תיעוד

BazAnan

New member
תיעוד

הנצחה- זה מילה גדולה, אני משתתף בפורום "תמיכה לדור שני" כמה ימים, פעם לפני כמה שנים ראיינו את אבא שלי צוות של צלם ומראיינת. הם עשו עבודה טובה, היא ידעה לשאול את השאלות הנכונות, בצורה הנכונה ונוכחות תומכת. אף אחד משני ההורים שלי לא דיבר איתנו על השואה, מה עבר עליהם, אנשים קשים ושתקנים [בנושא הזה] אז יצא לי להפוך לצלם וידאו ועורך, היה לי קצת זמן בין העבודות ומצאתי את קלטות הוידאו שעשו לו. החלטתי להעביר אותן ויצרתי מ 5 קלטות [ראיונות] 2 תקליטורי דיוידי. זה היה מזעזע ומאלף כאחד לשמוע אותו. מנהלת הפורום, הציעה לי להציע לאמא שלי שתספר גם ככה את הסיפור שלה, אני לא בטוח שהיא תסכים. אני אדם טכני, מתעסק בצילום אירועים, הצגות אומנות, אבל לראיין כמו הבחורה שדיברה איתו אני אף פעם לא אצליח. אולי אני טעון מידי בנושא. צריך בן אדם שיודע להעביר את זה לפסים של "חוויה" "עניין" ופרט לכך, כשסיפרתי לבת שלי על זה שעשיתי תקליטורים מהקלטות שריאיינו את אבא שלי, היא מייד ביקשה [וקיבלה] ממני עותק. אני לא ממש יודע של מי הייתה היוזמה לעשות את הראיונות האלו - אבל האנשים האלו עזרו לי ואני מודה להם כאן, וחושב שהרעיון ליזום דברים כאילו [מי שמסוגל להסתכל להם בעיניים , להעביר תחושה תומכת ולשאול] יכול לעזור להרבה ילדים שתלושים כאן מהשורשים שלהם, לא קורים להם דברים נורמלים ובד"כ הם לא מבינים למה עד שהם מגיעים לגיל 50 ואז כשהם חושבים, לכל הרוחות מה לא בסדר עם המשפחה הזאת -הם רק מתחילים להבין מה קרה לסבתות לסבאים ודודות [דברים שלא קיימים בעולם הקטן שלהם, וככה זה!]
 
מבינה לליבך מאד

אתמול ישבתי עם אח של סבא שלי במשך שלוש וחצי שעות, כדי שיספר לי סוף סוף אחת ולתמיד מה עברה המשפחה שלי בשואה. נשארתי בפה פעור! סבתא שלי וסבא שלי, זכרונם לברכה, כשהיו עדיין בחיים, למרות הבקשות שלי סרבו בתוקף לספר, ואח של סבא שלי שהיה אז בן 7, סיפר לי דברים שלא ידעתי מעולם. בהמשך אני מתכוונת להעלות כאן בפורום ל"מאמרים" את הסיפור המשפחתי שלי, אני עושה את זה כדי להנציח את פועלם, וכדי להנחיל זאת גם לדורות הבאים. תודה ששיתפת, אני רואה בעניין התיעוד חשיבות עצומה!
 
למעלה