מומלץ לתכנן פרישה כבר בגיל 55!
מאוד ממליץ על מתכנני פרישה עושים סדר אחת ולתמיד
מאוד ממליץ על מתכנני פרישה עושים סדר אחת ולתמיד
מומלץ לתכנן פרישה מיד עם היציאה לשוק העבודה, גיל 55 זה מאוחר מדי. אם אדם מתחיל לחסוך לפרישה בגיל 55 הוא יכול גם לתכנן היכן לקבץ נדבות או איך להתאבד. תכנון פרישה צריך להתחיל לכל המאוחר בגיל 25.מומלץ לתכנן פרישה כבר בגיל 55!
מאוד ממליץ על מתכנני פרישה עושים סדר אחת ולתמיד
מתכננים כמה כסף צריך כדי לחיות ברמת החיים אליה אתה מורגל מלפני הפרישה, תוך התחשבות בשינויים צפויים (יותר הוצאות על בריאות, פחות הוצאות על תחבורה, וכיו"ב) ולהגיע לסכום הגדול פי 400 מההוצאה החודשית המתוכננת. מתכננים להשקיע על פי רמת הסיכון שתאפשר לך לשמור על בריאות נפשך (משתנה מאוד מאדם לאדם) ומקצצים בהוצאות על פי הצורך כדי שאפשר יהיה לחסוך ולהשקיע את הסכום הנדרש כל חודש.עשיתם לי חשק...
איך מתכננים פרישה?
נשמע מאוד מלאכותי.מתכננים כמה כסף צריך כדי לחיות ברמת החיים אליה אתה מורגל מלפני הפרישה, תוך התחשבות בשינויים צפויים (יותר הוצאות על בריאות, פחות הוצאות על תחבורה, וכיו"ב) ולהגיע לסכום הגדול פי 400 מההוצאה החודשית המתוכננת. מתכננים להשקיע על פי רמת הסיכון שתאפשר לך לשמור על בריאות נפשך (משתנה מאוד מאדם לאדם) ומקצצים בהוצאות על פי הצורך כדי שאפשר יהיה לחסוך ולהשקיע את הסכום הנדרש כל חודש.
אתה שוכח לקחת בחשבון שאדם עלול להפוך סיעודי וכך הוצאותיו (לצורך החזקתו בבית אבות סיעודי) יכולות לעלות בעשרות אלפי שקלים לחודש. אתה שוכח לקחת בחשבון את הסיכון לניתוחים יקרים וטיפולים רפואיים יקרים בעת זיקנה. אתה שוכח לקחת בחשבון את הרצון שהכסף באמת לא יגמר בתום חייו (ואף אחד לא יודע באיזה גיל ימות) של החוסך ואת הרצון להוריש מה שישאר לילדים. אתה שוכח שלאחר פרישה מעוניינים למזער סיכונים למינימום ושעם סיכון נמוך מגיעים להרבה פחות מתשואה של 3 אחוז מעל האינפלאציה.נשמע מאוד מלאכותי.
בהתחשב בכך שכמעט לכל אזרח יש היום פנסיה, מדובר בעיקר בפנסיה שמוערכת בגובה הרצוי,
ובחסכונות (פנסיית גישור) עד שתגיע לשם.
מקדם חיסכון פי 400, מגלם הנחה שתחייה לנצח, ושתהיה על החיסכון תשואה של 3 אחוז מעל האינפלציה.
זה מאוד נמוך
העניין הסיעודי גם מצריך תשלום לביטוח ייעודי, וגם מכתיב את גובה הוצאה שאתה מקצה.אתה שוכח לקחת בחשבון שאדם עלול להפוך סיעודי וכך הוצאותיו (לצורך החזקתו בבית אבות סיעודי) יכולות לעלות בעשרות אלפי שקלים לחודש. אתה שוכח לקחת בחשבון את הסיכון לניתוחים יקרים וטיפולים רפואיים יקרים בעת זיקנה. אתה שוכח לקחת בחשבון את הרצון שהכסף באמת לא יגמר בתום חייו (ואף אחד לא יודע באיזה גיל ימות) של החוסך ואת הרצון להוריש מה שישאר לילדים. אתה שוכח שלאחר פרישה מעוניינים למזער סיכונים למינימום ושעם סיכון נמוך מגיעים להרבה פחות מתשואה של 3 אחוז מעל האינפלאציה.
אפשר גם עד מועד הפרישה להשקיע בסיכון גבוה ולהגיע לתשואה שנתית ממוצעת של 12%. מי שישקיע 40% משכרו בסיכון גבוה בין גיל 25 ל67 יגיע ל8 מיליון ש"ח (בשקלים של היום) בקלות יחסית.העניין הסיעודי גם מצריך תשלום לביטוח ייעודי, וגם מכתיב את גובה הוצאה שאתה מקצה.
גיל ההצטרפות לביטוח משמעותי - אבל רק בקטגוריות גיל מסויימות (עד גיל 49 זה לא משנה מתי הצטרפת - תקבל 10 אלף בחודש לבית אבות סיעודי, אם איחרת או שאתה מעדיף להישאר בבית, תקבל פחות). הכל כמובן צמוד למדד שלא זז מאז 2016.
מסלול הנפוץ בדיור מוגן מסתמך על תשלום מראש ל12 שנה, במהלכם מופחתים אחוזים ממנו - ואם שרדת מעל 12 שנה: זכית (כמובן שהם מקבלים כל ריבית על הכסף)
אם לעומת זאת אתה מתכנן להפריש לבד 20 אלף שקל בחודש, כי אולי תהפוך לסיעודי, תצטרך לפי התחשיב שלך להקצות 8 מליון שקל לפרישה.
זה לא ריאלי.
