תינוק (ילד) בן שנה ו-4.5 חודשים-נושך המון!!!

book23

New member
תינוק (ילד) בן שנה ו-4.5 חודשים-נושך המון!!!

שלום, יש לי שני ילדים. הבכורה בת 4 וחודשיים והקטן בן שנה ו-4.5 חודשים. הבעיה שיש לי כרגע היא עם הקטן. הוא נושך המון!!! הוא נושך בגן וגם בבית (אותי ואת ביתי-בעלי רוב הזמן בעבודה...). אני יודעת שרוב הפעמים זה בגלל שהוא לא מצליח לתקשר (עדיין לא מדבר חוץ מכמה מילים פה ושם) ובשאר הפעמים פשוט מתסכול. בבית כשהוא נושך-אני שמה אותו בעונש דקה ואח"כ הוא צריך לתת חיבוק למי שהוא נשך אותו. זה עבד בהתחלה. עכשיו כבר לא. הוא פשוט לא מוכן לחבק אחרי העונש (חוץ מאותי, וגם לא תמיד...). בגן - הגננת אומרת שהיא מרחיקה אותו מהילדים כשהוא נושך ומושיבה אותו על כיסא אוכל (ככה הוא כאילו בעונש...). זה בא בגלים, ז"א יש ימים שלמים שהוא לא נושך, ואז פתאום הוא נושך איזה חמש-עשר פעמים ביום אחד. האם יש פיתרון לבעיה, או שמא אצטרך לחכות שתחלוף? תודה.
 
מזמינה להיכנס לנעלים של הפעוט

שלום רב, אני שומעת בין השורות שאת מבינה את המניעים של בנך. הוא רוצה לתקשר וטרם רכש מיומנויות תקשורת, לפעמים יש פער בין הרצונות שלו למצוי במציאות- פער שמעורר בקרבו תסכול , ארגז הכלים שלו להתמודדות עם מצבי תסכול, לחץ, כעס ואכזבה עדיין ריק . הוא משתמש בכלי זמין משלו. ועוד מילה כללית, ילדים בגיל שנה וחצי - שנתיים עוד לא רכשו יכולות אמפאטיות, כלומר אין להם עדיין מסוגלות לחוש ברגשות הכאב של הזולת. משמעות הדבר הוא פועל בעד עצמו ולא נגד אחרים. ואיך הסביבה (שאמורה להבין ולהגן עליו )פועלת: במקום לגלות הבנה ואמפאטיה מרחיקים אותו, מענישים אותו (זו חוויה של דחיה, השפלה וכאב), פוגעים בו, ומצפים שהוא יגלה אהדה לתוקף ויחבק. נשמע לי לא הוגן. מה דעתך עד כאן? אני מבינה כמובן, שהמניעים הם טובים, ואת/ם רוצים לעזור לו, אלא שהרצון הטוב מסתיים בעוגמת נפש לילד, הוא מרגיש נזוף וכאוב ומגיב בהתאם. נדמה לי וליתר דיוק ידוע לי שדרך הרחקות ועונשים לא תשיגו רגשות נקמה במקום שיתוף פעולה. האם את מסכימה איתי עד כאן? אם כן, נוכל לעבור לשלב השני של מה עושים? או אולי, יש לך רעיון? בברכה, עינת
 

chuka797

New member
נושא משותף...

שלום עינת, בני בן השנה ושבעה חודשים גם החל בשבועיים האחרונים לנשוך ולהרביץ אך לא בחוזקה בגן ואת בעלי ואותי לסירוגין. לא חל שינוי כלשהו שיכל לגרום לשינוי התנהגותי מצידו. תמיד היה ילד טוב, נעים ואהוב ועדיין.. למעט נושא המכות.. אנו אומרים לו שאסור להרביץ ושזה לא נעים אך מעבר לזה אינני יודעת מה עוד ניתן לעשות או איך לנהוג איתו על מנת שלא יעשה זאת יותר. נאמר לי בגן שמושיבים אותו על פוף אחרי שהוא מכה לדקה וזהו. הוא גם מלטף אחרי שמכה אבל אז יכול להכות שוב. מה ניתן לעשות? איך לנהוג? לא נראה לי שהוא יכול להבין את המשמעויות. מה בכל זאת? תודה רבה :)
 
בשלב זה אני שואלת גם אותך...

