שלי (בת 13 חודש) היתה ישנה מעולה. לילות שלמים ופעמים באמצע היום... עד לפני שבוע.
כן, אני יודע שצומחות לה שיניים וזה מציק ואין לה תאבון והיא לא רוצה מוצץ ומוצץ עוזר להרגע. ואני יודע שהיא עברה הרגע חיסונים וגם זה מציק....
אבל כל היום היא רגועה. היא מחייכת. צוחקת. גם כשהחום עולה ריגעית היא בסדר. פחות בסדר מזמנים רגילים אבל היא בסדר. לא ניראה שכואב לה במהלך היום... או הערב. ויש רוטינה של הירדמות עם אמבטיה שמחה ונעימה, וסיפור נעים ונחמד והכל בסדר והילדה בסדר....
ואז.... מגיע הזמן לישון. איך שהילדה קולטת שמנסים להרדים אותה (מתקרבים למיטה שלה או מניחים אותה בעגלה כשהיא קרועה מעייפות) - היא בועטת. צורחת. בוכה. הכל רק כדי לא לישון. ובלי לקחת מוצץ (בגלל השיניים, אני מניח) היא גם לא נרגעת.
בלילה לוקח שעתיים להרדים אותה עם ניענועי עגלה ו"שששש" או סיבובים בגינה.
אבל אם אנחנו לא מנסים להרדים אותה - אם היא פשוט בעגלה וערה ואנחנו לידה ולא מנסים שתישן - היא רגועה. היא סבבה.
ואז היא מתחילה להתעייף. העיניים שלה נעצמות. היא כימעט נרדמת - ושוב - בעיטות רגלים. צרחות. בכי.
היא בת שנה. היא כבר רגילה לישון ותמיד נרדמה מעולה ובשימחה.
אנחנו מיואשים. אנחנו כבר לא ממש מנסים להרדימה במיטה כי את המיטה אי אפשר להניע הלוך ושוב כמו עגלה אז היא נרדמת בעגלה ואנחנו כבר שמים את העגלה ליד המיטה שלנו, כי היא מתעוררת כל שעה ולא ניתן להרדימה במיטה.
היא בסדר כשהיא ערה אבל איך שהשינה מתקרבת אליה - היא מתנגגדת. כאילו היא בטראומה מלישון או משהו.
מה קורה?!?
