כמובן, זה ברור שהילד יצר אטאצ'מנט חזק, אבל אני לא חושבת
שזה הדבר החשוב והמכריע ביותר לטווח הארוך. יהיה לו קשה בטירוף לאורך תקופה, ללא ספק, וכואב אפילו לחשוב על זה, אך בסופו של דבר הוא יגדל לתוך ידיעה וביטחון שהוא חי במשפחה שלו. מצד שני, כידוע, גם למאומצים בוגרים, כמו שראינו מהודעות שפורסמו פה בפורום, יכולות להיות טראומות לא פחות קשות ואף יותר ממושכות. ילדים מאומצים רבים תיארו פה בפורום לא פעם את ההשפעה הנפשית והרגשית הקשה שיש לעצם העובדה שלא גדלו עם הוריהם הביולוגיים, לעצם הידיעה שנמסרו לאימוץ, על כל חייהם. הילד הזה יגדל מעט וישמע את הסיפור (כי אין מנוס מזה) שאביו הביולוגי נלחם עליו בכל כוחותיו ובכל זאת שלחו אותו לאימוץ. אני חוששת שזה מתכון כמעט בטוח לכך שהילד הזה יסתובב כל חייו עם תחושה של מרמור וחוסר צדק ואפילו כעס גדול כלפי הוריו המאמצים על כך שבגללם הופרד מהוריו הבילוגיים. נכון, בטווח הקצר עדיף לילד להישאר במשפחתו המאומצת, אין כל ויכוח על כך. אך אני חושבת שלטווח הארוך זה עלול להרוס את מערכת היחסים ביניהם ולו עצמו את החיים. לילדים מאומצים אחרים רבים, בהיעדר הורה ביולוגי הרוצה, יכול או כשיר לגדלם, אין ברירה אלא להשלים עם העובדה שהם מאומצים ולקבל אותה כמיטב יכולתם ואף להאמין שזה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות להם לאור הנסיבות, ובכל זאת לרבים מהם קשה עם זה. לילד הזה אין את הלוקסוס הזה. הילד הזה עלול לחיות את כל חייו בתחושה שהרשויות, החברה והוריו המאמצים עשו יד אחת כדי להפריד אותו ממשפחתו הטבעית ולהרוס לו את החיים. לדעתי זה תסריט די סביר, לאור כל מיני דברים שקראתי ושמעתי מפיהם של ילדים מאומצים בוגרים, ומתכון כמעט בטוח לבעיות נפשיות ורגשיות קשות שילוו את הילד כל חייו הבוגרים.
שזה הדבר החשוב והמכריע ביותר לטווח הארוך. יהיה לו קשה בטירוף לאורך תקופה, ללא ספק, וכואב אפילו לחשוב על זה, אך בסופו של דבר הוא יגדל לתוך ידיעה וביטחון שהוא חי במשפחה שלו. מצד שני, כידוע, גם למאומצים בוגרים, כמו שראינו מהודעות שפורסמו פה בפורום, יכולות להיות טראומות לא פחות קשות ואף יותר ממושכות. ילדים מאומצים רבים תיארו פה בפורום לא פעם את ההשפעה הנפשית והרגשית הקשה שיש לעצם העובדה שלא גדלו עם הוריהם הביולוגיים, לעצם הידיעה שנמסרו לאימוץ, על כל חייהם. הילד הזה יגדל מעט וישמע את הסיפור (כי אין מנוס מזה) שאביו הביולוגי נלחם עליו בכל כוחותיו ובכל זאת שלחו אותו לאימוץ. אני חוששת שזה מתכון כמעט בטוח לכך שהילד הזה יסתובב כל חייו עם תחושה של מרמור וחוסר צדק ואפילו כעס גדול כלפי הוריו המאמצים על כך שבגללם הופרד מהוריו הבילוגיים. נכון, בטווח הקצר עדיף לילד להישאר במשפחתו המאומצת, אין כל ויכוח על כך. אך אני חושבת שלטווח הארוך זה עלול להרוס את מערכת היחסים ביניהם ולו עצמו את החיים. לילדים מאומצים אחרים רבים, בהיעדר הורה ביולוגי הרוצה, יכול או כשיר לגדלם, אין ברירה אלא להשלים עם העובדה שהם מאומצים ולקבל אותה כמיטב יכולתם ואף להאמין שזה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות להם לאור הנסיבות, ובכל זאת לרבים מהם קשה עם זה. לילד הזה אין את הלוקסוס הזה. הילד הזה עלול לחיות את כל חייו בתחושה שהרשויות, החברה והוריו המאמצים עשו יד אחת כדי להפריד אותו ממשפחתו הטבעית ולהרוס לו את החיים. לדעתי זה תסריט די סביר, לאור כל מיני דברים שקראתי ושמעתי מפיהם של ילדים מאומצים בוגרים, ומתכון כמעט בטוח לבעיות נפשיות ורגשיות קשות שילוו את הילד כל חייו הבוגרים.
