תיקוני אקספרס

[נעל]

תיקוני אקספרס

לבני אדם יש מחלה, מעין אובססיה - זכרונות. הבעיה היא, שהזכרון של בני האדם (בניגוד לנעליים?) לא כל כך טוב. הוא סופג הכל, אבל נוהג להכניס דברים מסויימים למגרות כל כך גבוהות, שבני האדם לא מצליחים להגיע אליהן. ובכל זאת, דברים מסויימים נשמרים לאורך כל השנים במגרות הגישה המהירה (מגרות אקספרס נקרא להן?). זכרונות שנאגרים לאורך כל השנים, החל מגיל כמה חודשים, ועד לאלצהיימר. זה גורם לנעל לתהות מה כל כך חשוב דווקא בזכרונות הספצפיים האלה, זכרונות האקספרס. יכול להיות שאלה זכרונות של מצבים בחיים שמאוד השפיעו עלינו ולכן הם נשמרים. מצד שני, יש הרבה מקרים של טראומות ושאר דברים שהמח דווקא רוצה להדחיק ושם גבוה גבוה. אך זה רק כדי להגן עלינו, למתן אולי את ההשפעה הגדולה (והמזיקה). במקרים פחות קיצוניים יכול להיות שאלה, הזכרונות החשובים, דווקא נשמרים כזכרונות אקספרס. נסו להזכר ולהעלות כמה זכרונות כאלה... לפעמים נראה ממש מגוחך שכאלה דברים השפיעו עלינו, אבל אי אפשר לדעת בוודאות מה השפיע וכיצד, בעיקר לגבי מקרים שקרו בגיל צעיר (והם נחשבים למשפיעים ביותר). ואולי, בדומה לנבואה שמגשימה את עצמה, התהפכו היוצרות: איננו זוכרים את המקרים האלה בגלל חשיבותם, אלא חשיבותם של הזכרונות נובעת מכך שהם זכרונות אקספרס נגישים. זכרונות מעצבים את האישיות שלנו, לכן יכול להיות שמיקומם הזמין של זכרונות האקספרס משפיע על מספיק מחשבות ומעשים כדי לשנות את האישיות וההתנהגות, לשנות אותנו. ועכשיו השוק הגדול באמת - מה היה קורה אם כמה מזכרונות האקספרס המגוחכים והטיפשיים מילדותנו היו משתנים, ולו במעט? כנראה שנעל פשוט לא הייתה נעל

 

[themeandi83]

נעל, מה אתה רוצה???

 

[נעל]

כמו כולם - במה

ואוזן קשבת, ולפעמים אפילו תגובה או שתיים. נעל

 

[AshkA_]

צפור הנפש

אני חושבת שהזכרונות לא ממוקמים בצורה הגיונית או כרונולוגית לפעמים זוכרים את הדברים שאין שום צורך בהם, ואת הדברים החשובים באמת, הם פשוט מתאיידים להם אי שם בתוך המעברים החשמליים. זה באמת מעניין לדעת אם ישנה איזו חוקיות בפנים, אך זה לאנשים חכמים יותר מאיתנו, אני מניחה שאלת את רעיון המגירות מציפור הנפש המקסימה? זו הייתה האנשה יפה לכל הדיעות, שמביאה תיאוריה נחמדה על מה שקורה בפנים, אפילו האיורים היו מאוד סוריאליסטים. חוץ מזה, יכול להיות שזכרונות האקספרס שלהו באמת משתנים. אם הם באים מתקופה מאוד מוקדמת, ואנו מנסים בכוח לזכור, אז אולי בדמיון שלנו משלים את החסר

 

[דולצינאה]

מלידה. (פשוט מתאים.)

מלידה. היא זוכרת גם תקופות אחרות שהבוקר היה קצת יותר בהיר והאנשים יותר מחייכים והעיניים פחות אדומות מעוד לילה ללא שינה, מחשבות שלא עוזבות לרגע את הנפש. ומתגעגעת. אבל אז היא חושבת, אם לא ידעתי את כל זה והייתי מאושרת, אז לא הייתי מאושרת באמת. וזה קצת מרגיע אותה, כי היא לא מסוגלת לסבול את המחשבה שהיה לה פעם טוב, ועדיף לחשוב שהיא פשוט נולדה כזאתי, עצובה-עצובה. כך כך טוב לפעמים לדעת, שיש עוד אנשים שדברים מסוג זה עולים להם בראש, נעל...