תכנית פסטיבל כרמיאל
ראיתי את התוכנית. היא העתק של התוכניות משנים קודמות. ישנם 3 דברים שמפריעים לי בראיה ראשונית: האחד, ריקודי ראשונים נרקדים מדי לילה מ 3.00 בלילה. למה??? האם המארגנים חושבים שהראשונים/ותיקים/מבוגרים נמצאים בשיא עירנותם דווקא בשעות אלה? האם המארגנים חושבים שבהרקדה בשעות אלה יוכלו להציג את הריקודים הישנים לקהל הרחב שאינו מכיר אותם מספיק? ממש לא מובן לי השיבוץ הזה. דבר שני, ולדעתי חמור יותר, הוא היעדר מוחלט של להקות פולקלור ממדינות שונות. היעדרם חסר לי גם בשנה שעברה. קראתי באחד המאמרים של ירון ב"רוקדים" על כך שציבור רוקדי העם ברובו לא מגלה עניין בנושא המחול בכללו, אינו צופה בהופעות מחול מסוגים שונים. הבאת להקות פולקלור שונות והופעתן במחירים זולים במיוחד, 4 להקות שונות בכל מופע, היה תורם להרחבת האופקים של קהל הרוקדים. ישנם אומנם מופעים של להקות מחול להארץ ומחו"ל, אך לצערי נוכחתי שאליהם הולכים רק חלק קטן של הרוקדים, מחתך מסויים, שכן הופעות אלה דורשות גם מודעות וגם תקציב. לעומת זאת להקות המחול העממי אינם נתפסות כמשהו "גבוה" ומחיר ההופעות היה ממש נמוך. בנוסף, הרי מדובר במחול עממי שלנו, ורק מתבקש בפסטיבל מחול עממי לראות מקבילות מארצות שונות. ההופעות של להקות המחול היו ממש חגיגה לעיניים והיה בהן עניין רב. ניתן היה לראות את הבדלי הלבוש, המוסיקה, הצעדים, דברים שהעידו על אופי העם , מיקומו הגיאוגרפי וגם על ההשפעה או חוסר ההשפעה על ריקודי העם הישראליים. חבל. דבר שלישי, בדומה לשני. הקונספט הוא של הרקדות שונות תחת שמות שונים, והופעות. אין משהו מעבר לכך. אין משהו עם שאר רוח. אין משהו שיחכים. אני מודעת לכך שהרוב המסיבי בא להוציא אנרגיה ולרקוד לרקוד לרקוד. אבל אחד הדברים היפים בריקודי העם הוא ההרכב האנושי המגוון ממנו מורכב קהל הרוקדים. ישנו אחוז לא מבוטל של רוקדים שמסוגלים ומעוניינים לשמוע הרצאות/דיונים/הדגמות בנושאים הקשורים לריקודי העם. מי אמר שפסטיבל משמעו רק לרקוד? מי אמר שאין משמעו גם לשמוע על הריקוד, לחוות חוויות שונות הקשורות בריקודים. עד היום אני זוכרת הרצאה שנתנה שרה לוי תנאי בפסטיבל לפני כמה שנים על הריקוד התימני, בלווית הדגמה של 2 מרקדני ענבל לשעבר. היה מאלף. בטוחני שיש גם כיום בעלי ידע ויכולת להרצות או לקיים דיון בנושאים הקשורים בריקודי העם. אשמח לראות תגובות ודעות על תוכן הפסטיבל. להזכירכם, בעניין תוכן ההרקדות עצמן, כבר הובא כאן לא מזמן המכתב שכתבו חגית וניר לפני שנתיים ולפני שנה.
