תינור בגיל שנה - בוכה ומנג'ס כל הזמן
שלום, יש לי תינוק בן שנה שהיה הילד הכי מקסים וחייכני וקשקשן ועצמאי שאפשר. לפני כחודש, אני לא יודעת מה השתנה, הוא הפסיק לקשקש והתחיל להתבכיין על כל דבר. שואלים אותו - מה אתה רוצה? את זה? את זה?.. מים? לעזור לך ללכת (הוא הולך עם היד שלנו) והוא תיקשר.. פחות או יותר מה הוא רוצה. עכשיו, אחרי חודש, זה כבר נהיה בלתי נסבל: הוא רוצה לגשת לאנשהו, להגיע לצעצוע על הרצפה - הוא בוכה (עד דמעות), הוא רוצה משהו אחר שהוא גם נגיש לו - הוא בוכה. אם לא נותנים לו מה שהוא רוצה כמו לעלות על המיטה של ההורים - או שלא מצליחים להבין מה הוא רוצה (כי הוא הפסיק לקשקש אלא רק מצביע לכיוון כללי) אז הוא ממש בוכה ומתנדנד קדימה ואחורה ורק מתעצבן יותר עד שהוא צורח מבכי. בסופרמרקט בכלל היה סיוט מתמשך של שעה וחצי, עם הפסקה של 20 דקות לאכול ולשחק, שאז הוא היה שמח ובשניה שהמשכנו בקניות הוא המשיך לצרוח. אנחנו הורים שמאוד מלטפים ומשחקים איתו ומשתובבים איתו על השטיח ומחבקים ומנשקים. אין לו חסך באהבה. כל היום מה ששומעים זה בכי והתבכיינות. נגמרו הימים היפים של ילד שמח ועצמאי. לא עוזר כלום - מציעים לו דברים, הולכים איתו למקומות שאולי הוא רוצה אבל או שאנחנו מצליחים לתת לו את מה שהוא התכוון אליו או שלא - ואז זה רק נעשה רע יותר. אנחנו כבר לא מצליחים להתמודד עם זה. אומרים לו להסביר את עצמו, יש גבולות ומצד שני יש ים של דברים שכן מותר ואנחנו מציעים לו דברים במקום מה שאסור.. כלום לא משתנה לטובה. מה לעשות?
שלום, יש לי תינוק בן שנה שהיה הילד הכי מקסים וחייכני וקשקשן ועצמאי שאפשר. לפני כחודש, אני לא יודעת מה השתנה, הוא הפסיק לקשקש והתחיל להתבכיין על כל דבר. שואלים אותו - מה אתה רוצה? את זה? את זה?.. מים? לעזור לך ללכת (הוא הולך עם היד שלנו) והוא תיקשר.. פחות או יותר מה הוא רוצה. עכשיו, אחרי חודש, זה כבר נהיה בלתי נסבל: הוא רוצה לגשת לאנשהו, להגיע לצעצוע על הרצפה - הוא בוכה (עד דמעות), הוא רוצה משהו אחר שהוא גם נגיש לו - הוא בוכה. אם לא נותנים לו מה שהוא רוצה כמו לעלות על המיטה של ההורים - או שלא מצליחים להבין מה הוא רוצה (כי הוא הפסיק לקשקש אלא רק מצביע לכיוון כללי) אז הוא ממש בוכה ומתנדנד קדימה ואחורה ורק מתעצבן יותר עד שהוא צורח מבכי. בסופרמרקט בכלל היה סיוט מתמשך של שעה וחצי, עם הפסקה של 20 דקות לאכול ולשחק, שאז הוא היה שמח ובשניה שהמשכנו בקניות הוא המשיך לצרוח. אנחנו הורים שמאוד מלטפים ומשחקים איתו ומשתובבים איתו על השטיח ומחבקים ומנשקים. אין לו חסך באהבה. כל היום מה ששומעים זה בכי והתבכיינות. נגמרו הימים היפים של ילד שמח ועצמאי. לא עוזר כלום - מציעים לו דברים, הולכים איתו למקומות שאולי הוא רוצה אבל או שאנחנו מצליחים לתת לו את מה שהוא התכוון אליו או שלא - ואז זה רק נעשה רע יותר. אנחנו כבר לא מצליחים להתמודד עם זה. אומרים לו להסביר את עצמו, יש גבולות ומצד שני יש ים של דברים שכן מותר ואנחנו מציעים לו דברים במקום מה שאסור.. כלום לא משתנה לטובה. מה לעשות?