תינוקת שמסרבת לאכול

[mikmik291]

תינוקת שמסרבת לאכול

הבת שלי בת שנה ו-3 לא אכלנית במיוחד, היא אוכלת פירות וירקות לא מבושלים, לחם, עוגיות לתינוקות ושותה את התמ"ל ומים בשמחה. מאז שנולדה התזונה תמיד היוותה אישיו אצלנו. היא סרבה לינוק, סבלה מרפלוקס, המעבר למוצקים היה נוראי ודחיתי אותו לגיל 8 חודשים. בזמן האחרון היא מסרבת שיאכילו אותה ורוצה לאכול בעצמה, הבעיה היא שכשהמרקם לא נוח לה היא מסרבת לטעום. עד אז היה חודש שהצלחתי להאכיל אותה מאוד יפה ולדאוג שתקבל את כל אבות המזון. לאחרונה היחידה שמצליחה להאכיל אותה זה חמותי, אבל היא פשוט דוחפת לה אוכל בצורה שלי קשה לראות את זה (גם אני לא הייתי אכלנית ויש לי טראומה כי לי היו דוחפים אוכל). בגן הילדה מסרבת לאכול ארוחת צהריים.
בגדול, הדבר היחיד שמפריע לי זה שהיא לא מקבלת את כל אבות המזון ושחמותי תעשה לה טראומה כמו שלי יש.
אני ממשיכה להציע לה כל פעם ולשתף אותה בארוחות שלנו עד שבסוף אני נותנת לה תמ"ל כי הילדה לא יכולה להיאר רעבה.
אשמח לתובנות ועצות

 

[איןאריותכאלה]

כמה תמ"ל היא שותה?

תמ"ל בגיל הזה בהחלט יכול להוות תחליף לחלק גדול מהאוכל המוצק. האם גם בגן נותנים לה תמ"ל אם היא לא אוכלת צהרים?
כמה פעמים בשבוע חמותך מאכילה אותה? החמות האישית שלי מאושרת רק אם הנכדים אוכלים ממש מהיד שלה (מצדה להמשיך להאכיל את בן ה-6......

). זו שריטה אישית שלה, לי זה ממש לא מפריע כי היא רואה את הנכדים לכל היותר פעם בשבוע, לרוב פעם בשבועיים, ואם זה התענוג שלה - בבקשה.

אצלי אף ילד לא נתון שידחפו לו אוכל. כולם ירקו, זרקו, שמו על הראש, נפנפו בידיים, צעקו או כל תגובה אחרת שסימנה שהם סיימו לגמרי לאכול. בחינוך הפרטי שלי לאכילה נכונה ילד שסיים לאכול קם מהשולחן (ילדים ממש גדולים) ולא מזיז לי כמה אכלו או לא אכלו במהלך היום - אם הבטן מלאה היא מלאה.

החריג היחיד הוא ארוחת הערב שמלווה באזהרה - שהמטבח נסגר אחריה ושכל מי שרעב מוזמן לאכול עכשיו (לפעמים הם עושים לי פה טיילת של 'אמא אני רעב', 'אמא אני צמא' וככה בלי לשים לב מפסידים חצי שעת שינה). אז בשש וחצי אני מודיעה שעכשיו מתכוננים לארוחת הערב ושמשבע וחצי המטבח סגור.

לגבי המעבר למוצקים - אני התחלתי כמעט עם כולם רק בגיל 7-8 חודשים. האחרונה התחילה לקבל אוכל לעוס ממני (כמו גוזל) סביב גיל חצי שנה. היום בגיל שנה + 3 היא כבר אוכלת יפה, אבל שונאת גבינות (מכ-ל הסוגים) למרות שהצעתי לה המון. היא לא מוכנה שיאכילו אותה (חוץ מחמותי שאיכשהוא מצליחה תוך שהיא מושיבה אותה על הברכיים וממש נותנת לה בפה), ובבית היא מקבלת עצמאות מלאה - יושבת בכסא האוכל ומקבלת מנה מנה של אוכל (Cרגע שאני מוציאה מאכל חדש היא זורקת את מה שנשאר מהקודם).
מזונות שחשוב לי יותר שתאכל אני מגישה בהתחלה - למשל בשר בארוחת הצהריים לפני תוספת ופרי או ירק.


איך היא באחוזוני המשקל?