הסיבה שאני אומר שהחישוב שלך מלאכותי - היא שאתה הצגת את זה כעניין אישי.
בפועל - עדיף להשתמש בכלים זמינים (בט"ל, ביטוח, פנסיה),
ובסוף לזהות ולהשלים פערים,
כי לפי התוכנית שלך צריך כמה מליוני דולרים בחשבון הבנק כדי לצאת לפנסיה מוקדמת.
לעומתך (לא יודע מתי תמות), לגופים גדולים כלים זמינים דווקא מסוגלים להעריך תוחלת חיים של קבוצה.
ב30 השנה האחרונות תוחלת החיים עולה בקצב די קבוע, ובהתאם לכך משוערכת הקיצבה שלך.
עקב השחיתות של הקרנות ההסתדרותיות, החלו להקפיד על מניעת גרעונות וזה בא לטובתך.
ניתן להניח שבעשור האחרון לחייך תמזער סיכונים,
3% זה סיכון שמתאים לאדם מעל גיל 70, שרופאיו מנבאים לו תוחלת חיים של עשור.
זה לא מתאים לאדם שפורש בגיל צעיר מ60.
לגבי הרצון להוריש - זה יפה,
אבל חלון הזמן שבו הצאצאים זקוקים לכסף מוגבל, וכשהכסף מתפזר על פני נכדים ונינים רבים יותר, התועלת ממנו יורדת.
מה גם,
שבחירת "נכד מועדף" והגדלת חלקו תמורת טיפול טוב יותר - יעשו גם אותך וגם אותו מאושרים יותר.
תשואה שנתית ממוצעת של 12%,אפשר גם עד מועד הפרישה להשקיע בסיכון גבוה ולהגיע לתשואה שנתית ממוצעת של 12%. מי שישקיע 40% משכרו בסיכון גבוה בין גיל 25 ל67 יגיע ל8 מיליון ש"ח (בשקלים של היום) בקלות יחסית.
כל עוד לא פרשת אתה יכול להרשות לעצמך סיכון גבוה, אחרי שפרשת אתה יכול להרשות לעצמך רק סיכון נמוך.תשואה שנתית ממוצעת של 12%,
זה קל?
איך הגעת מ3% מגה-שמרני ל12%,
ועוד בטענה שזה קל?
הרי אם זה קל,
חסוך לפי 6%,
וצא לפנסיה עשור לפני
ושוב,כל עוד לא פרשת אתה יכול להרשות לעצמך סיכון גבוה, אחרי שפרשת אתה יכול להרשות לעצמך רק סיכון נמוך.
אתה יודע מה זה ממוצע? אף אחד לא דיבר על 12% כל שנה אלא על ממוצע שנתי במהלך יותר מ40 שנים. בין השנים גם שנים עם עליה של 30 ואף 40 אחוזים וגם שנים עם הפסדים של 20 ואף 30 אחוזים.ושוב,
איך 12 אחוז תשואה? בעקביות לאורך 5 עשורים?
צריך רק "להכות את הבורסה" כל שנה בתשואה הגבוהה ב45 אחוז מעל הממוצע
אם השקעת בכזו עקביות 5 עשורים,
וודאי שלא יהיה נזק מסיכון קטנטן ב2 העשרונים ההאחרונים.
זה עדיין אומר "להכות את הבורסה" בפער מאוד גדול. "בממוצע".אתה יודע מה זה ממוצע? אף אחד לא דיבר על 12% כל שנה אלא על ממוצע שנתי במהלך יותר מ40 שנים. בין השנים גם שנים עם עליה של 30 ואף 40 אחוזים וגם שנים עם הפסדים של 20 ואף 30 אחוזים.
התשואה השנתית הממוצעת של מדד ת"א 125 (ת"א 100 לשעבר) היא 14.4%, זה כלל לא קשה להגיע לתשואה שנתית ממוצעת של 12%.זה עדיין אומר "להכות את הבורסה" בפער מאוד גדול. "בממוצע".
בהחלט לא עניין טריוויאלי.
אם ניקח לעומת זאת תשואה ממוצעת של 10 אחוז, לאורך עשרות שנים,
ונפחית ממנה אינפלציה ממוצעת ארוכת טווח (אמריקאית, לא של הלירה הארצישראלית) של 2.5 אחוז
נקבל תשואה ממוצעת של 7.5 אחוז.
התשואה השנתית הממוצעת של מדד ת"א 125 (ת"א 100 לשעבר) היא 14.4%, זה כלל לא קשה להגיע לתשואה שנתית ממוצעת של 12%.
תסתכל על טווח זמן של 40 שנים לפחות כי זו תקופת העבודה של האדם הממוצע חכל הפחות. בישראל גבר ממוצע עובד מגיל 21 עד 67 ואישה ממוצעת מגיל 20 עד 64. נכון שהרוב לומדים גם לימודים על תיכוניים אבל גם סטודנטים עובדים. רק השוואה של תקופה בת 40 שנים ומעלה היא הוגנת ומייצגת.תסתכל על העשור האחרון בישראל,
כמה התשואה הממוצעת?
תסתכל על 30 השנה האחרונות ביפן,
כמה התשואה הממוצעת?
השאלה היא - האם זה רלוונטי להתעלם מ30 השנה האחרונות ביפן?תסתכל על טווח זמן של 40 שנים לפחות כי זו תקופת העבודה של האדם הממוצע חכל הפחות. בישראל גבר ממוצע עובד מגיל 21 עד 67 ואישה ממוצעת מגיל 20 עד 64. נכון שהרוב לומדים גם לימודים על תיכוניים אבל גם סטודנטים עובדים. רק השוואה של תקופה בת 40 שנים ומעלה היא הוגנת ומייצגת.