מה דעתך על הדברים שכתבתי לפונה בנושא המשותף?
 

chuka797

New member
דעתי...

תודה על תגובתך, דעתי בנושא היא דומה לשלך, אני גם חושבת שילד בגיל כזה איננו מבין עונשים. אבל השאלה שלי הייתה למרות תובנה זו, מה ניתן כן לעשות?! להמשיך לתת לו להכות ולנשוך?
 

efratini

New member
מצטרפת לשאלה...

בני בן שנה ושמונה חודשים, גם הוא נושך הרבה ומרביץ, וגם זורק צעצועים וחפצים. גם הוא לרוב בא ומלטף לאחר שהוא עושה את זה. אנחנו כועסים עליו (בטון "בינוני"- לא צועקים, אבל כמובן גם לא טון רך ונעים אלא קונקרטי), אומרים לו שהוא הכאיב לנו, שלא נעים לנו ככה ושאנחנו לא מוכנים לשחק איתו כשהוא מתנהג ככה. אנחנו מאמינים שזו הדרך הנכונה להתמודד עם התופעה הזו, ומצד שני מתסכל אותנו שזה נמשך כבר זמן רב (כמה חודשים טובים, אבל יש לציין שחל שיפור בתקופה הזו). בנוסף, הצטרף למשפחה לפני חודש תינוק חדש, וגם הוא כעת מטרה להצקות של האח הגדול (אם כי הרבה פחות מאיתנו, קרו מקרים בודדים שהבן הגדול ניסה לעשות משהו לתינוק החדש). אשמח לדעת אם אכן זו הדרך הנכונה להתמודדות ואם יש משהו נוסף שניתן לעשות. תודה, אפרת
 

chuka797

New member
מענה

תודה על ההתייחסות אך לא מלאה, עדיין לא קיבלתי תשובה מה כן ניתן לעשות.. דיברנו עד כה מה לא לעשות.... ומה כן?? איך לנהוג? תודה רבה!
 
נשיכות בקרב פעוטות. מה עושים?

שלום רב, בהנחה שכולנו מבינים שנשיכות הם שלה טבעי ונורמאטיבי בקרב פעוטות . מה תפקידנו? אפשרויות: א. להציע לילד משהו אחר שאפשר לנשוך אותו. כל פעם שיצר הנשיכה עולה בקרבו להגיש לו את ה"משהו". ב. לגלות אמפאטיה ולומר לפעוט משהו בנוסח:" אני מבינה שאתה מתוסכל/כועס/מאוכזב, תוכל... או אצלנו בבית מבינים דיבורים או אני מבינה שאתה מאוד רוצה עכשיו ...כשנוכל נעשה..." מה חשיבות ומשמעות התנסחויות בנוסח זה: א. אנחנו מבינים אותך. ב. אנחנו אמפאטים לתחושותיך. ג. אנחנו איתך. ד. אנחנו מבינים שאתה פועל בעדך ולא נגדנו. ה. מלמדים אותו שפת רגשות. ו. מכבדים אותו על ידי כך שמציעים לו אלטרנטיבות. ז. מדברים בתכנים ובטון אדיב וענייני. ח. גישה זו היא הדרך לעזור לילד לעבור את השלב הזה : א. מועצם- עם תחושת ערך ויכולת. ב. עם יחסים טובים איתנו ואמון בו - אלה הם בסיס להמשך הליגיטימאציה שלנו, מבחינתו לבחור בנו כמדריכי דרך . אשמח לשמוע דעתכן, שאלות נוספות ועדכונים.... שלכם, עינת גבע.
 
למעלה