תכונות אופי "נשיות" והורמונים

[CDRS]

תכונות אופי "נשיות" והורמונים

שלום
רציתי לשאול את הנשים שלוקחות הורמונים אם הן מרגישות שינויים בתכונות אופי, או התגברות של תכונות אופי "נשיות".

אני רושם תכונות אופי "נשיות" בגרשיים כי לדעתי אין תכונות אופי שהן רק לגברים או רק לנשים.
למרות זאת, אני חושב שכן יש תכונות אופי שיותר אופייניות לנשים כמו תשומת לב לפרטים (אתמול אשתי החליפה מצעים ונשבע לכם שלא שמתי לב עד שהיא לא אמרה לי), רגישות יותר גבוהה לאנשים ו"לקרוא בין השורות" (לדוגמה, לפני כמה ימים הייתה אצלנו חברה ואחרי כמה שעות היא הלכה הביתה מסיבה כלשהי, ואשתי תהתה אח"כ אם היא באמת הלכה מהסיבה שהיא אמרה או שזה היה מסיבה אחרת).
בכל מקרה, אילו רק דוגמאות (ודעות) שלי.

מה דעתכן/ם? יש שינוי לפני ואחרי ההורמונים?

 

[מיזנטרופית מצויה]

לא בטוחה אם זה ההורמונים

יותר סביר שזה אורח החיים כאישה שגורם לפיתוח התכונות האלה.

 

[צופה121]

בגדול

המוח הנשי והגברי מתפתחים כבר בהריון ובגיל הקטן ע"י ההורמונים הנשיים\הגבריים.
נטילת הורמונים - גם בגיל מבוגר - עושה שינויים עם הזמן, אם כי אז זה כבר לא "דף חלק" = כי מדובר כבר בנפש שרכשה לה הרגלים, ותמשיך לנהוג כך (לפחות במידה מסויימת) גם אם הנפש תשתנה (=ואגב, זה לא נכון שהתכונות הנשיות\הגבריות הן בעיקר תרבות והרגלים. להיפך: זה מושרש שמוח, אלא שכמובן אחרי שחיים לפי זה, אז זה נהפך גם להרגל (והרי ניתן לסגל הרגלים אפילו מנוגדים לתכונות הטבעיות, קל וחומר שמסתגלים להרגלים הנובעים מהתכונות הטבעיות. ולמשל: לכלב יש תכונות בסיסיות. הוא נוהג על פיהן לא בגלל "הבדלי תרבות". אלא שניתן לאלף אותו, ואז זה יהיה בגלל "תרבות".)

ולשאלך, אענה לך תשובה שנכונה לפחות לגבי עצמי: אני תמיד רציתי להיות נשית מבחינה נפשית, והשתדלתי לסגל לעצמי את כל המאפיינים - כמו למשל טיפוח עצמי, טיפוח הבית , טיפול בפעוטות ועוד ועוד...., אבל כמובן שכל עוד את מוצפת בטסטוסטרון את לא באמת מחוברת לזה בעומק הנפש, וזה לא נוגע לך בנימי הנפש, ואילו אחרי נטילת הורמונים אני מתחברת לזה ממש בעומק, כי את נהיית הרבה יותר רגשית.

אבל שוב - זה בגלל שמבחינת ההרגלים שלי אני בכל מקרה כבר סיגלתי לעצמי עוד מתחילת גיל ההתבגרות התנהגות ומאפיינים נשיים, והיה חסר לי רק את ה"נפש", כך שההורמונים חיברו אותי גם רגשית לעומק. אולם שאין ספק שאילו היו לי הרגלים אחרים, אז גם אם הנפש שלי ביסודה היתה נהפכת כעת להיות הרבה יותר רגשית וכו', עדיין הייתי נשארת עם ההרגלים הישנים.

ולסיכום: אשה ביולוגית מתנהגת כך בגלל המוח הנשי הנבנה בהשפעת ההורמונים. אחרי שהיא כבר מתרגלת לנהוג כפי טבעה, זה נהפך לא רק לטבע אלא גם להרגל (ואז יש לה 2 סיבות לנהוג כפי שמתנהגת...), ואז, גם אם נשנה לה את המוח, היא תמשיך לנהוג כך בגלל ההרגלים ("הרגל נעשה טבע"). וכך בדיוק גבר לכיוון השני.

