"סופית איבדתן את זה"
אבל נתחיל בהתחלה. כי צריך לחדד את הסכין היטב לפני שתוקעים אותה בלב של כל מי שאהמ... אהמ... הבריז. בשעה 20:00 יצאתי את ביתי אל עבר קרית ים, לאסוף הדר0 אחת שהגיעה מהעיר הגדולה. על פתק קטן רשמתי הוראות הגעה ונסעתי בשלווה ובידיעה שאגיע למקום שלוש שעות לפני הזמן, לפחות. אחרי 15 דקות של נסיעה שלווה הגעתי לגשר סגור. אין מעבר. הסתכלתי על הדף הקטן ועליו ההוראות וחיכיתי לשווא למשפט "מחשב מסלול מחדש" אבל לא. 20:40 יצאתי את קרית ים אל עבר המרתף, עם הדר0 אחת והידיעה המרגיעה: "את באיחור! ומכיוון שאמרת שהקרשים עלייך, אנחנו פה חולות וקפואות!" 21:10 דרכה רגלינו במרתף ומצאנו חבורה של בנות. חולות ללא ספק. הצטרפנו למעגל שהתיישב בכניסה וחסם כל גישה אל הקופה והדלקנו מדורה. נגיד. לכבוד המאורע כידוע, הודפסו שני ספרונים "101 סיבות לפחד מיהוא ירון" וכפחות ידוע - סוכריות מזל. על בסיס עוגיות מזל אבל עם פחות סיכויי כשלון וללא צורך בתנור או ידע בתפעולו. 21:30 נפתחו שערי המרתף - ויש מקום! הופעה ראשונה של רונה במרתף, בה אפשר אפילו להתרווח. תענוג. חילקתי סוכריות לכל ומסרתי דרך איש המרתף סוכריות גם לרונה וערן. מאוחר יותר נגלה שעל הפתק של רונה כתוב: "אל תחשוב יותר מידי על העתיד כדי שלא ידפוק לך את ההווה" היא הסכימה עם האמירה ואמרה שתשתדל ליישם. ההופעה הייתה מעולה. על אף שרונה טוענת שהפלייליסט רץ כבר 8 הופעות לפחות, לנו הוא היה ייחודי ומבורך. המעין הזוהר, נס, אגם קפוא, נגעת נסעת וקאבר ל - sweet painted lady מה צריך יותר מזה? הדרן! ניסינו להוציא את ממנה את ולס, אחרים ניסו את 10 שניות - ומה קיבלנו? את 10 שניות במקצב ולס. תודה לך רונה. ההופעה נחתמה במבול ואנחנו יצאנו לשאוף אוויר (או עשן) ולחכות לחלק המרגש באמת. מסירת הספרון אל בעליו העתידיים. בינתיים ניסה בחור צעיר לגבות כספים למונית, הוא צריך להגיע לחוצות המפרץ לתקלט, אמרתי לו "אבל אחי, לפני שבוע וחצי אמרת אותו הדבר" והוא ענה "טוב חלאס, בלי שטויות עכשיו, בואו נדבר ברצינות, אני צריך כסף למונית" מישהי הציעה לו טרמפ וסוכריית מזל אמרה בתגובה: "מי שיחכה לטרמפ, סופו שיעצור לו (או שידרס)" מישהי הציעה שיבקש מהבוס שלו שישלם על המונית והוא: "איפה נראה לך שאת חייה?" ואז הגיע גם משפט המחץ: "מה אתה מסתכל עלי כאילו נולדתי אתמול?" (זהו? משכתי מספיק זמן?) ואז! נכנסו חזרה אל עבר הרונה. קשקשנו על הא ועל דא ועל יהוא ירון ועל הבחור ההוא מלמעלה. מסרנו לה את הספר בתגובה למשפט "הרכבת ירדה מהפסים ואני לא בטוחה שהיא תחזור" אבל העיקר שנהינו בדרך. בסה"כ היא התרגשה והתרשמה מן ההשקעה, צחקה מן הבדיחות והבטיחה להתעמק בקריאה מאוחר יותר. יהוא מסתבר, הוא נפש רגישה. קצת נעלב בהתחלה אבל הבין שהכל ברוח טובה. היא אמרה שהיא בטוחה שהוא ישמח מאד מהמחווה וחבל שלא הוצאנו את זה בפורמט שניתן למסגור. וטיזר לפני סיום: הקריאה המרגשת ליהוא להתארח בפורום, עשתה את שלה. רעות - היכון היכון. לסיום התיישבנו לקפה באיזה בית קפה חיפאי. התלאביבים התלוננו על המסע מהמרתף אל הקפה, אבל ביננו - אלו היו 5 דקות. הקפה נגמר ואנחנו התפזרנו. ב-01:30 חזרתי לרכב לגלות ששברו לי את המראה. אבל מילא, היה ערב נהדר
ועד המרתף הבא... טאם טאם טםםםם