והערה לסיום - אני נולדתי פגה בסוף שבוע 32 (קילו) - אמא לי היתה ילדה רזה ששיגעו אותה עם אוכל והיא נשבעה שהיא לא תעשה לי את זה. ובאמת מעולם לא דחפה לי שום דבר. אני הייתי אכלנית בסדר. אבל אחותי היתה אכלנית בררנית ואיומה, וגם לה אמא שלי לא דחפה כלום. שתינו גדלנו להיות נשים בריאות, עם יחס טוב לגוף ולתזונה. אני כמוך מאמינה שלא צריך לדחוף, ואם סה"כ ההתפתחות שלה תקינה, היא עולה באחוזונים, כן אוכלת פירות וירקות - אני הייתי מניחה לדאגות וממשיכה לשלב באוכל דברים חדשים (אצלי הולך טוב מאד אבוקדו, קציצה מבושלת רכה, חביתה, אורז לבן, ירקות מהמרק של הילדים (בלי המים), פסטה וגם שטויות כמו ביסקויט פתי בר או קורנפלקס או בייגלה).

 

[mikmik291]

אז ככה

היא שוקלת 8.110 והיא די ארוכה, אני לא מוטרדת מהמשקל. אני חושבת שהעניין התנהגותי, היא יודעת איפה יש חלב ואיפה אין וכשאין חלב היא אוכלת לא רע בכלל. יוצא שביום היא מקבלת 3 בקבוקים של 210 מ"ל (לרוב לא מסיימת אותם) - בוקר, צהריים וערב.
בגן ביומיים האחרונים היא אוכלת לא רע בכלל, בגן לא נותנים לה חלב, אני אוספת אותה ב13:00 ואז מנסה להשלים לה במידת הצורך, אבל לרוב היא עייפה מדי וחסרת סבלנות אז אני נותנת לה חלב והיא ישנה צהריים.

לי היא לא נותנת לדחוף לה ואני גם לא מנסה, אני מניחה לה על המגש כל פעם משהו אחר, אם המרקם לא נראה לה היא פשוט זורקת.
חמותי זה אישיו כי היא גרה קרוב אלינו ומאוד מנסה לנהל את חיינו, לבעלי זה לא מפריע, לי זה מאוד מפריע (למשל, נוח לי להאכיל אותה עם סינר של איקאה שיש לו שרוולים וחמותי כל הזמן מעירה לי על זה, למה זה עניינה אין לי מושג) והכל במסווה של עזרה ותמיכה מכל הבחינות, יש לי כמעט כל יומיים ריב עם בעלי על העניין. היא שומרת עליה בין פעם לפעמיים בשבוע וכמעט כל שישי אנחנו אוכלים ביחד.

גם אני נולדתי מאוד רזה, כילדה הייתה מאוד בררנית ולא אכלנית ויצאתי בסדר גמור. לא מטריד אותי המשקל כאמור, אני מתחילה לחשוב שאולי זה משהו שאני משדרת לה, האוכל זה אישיו אצלנו מהשניה הראשונה שהיא נולדה, לא הצלחתי להניק אותה ונשארתי עם תחושה שנכשלתי כאמא.

 

[הייתיאביבקיץ]

אז הבעיה זה לא הילדה אלא הסבתא.

מאד חבל שסבתא שכנראה מנסה לעזור, עלולה לייצר הפרעות אכילה אצל ילדה,
וכלכך הרבה לחץ ומתחים אצל האמא.

הילדה אולי דומה לך מבחינת התאבון, וכמו שאת לא אכלת הרבה ויצאת בסדר גמור - ככה גם היא.
אם היא יודעת לקחת אוכל כשהיא רוצה - אז הכל טוב. זה אומר שהיא אוכלת כשהיא רעבה, ולא אוכלת כשהיא לא רעבה.
תמשיכי להציע מגוון טעמים ומרקמים, והיא תמצא את הדברים שהיא אוהבת.


צריך למצוא דרך להוריד את החמה מגבך. או להתעלם מדבריה. ואולי למצוא דרך להסביר לבעלך שהשיטה של לדחוף לילדים אוכל עברה מן העולם, וחמותך גורמת נזק. (כמובן בעדינות... זה אמא שלו).

אם זה יעזור - אפשר לקבל ייעוץ מרופאת ילדים. שתיתן לך "הכשר רשמי" שמה שהילדה אוכלת הוא מספיק בהחלט.

ובאמת - את אמא אוהבת, משקיעה, רוצה בשביל הבת שלך את הטוב ביותר. אל תעשי עניין מדברים קטנים כמו הנקה או ילדה שאוכלת חצי בקבוק במקום בקבוק. הילדה אוהבת אותך? שמחה? עירנית? זה מה שחשוב.