ולכן נשים טרנסיות שהתרגלו לנהוג כגברים, לא יועילו להן רק ההורמונים, אלא הן תצטרכנה בעבודה עצמית לשינוי ההרגלים הקודמים ולהתחברות למאפיינים הנשיים, ואז בהחלט ,לאחר שהן תתרגלנה, הן תתחברנה לרגשיות הנפשית (עליה אחראים הההורמונים) וביחד הן תהיינה אכן "נשיות"....
(וסליחה שהארכתי...

)

 

[צופה121]

מכל מקום

עקרונית ברור שיש שינויים נפשיים ורגשיים, כמו יותר צורך באהבה, או בכי בתדירות הרבה יותר גבוהה, (וכמובן הבדל בחשק\תחושה מיניים) ועוד, כפי שגם ציינו כאן בפורום בעבר

 

[Ellianne]

די לנשיות מאולצת

טרנד חדש - נשיות מאולצת? לנקות ולבשל כדי להרגיש אישה ואז לקחת הורמונים כדי להתחבר לזה נפשית...? אם ההרגשה הפנימית שלך היא שאת אישה - זהו, פה זה נגמר. למה להתחיל לאמץ בכוח תכונות אופי ומניירות ׳נשיות׳? טיפוח, ניקיון... את רצינית? כל-כך קשה פשוט להיות עצמך? ״אשה ביולוגית מתנהגת כך בגלל המוח הנשי הנבנה בהשפעת ההורמונים.״ - לא נכון - גברים טרנסים. ---------------------------------- לגבי עצמי - מאז שהתחלתי לקחת הורמונים כל המערך הריגשי שלי השתנה. מבחינת התנהגות ויכולות קוגניטיביות לא השתנה כלום.

 

[צופה121]

זה דווקא לא לאמץ "בכוח".

אהבתי את זה יותר והתחברתי לעולם הזה יותר. יחד עם זאת, אין מה להשוות: כשמפת ההורמונים בגופך שונה, את מחוברת לזה הרבה יותר עמוק.

 

[צופה121]

ועוד משהו

אם תשימי תינוקת ותינוק טרנסים ביער, והם כלל לא ידעו מה זו התנהגות נשית\גברית, כל אחת\ד מהן\ם תאמץ התנהגות התואמת למוח שלהם (התינוקת=התנהגות גברית. התינוק= התנהגות נשית) גם אם מבחינה מגדרית, כשהם יגיעו לחברה אנושית ויבינו מה זה מגדר וכו', הם אכן ירצו להיות לפי המגדר האחר.
מסיבה זו חיות - שאצלן הכול יותר אינסטינקטי ופחות חיקוי והרגלים - משתנות לחלוטין כשמשנים להן את המאזן ההורמונלי , הרבה יותר מאשר טיפול הורמונלי בבני אדם, שבהם יש מקום גם להרגלים.

אני מכבדת גם דיעות אחרות, אבל זו דעתי.

ואוסיף עוד, יש לי כבר ילדה וילד (כן כן...). וראיתי איך מגיל אפס (אפס!) - עוד לפני שהן מבינות מה זה אשה או גבר או מה זה מאפיינים נשיים\גבריים - איך כל אחת מהן אימצה התנהגות התואמת מגדרית את מה שהן!

ילדה בגיל 3 מטפלת בבובות בצורה כ"כ אימהית (גם אם אין לה מודל לחיקוי!!!) ועמוקה, שכמה שאנסה (וניסיתי!!!) לגרום שבן (עוד לפני שהוא בחברת בנים ויש לו סיבה "לחקות" את התנהגותם!!!!) ינהג כך- אין מצב!

כך שכל מי שתגיד שהבדלי המאפיינים בין נשים לגברים הם "נטו" "תרבותיים" (כאילו היתה לפני כמה אלפי שנים וועדה שהחליטה שרירותית איך ינהג כל מגדר, וכולם התיישרו לפי החלטות וועדה זו...) - אז קודם כל עוד לא היתה אמא...

