תינוק בן 9 וחצי חודשים
בני בוכה המון, בערך מגיל 8 חודשים. הוא נרגע רק על הידים שלי. אני מבינה שלא כואב לו ולא מטריד אותו כלום כי על הידים שלי הוא מאושר. ברגע שאני מניחה אותו - בלול, על שטיח, בזרועות אביו או המטפלת - הוא מתחיל ליילל ולקשת את גבו. לאחר שאני נעלמת הוא נרגע (עובר זמן מה) וכשהוא רואה אותי שוב, או שומע את קולי - הוא שוב מתחיל לבכות! אני לא יכולה לשבת במרחק שני מטרים ממנו בלי שהוא יבכה! ואני לא עוזבת אותו לעולם ליותר משלוש שעות, ורוב שעות היום אני לצידו ובכל זאת הוא בוכה. כעת הוא בן 9 וחצי חודשים, הוא כבר נגמל מיניקה בלילה וישן במיטה משלו - איתי בחדר - כמעט לילה שלם ,מתעורר מדי פעם ובוכה קצת, אני נותנת לו מוצץ והוא חוזר לישון. בבוקר כשיוצאים מחדר השינה הוא מתחיל את הבכי ולא נותן לי להניח אותו לשניה. אני חשבתי שזה נורמאלי - חרדת נטישה, אבל בעלי חושב שזה לא נורמאלי ושיש לו הפרעת נפשית ושצריך לטפל בזה. מה עושים? האם זה נורמאלי ? או לא?
בני בוכה המון, בערך מגיל 8 חודשים. הוא נרגע רק על הידים שלי. אני מבינה שלא כואב לו ולא מטריד אותו כלום כי על הידים שלי הוא מאושר. ברגע שאני מניחה אותו - בלול, על שטיח, בזרועות אביו או המטפלת - הוא מתחיל ליילל ולקשת את גבו. לאחר שאני נעלמת הוא נרגע (עובר זמן מה) וכשהוא רואה אותי שוב, או שומע את קולי - הוא שוב מתחיל לבכות! אני לא יכולה לשבת במרחק שני מטרים ממנו בלי שהוא יבכה! ואני לא עוזבת אותו לעולם ליותר משלוש שעות, ורוב שעות היום אני לצידו ובכל זאת הוא בוכה. כעת הוא בן 9 וחצי חודשים, הוא כבר נגמל מיניקה בלילה וישן במיטה משלו - איתי בחדר - כמעט לילה שלם ,מתעורר מדי פעם ובוכה קצת, אני נותנת לו מוצץ והוא חוזר לישון. בבוקר כשיוצאים מחדר השינה הוא מתחיל את הבכי ולא נותן לי להניח אותו לשניה. אני חשבתי שזה נורמאלי - חרדת נטישה, אבל בעלי חושב שזה לא נורמאלי ושיש לו הפרעת נפשית ושצריך לטפל בזה. מה עושים? האם זה נורמאלי ? או לא?