יש לי תאוריה קצת שונה.
ואני מתנצל על האופי המחורבן שלי שאינו מסתיר מחלוקות. אני מאמין שהמעבר מהרחם לעולם הפתוח הוא לא כזה טראומתי אצל ילודים. יש להם מערכת אינסטינקטים שדואגת לכל מה שצריך. בחלק מהמקרים אלה אינסטינקטים שמתעוררים רק בעת הלידה. כך למשל אינסטינקט הבכי. הרי הוא לא פעל עד עכשיו. רק לאחר הלידה. היא לא רוצה מוצץ? למה בכח? אולי הוא לא טעים לה (גם את לא היית מוכנה להסתובב כל היום עם חתיכת גומי בפה), אולי הוא לא נוח לה (יש כל מיני דגמים). האצבעות טעימות יותר. גם האמצעית שלי לא סבלה מוצצים. לפי מה שאמי מספרת - זה בתורשה כי גם אביה (בכבודי ובעצמי) לא סבל מוצצים. מה האסון. אז יהיה בלי. אגב - הבוהן היא ברגל. ביד - זו אגודל. תינוקת בת 4 חודשים לא נרדמת בקלות? ולמה שתירדם בקלות? מה זו בכלל קלות? לא בשעות המתאימות? לתינוקות יש מחזורי שינה משלהם. צריך לעזור להם להתאים אותם. יש שיטות. אצלי למשל בגיל כזה כבר כל הלילה עבר בשינה. אפילו בגיל הרבה יותר קטן הייתי מעיר אותן (אמא שלהן לא טרחה) בסביבות חצות (לפני שהלכתי לישון), מאכיל אותן ו...לילה טוב. בדרך כלל זה החזיק עד שקמתי בבוקר. בדרך כלל ילד נוטה לישון אחרי האוכל. אז מאכילים, מחכים לגרעפץ, אחר כך (בעיקר ביום) הייתי מתיישב בחצי שכיבה (אמא שלי היתה אומרת שאני יושב על הגב במקום על התחת), מניח אותן על הבטן שלי (ויש לי בלי עין הרע), האוזן שלה על הלב שלי (זה מרגיע תינוקות) וכך היו נרדמות. זה ביום. בלילה אחרי הגרעפץ מחכים קצת ואז - לילה טוב ונסגר ענין . אגב - אני מתנגד להחלפה ע"י סבים, סבתות, דודים ושאר עוזרים למיניהם. זה מרגיל לא טוב את ההורים שמתרגלים ללכת לפתרון הקל: להטיל על אחרים מה שהם אמורים וצריכים לעשות. אחר כך התוצאה היא שהם מטילים על ילדיהם הגדולים הרבה מעבר למה שנכון כשנולדים הילדים הבאים. רציתם ילדים? טפלו בהם. לא מתאים לכם? אז למה הבאתם אותם? ילד זה לא כמו מצבר בלי טיפול. ילד זה לא חוט מאריך. אצלי לא היה מקום למחליפים למיניהם. אמא שלהם לא רצתה לטפל? אז אני טיפלתי (היא שילמה את המחיר אחר כך). ועדיין אפשר למצוא זמן לעצמכם. אין כאן סתירה. אגב - לדעתי פטנט השמיכה והדובי מוקדן מדי. זה עדיין לא הגיל.