נ.ב. ומה שכתבת בסיום הודעתך - לגבי עצמך - זה תואם הן למה שאני חוויתי, והן לגבי התיאוריה שכתבתי (שהורמונים לבדם לא משנים התנהגות, כל עוד לא מדובר בהורמונים הניטלים בגיל פצפון)

 

[מטורף צעיר]

ולא יכול להיות

שהילדים האלה ספציפית פשוט מרגישים נכון במגדר בו נולדו בלי שום קשר למה שמצפים מהם? לא כולם טרנסג׳נדרים מן הסתם.. אדם הוא מי שהוא קודם כל במוח, זה עוד הרבה לפני ההורמונים ולפני כל שינוי, אחרת אף אחד לא היה עובר מרצון ניתוח לשינוי מין ואת כל התהליך הקשה הזה לדעתי.

 

[צופה121]

ברור

שהילדים האלו מרגישים במגדר המתאים להם. וזה בדיוק מה שרציתי לומר: בת או בן מתנהגים כפי שהם מתנהגים לא בגלל מה שמצפים מהם, או בגלל מה שהחברה מכתיבה, אלא כבר בגיל 0 רואים שיש הבדל אדיר בין בת לבן.

ומה הגורם לזה? ההורמונים! = כי לידיעתך: כבר בהריון מוצף העובר הזכר בכמויות טסטוסטרון המשפיעות על התפתחות מוחו ועל היווצרות האשכים והפין! ולכן כבר בגיל 0 (וקראתי על כך מאמרים מחקריים) המוח של התינוקת והתינוק שונים זה מזה!

 

[Ellianne]

לדעתי זה שילוב

זה מן שילוב של מולד ונרכש - הבסיס (מוח, תודעה, אישיות או איך שלא תקראו לזה..) שאיתו נולדים, איך ה׳בסיס׳ הזה מגיב לסביבה (הרי לא כולם מגיבים באותה דרך לסביבה. יש כאלה שמושפעים יותר, יש כאלה שלא נותנים לסביבה להשפיע ויש כאלה שאפילו עושים דווקא ההפך מכולם וכו׳... ) וכמובן, הסביבה עצמה. ישנם עוד דברים, לאו דווקא סביבתיים, שמשפיעים על ה׳בסיס׳ כמו תזונה, אורח חיים, הורמונים וכו׳... ------------------------------ כשכתבתי שהמערך הריגשי שלי השתנה לא התכוונתי רק ל״אני בוכה יותר״. יש משהו ספציפי שממש השתנה אצלי אחרי ההורמונים וזה רגישות לאנשים עם מוגבלויות (נכים, אוטיסטים וכו׳...). עד כדי כך שאני יכולה פשוט להתחיל לבכות רק מלראות אחד. קראתי על זה קצת ומסתבר שיש קשר בין ׳נשיות׳ (יותר נכון ׳אימהות׳) ובין רגישות מוגברת לבעלי מוגבלויות. זה מן אינסטינקט אימהי כזה להגן על החלש ולהיקשר אליו רגשית. ההסבר לזה הוא שזה דומה לטיפול בתינוקות, שכן גם הם חלשים, צריכים הגנה/טיפול ורגישות רבה. האמת היא שרוב התינוקות מעצבנים אותי ואין לי עניין בהם :S חיפשתי בפורומים אחרים של טרנסיות. רוב הטרנסיות דיווחו על רגישות מוגברת לתינוקות/ילדים וכו׳... מעניין למה אצלי זה לאנשים עם מוגבלויות ולא לתינוקות... 0.o

 

[צופה121]

 

[יו איפה]

 

[orald]

ועדיין לא מתחברת לתינוקות. לא מעניינים, דוחים, מעצבנים ובכללי כנראה יותר טובים בצלחת.

כן, לא כל אישה, טרנסית או אחרת, חייבת לסבול תינוקות וילדים, אז די לאימהות המאולצת גם כן.

