תינוקת מפונקת? בבקשה עזרה

[נועם דווד]

תינוקת מפונקת? בבקשה עזרה

עינת גבע בוקר טוב! יש לי קשיי חינוך עם תינוקת שלי בת שנה. אני ובעלי מקפידים לתת לה חינוך טוב ונימוסים אך יש תחום אחד שאנחנו מתקשים ולא יודעים מה לעשות, איך לנהוג. אני מאוד אשמח אם תעזרי לנו בעצה. כמו שאמרתי לינוי בת שנה. כל פעם שהיא רוצה משהו, היא מתחילה קודם כל לבכות (בכי תיטראלי). כמה דוגמאות להמחשה: אני מתכוננת לעבודה וליהיא בלול. היא רוצה ידיים. היא מתחילה להיות לכווץ את הפרצוף שלה במין "אני בוכה עכשיו" ואם אין מצידי היענות מיידית היא מתחילה לבכות. אני אומרת לה: לינוש, אמא צריכה להתכונן לעבודה, אני לא יכולה לקחת אותך לידיים". כמובן שזה לא עוזר ולינוש פורצת בבכי. אם אני לא לוקחת אותה לידיים הבכי שלה לאט לאט הופך לאמיתי והיסטרי לחלוטין. דוגמא נוספת: לינוי רוצה חפץ מסויים ומראה לי על החפץ עם האצבע עם פרצוף של "אני אבכה עכשיו". אם אין לי בעיה לתת לה חפץ מסויים הזה, אני נותנת ואם אני לא חושבת לנכון לתת לה לשחק איתו אני לא נותנת לה את החפץ. גם כאן לינוי מתחילה להיכנס להיסטריות כאלה שאני מפחדת ששכנים יזמינו עובדת סוציאלית. אמא שלי מייעצת לי כמובן להיות עקבית. אם אני לא מסכימה לתת לה את החפץ אז לא לתת, אבל לנסות להסב את תשומת הלב שלה למשהו אחר, ואל לתת לה להתפרע ככה בבכי (אני לא נותנת לה להכות הרבה זמן ובסוף נשברת לוקחת על הידיים - היא עדיין לא הולכת - ומראה לה משהו אחר, מנסה לעניין אותה). מה דעתך על שיטה של אמא שלי? האם להסב תשומת הלב שלה למשהו אחר או לתת לה לבכות ש"תבין את העניין"? ומה לגבי הידיים? כשהיא רוצה ידיים, ומתחילה לבכות מה לעשות? האם זה נכון לקחת אותה על הידיים בכל מקרה? אני מאוד מתקשה בסוגיות האלה, זאת הפינה החלשה שלי ואני לא יודעת מה נכון לעשות. אני לא רוצה שלינוי שלי תיהיה מפונקת או האם זה בכלל, זה נכון לקרוא לזה פינוק? המון המון תודה לך נועם

 

[עינת גבע]

להפעיל שיקול דעת נבון!

שלום רב לינוי ואת (אמא שלה) נמצאות בעיצומו של תהליך עיצוב היחסים ביניכן. מערכת יחסים מתפתחת. תגובות הילדים קשורות קשר הדוק לפעולות שלנו. לינוי נמצאת בתהליך מתמשך של קריאת המפה. היא מתנהגת באופן מסוים. ומסיקה מתגובתך תשובות לשאלות כמו: האם כדאי לי להתנהג כך? מה אני אשיג מהתנהגותי(למשל, אם אבכה)? ליהיא תינוקת חכמה והיא הבינה שבכי יזכה אותה במבוקשה או בתשומת לב(למשל, הסחות דעת). כדי להרגיש שייכים, חשובים, אהובים ונחוצים תינוקות ובני אדם בכלל זקוקים ליחס אישי, לתשומת לב לעזרה (לינוי עוד לא עצמאית ואינה יכולה להגיע בעצמה למחוז חפצה) במידה מסוימת את הרגליים שלה. אני מציעה בשלב התפתחותי זה להשתדל במידת האפשר להיענות ללינוי ובכך לתת לה את התחושה שהיא , על רצונותיה חשובים ,נלקחים בחשבון ונענים בשמחה. חשוב שבמהלך היום (לוא דווקא בבוקר כשאת מתכוננת לעבודה) להרים את לינוי על הידיים ביוזמתך, ולשאול אותה לאן היא רוצה שתיקחי אותה? לטייל איתה ולהפוך זאת לחלק ממשחק משותף. לינוי תרגיש שאימא מתפנה בכיף ומיוזמתה להיות איתה. פעילות שתקנה לה בטחון , אמון בך ובקשר ביניכן. ואז ...ברגעים ספורים כאשר באמת אינך יכולה לבוא לקראתה ,להסביר לה כפי שאת עושה, בטון נעים שכעת אינך יכולה. ולהיות עקבית. כשתתפני ,תוכלי כמובן לפנות אליה מיוזמתך ולהציע לה עזרה. ברצוני להדגיש שרצוי להיענות לילדים, אם אפשר רגע לפני שהם נאלצים לתבוע התייחסות בכוח.(בבכי). בברכת יחסים טובים, עינת גבע , יועצת משפחתית במכון אדלר.