תכנון למרחוק והליכה בדרך
שלום כולמן, הגעתי לפורום הזה במקרה, כשחיפשתי איזה פורום גיטרות, וזה כי קיבלתי השבוע
ומאוד התחשק לי ללמוד לנגן.. אין לי מושג בגיטרות וחשבתי שפורום גיטרות יוכלו לעזור לי במציאת איזה מדריך עברי/גרפי ללימוד גיטרה.. אז פורום גיטרות לא מצאתי, אבל מצאתי במקרה את הפורום הזה ואני מאוד שמח (אז הכל מקרי או לא? יכולתי לבחור להכנס לפורום או שלא כשראיתי אותו ברשימת הפורומים? הייתי חייב להכנס כי לא היה לי חופש להכנס ואם נכנסתי זה אומר שהייתי חייב? או אולי שבחרתי? אולי הכל תלוי במה היתה התחושה באותו הרגע? זה אפרופו הדיון על חופש בחירה מול סיבתיות.. ואולי אפשר לתת הן תיאור סיבתי והן תיאור של חופש לאותו אירוע
) בכל מקרה, אני שמח על גילוי הפורום.. אומרים לי שלפעמים אני יותר מדי פילוסופי/מנותק ואני מנסה למצוא גם כן "אחיזה בקרקע" לפילוסופיה בלי להפסיק לתת לה להעיף אותי רחוק רחוק ועמוק עמוק. אני מסיים השנה תואר ראשון בפילוסופיה ובBA בינתחומי במדעי הרוח ושמעתי רבות על התחום הזה שנקרא יעוץ פילוסופי. אני זוכר שפעם אפילו, לפני איזה 4-5 שנים יצא לי לשמוע את לידיה אמיר מדברת על הנושא ואז זה גם סקרן אותי. בכל מקרה אני שמח לדעת שיש פה מקום כזה בחלל בסייברספייסי...
וסתם כמה הרהורים מכתיבה חופשית על מה שכתבתי בנושא של ההודעה...
לפעמים יש לנו תחושה מדומה שיש לנו שליטה על החיים שלנו. תחושה שמקורה באשליה. אפשר לייחס את האשליה לבודהא, לביקורת הסיבתיות של יום, ללאו דזה, לסארטר, או לסתם תחושות קיומיות אישיות, שמתוכן אני בעצם כותב. אבל האם באמת יש לנו שליטה על החיים שלנו? השאלה הזאת לא דומה לעניין של סיבתיות או חופש בחירה דווקא, אולי רק מבחינה רציונלית, אך לא מבחינה רגשית. כמה באמת אפשר לכוון את החיים? מהו רצון? בשביל מה לרצות לממש או להשיג משהו בחיים? בשביל מה לחפש משמעות? ואם אין משמעות? אז למה לחיות? אולי החיים הם פשוט חיים וזהו. זה מה שהם. ככה זה ואין להם משמעות או חוסר משמעות כשלעצמם. אולי הרגעים הם בעלי משמעות או חסרי משמעות? כמו שאמר ברי סחרוף "מצאתי משמעות ברגעים" בשיר מתוך האלבום סימנים של חולשה. דווקא במצב של חולשה עולה משמעות, עולה רגע. דווקא מתוך פחד עמוק עולה פתאום איזה אומץ. כמו איזה בומרנג של החיים. כמו החיים משחקים משחק עם האדם הפרטי. אולם מהם החיים בכלל? אם לא מכלול של רגעים סיזיפיים. אני מרגיש רבות כמו סיזיפוס, הן המיתולוגי והן של קאמי, ולפעמים אני נתקף רטט של משמעות שפג מאוד מהר, כי כל המשמעות מתפרקת אל נוכח עיסוק פוקויאני באיך החברה מייצרת לי את העצמי הזה. בקיצור, מה אני אגיד לכם, אני בברוך פילוסופי פנימי עם עצמי.. דיאלוג שלא מפסיק לרגע
ויכול לפעמים באמת לחרפן אותי טוטאלית, קיומית, ובצורה מאוד מאוד ארצית ולא פילוסופית...
אז מי אמר שלפילוסופיה אין קשר לחיים הא?
שלום כולמן, הגעתי לפורום הזה במקרה, כשחיפשתי איזה פורום גיטרות, וזה כי קיבלתי השבוע