 

[CHANEL88]

מנסיוני, השוני בהתנהגות אינו גדול לפני ואחרי

במילים אחרות, הייתי רגישה ועדינה לפני כן, וכשהגיעו ההורמונים ה'מתוקים' לעולמי, הייתה התגברות מסויימת ברגישויות שלי. לטעמי, ההתמודדות הלא פשוטה שנשים טרנסג'נדריות עוברות בחיי ביום-יום שלהן (גם גברים טרנס, אבל השאלה עוסקת בנשים טרנס), מעצימה את הרגישות לדברים שונים. למשל, כשאנשימות מזלזלימות במגדר שהן בוחרות להשתייך אליו, כמו פנייה בלשון זכר וכו', אני יכולה לומר, שזה יכול להציף את הרגשות עד לכדי עצבות, דכדוך, כעס ובכי...

אבל כל מה שתיארתי הם "תופעת לוואי" של התהליך לשינוי מין עצמו ולא של ההורמונים בהכרח. לכן, קצת קשה לשים את האצבע על "שינוי" בתכונות אופי לאחר קבלת הורמונים.

מכל מקום, ככל הנראה המח האנושי הוא 'אינטר-סקס'.
להרצאה בנושא "האם יש מח גברי ומח נשי", מאת פרופ' דפנה יואל, ראש המחלקה לפסיכוביולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב.

קישור: https://www.youtube.com/watch?v=D08ONSY4Pl0

תיאור קצר של ההרצאה ביוטיוב:

בין זכרים לנקבות קיימים הבדלים ביולוגיים מולדים, זה הרי מה שמגדיר את ההבחנה ביניהם. אבל מה בין ההבדלים הללו לבין ההבחנה התרבותית שאנחנו עושים/ות בין "גבר" ל"אישה"? מהו המרחק בין הביולוגיה לבין המאפיינים החברתיים המלווים את החלוקה הזו?
הצטרפו להרצאה מרתקת בה פרופ' דפנה יואל סוקרת בשפה בהירה וקולחת מחקרים עדכניים המנסים לפצח את השאלה האם המוח הנקבי והמוח הזכרי שונים בצורה מהותית זה מזה, ואף יותר מכך: האם בכלל יש דבר כזה "מוח גברי" ו"מוח נשי"?
לבסוף, מציעה פרופ' יואל הסבר לפער בין המחקרים המדעיים המראים כי המוח של כל אחד ואחת מאיתנו הוא למעשה פסיפס ססגוני שהוא "גברי" ו"נשי" גם יחד, לבין התחושה האינטואיטיבית שלנו לפיה יש הבחנה ברורה בין "גברים" לבין "נשים".

 

[Ellianne]

ההרצאה המטופשת הזאת

פעם היה פה טרנספוב שהביא את ההרצאה הזאת כביסוס לכך שאנחנו ממציאות את הרגשות שלנו. משהו בסגנון ״אם אין דבר כזה מוח נשי, אז איך אתן מרגישות כמו נשים?״ כשצפיתי בהרצאה האמנתי לה. אך לאחר שעשיתי חיפוש קצר, הבנתי שעל אחת כמוה שטוענת שאין מוח נשי/גברי יש 10 מחקרים שמוכיחים אחרת (רק שהמונח הנכון הוא מוח זכרי/ניקבי). ההרצאה שלה יותר פמיניסטית מאשר מדעית-פסיכולוגית...

 

[CHANEL88]

אם הבנתי נכון את דברייך

באשר לדברי הטרנספוב, אז לא רק נשים טרנסיות ממציאות את הרגשות שלהן אלא גם נשים סיס' ממציאות אותם, כי הרי אין דבר כזה "מח נשי", ואם אין מח נשי אז אין מח נשי ל.כ.ו.ל.ם! כולל לנשים הסיסג'נדריות. וזה אומר שגם אין רגשות 'נשיים' לכ.ו.ל.ם! אם כך, הוא לא טרנספוב, הוא משוגע!

אז אני מציעה שלא נסתור את ההרצאה רק בגלל משוגע. זה דבר ראשון.

דבר שני: אני קראתי קצת ביקורות על ההרצאה שלה אבל זה הן לא נהירות לי כל כך. אני אלמד את הנושא יותר לעומק ואחזור לכאן עם תובנה/תשובה.

בכל מקרה, תודה על ההערה

 

[CDRS]

תודה על התגובות

בשאלה שלי אכן כיוונתי להבדלים בתכונות אופי ובהיבטים קוגניטביים ולא דברים שניתן לשלוט בהם באופן מודע (כמו התנהגות).
שמעתי בעבר על התאוריה של מוח גברי ומוח נשי ולכן זה תמיד סיקרן אותי לדעת כמה זה מבוסס במציאות.

קראתי תגובות של טרנסיות שאמרו שהן תמיד הרגישו כמו בנות (גם כשהן היו ילדים קטנים) ותהיתי כמה ההורמונים יכולים לחזק את ההרגשה הזאת או אם הם בכלל יכולים לייצר הרגשה כזאת כשהיא לא קיימת (פעם חשבתי כך

).

 

[נפרדנו כך1]

אסטרוגן האיר בי את התכונות הנשיות

אסטרוגן האיר בי את תכונות האופי הרכות (הנשיות), ומכיוון שבמילא נולדתי איתן, והתכונות אופי הרכות האלה הוקפאו כשהחבאתי אותן בגיל 5, אזי שגיליתי שאני בעצמי ילדה בת 5 בגוף של גבר מבוגר, ואני מתמודדת עם הסבל הזה כי יש לי יכולות גבוהות.
הדבר הזה הוא אמיתי ! יש לי אישור עכשיו מהפסיכולוגית אחרי איבחון ארוך מאוד שאומרים שיש לי יכולת אינטלקטואלית גבוהה מאוד (למדתי הרבה דברים אקדמיים ואת החיים), אבל רגישות גבוהה מאוד, רכות גבוהה, היעדר ביכולת אסרטיבית, ומבחינת האופי אני למעשה בת 5.

אין לי סכיזופרניה !

אני נעלבת מאוד כמעט מכל שטות, רגישה מאוד, נפגעת מהר, רכה מאוד, והאסטרוגן הצליח להאיר את כל זה והוציא את זה לאור !

אפילו, העור, היה פעם מכוסה בשיער והיה נראה כאילו חלק מרקמת עור של גבר מבוגר, והנה כל המשפחה מתפעלת שאני בהירה (לבנה) בעור, ואז הם אומרים "טוב נו, גם כשהיית ילדה היית לבן", כדברי נחמה לעצמם שגילו שטעו שאני נראית כמו גבר שחור.
אפילו, מאז הסרת השיער, ולמרות שלא עשיתי פילינג מעולם, העור שלי נראה כמו של ילדה בת 13,
וכשאני הולכת עם תיק בגב, אנשים שואלים אותי "באיזה בית ספר את לומדת ?"


אסטרוגן עוזר בחשיפת התכונות האופי האמיתיות שלך, אם הן תכונות רכות ונשיות במילא, אז האסטרוגן יחשוף אותן והחשיפה תבוא לידי ביטוי ברקמת העור, באופי, בהתנהגות, וכמעט בהכל !

ומכיוון שהתכונות אופי האלה, במילא קיימות אצל מי שההתפתחות שלהן נעצרה עקב כך שהתרבות והחברה גרמה להן להיעצר לפני טרום ההתבגרות, אזי שבהינתן אסטרוגן יתחיל בלאגן נפשי שבו התכונות אופי יוארו והנפש תגלה שהיא תקועה בקיבעון בגיל צעיר.

ואז בזכות האסטרוגן, גיליתי, שהצורך העז שלי בקשרים שנותנים לי תשומת לב, הוא בדיוק כמו הצורך של ילדה בת 10 שזקוקה לתשומת לב, אלא שהיא תבריא מזה מהר, ואילו אני תקועה בצורך הזה לכל ימי חיי. למה ? כי הגיל הכרונולוגי שלה הוא חלון ההזדמנויות שלה לסיים את השלב הילדותי הזה, ואילו בחורה במצבי לא זכתה למצות את חלון ההזדמנות בגיל כרונולוגי 10, והחסר הזה בהשלמת התהליך הזה גרם אצלי שאני נשארת כל הזמן עם תכונות אופי של ילדה קטנה. אני למעשה ילדה קטנה בגוף של גבר מבוגר, לכן אני מעבירה את עצמי תהליכים כירורגיים שיתאימו את גופי לתכונות האופי הנשיות (ילדותיות) שלי.

כיום, לאחר האיבחון הגדול שעשיתי, כל זה מאושר נפשית ורפואית !

 

[יו איפה]

אוי ויי

 

[Ellianne]

לגמרי...