תל"א

[אמא של א1]

תל"א

בשנה שעברה- בתי למדה בגן, שם זומנו לישיבת צוות ולשמיעת התל"א. השנה- היא בבי"ס. משראיתי כי הזמן עובר- פניתי למחנכת לשמוע מה מקובל אצלם. היא אמרה שאכן ישב כל הצוות וגבש תל"א לכל אחד- אולם הם לא מראים זאת להורים, אלא אם כן יש כאן בקשה מיוחדת. ואני תמהה- א. מה הסודיות? ב. אולי יש יעדים ומטרות עליהם גם אנחנו יכולים לעבוד בבית? ג. אולי יש יעדים עליהם הם לא חשבו? לדוג' אני יודעת שבתי לא יוצרת קשרים חברתיים עם בני גילה- והבגן ניסו כל מיני דרכים לעודד אותה לכך, כששאלתי את המורה היא הודתה ששמה לב שיש בעיה אולם כלל לא חשבה על מציאת רעיונות לפתור אותה... בכלל- לא נעים לי לנדנד- אבל עד כמה על ההורים להיות מעורבים-אם בכלל?

 

[miri l]

המעורבות היא הכרחית

לאמא שלום, מניסיוני כמורה לחינוך מיוחד במערכת יש חשיבות למעורבותכם ההורים. חשוב מאוד שתהיו שותפים לתל"א. בהחלט יש מקום ליזום פגישה רב-מקצועית בבית הספר ולדון בצרכי הילדה, הדרכים לסיוע בתוך בית הספר, מחוץ לבית הספר, קביעת יעדים, מתן משוב על התהליכים וכו'. אם בית הספר לא מאורגן בכיוון זה, תוכלי לעזור להם בכך שתגלי מעורבות ותבקשי ליזום מפגשים מעין אלה. מעורבות היא חשובה ביותר, וכל עוד היא נעשית באופן פוליטי, כך שבית הספר חש שתוף פעולה חיובי ולא התערבות גסה, אז יש גם סיכוי טוב לשתוף הפעולה שלהם. בהצלחה, מירי

 

[החורזת**]

בביה"ס מקובל שישיבות התל"א אכן הן

ישיבות של הצוות הרב מקצועי המלווה את הכיתה (מחנכת, יועצת, פסיכולוג, מורים מקצועים ואם יש גם גורמי סיוע נוספים כמו מורת שילוב, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת או תרפיסטית). לישיבות אלה בדר"כ לא נוהגים להזמין את ההורים (בניגוד לתח"י ששם משרד החינוך מורה לזמן הורים). עם זאת ברור שאין מניעה לפרוש את התל"א בפני ההורים וזה אפילו רצוי. אין לי מושג מדוע בביה"ס הספציפי של בתך חוששים מחשיפת התל"א בפני ההורים. יש בתי ספר שחוששים שמעורבות ההורים תהווה פתח לביקורת. אבל אותך כהורה זה לא צריך לעניין. אותך מעניינת בתך. לכן אל תחששי לנדנד. פני שוב למורה והסבירי לה שחשוב לכם כהורים להיות מעורבים בתהליך הלמידה של בתכם ולכן ברצונכם לדעת מהי התל"א שלה, כדי שתוכלו לחזק את מה שהיא עושה בכיתה ולהוסיף ולתגבר את אותם חלקים שביה"ס לא עושה. אם זה לא יעזור אל תהססי לפנות הלאה, יועצת, מנהל וכו'.

 

[Rachelushit]

לאמא היקרה

עד כמה שידוע לי, זכותך המלאה לדרוש לראות את התל"א. ממש מוזר שהם לא מעוניינים שתראי..

 

[דר תום גומפל]

שעורירה

זה לא פחות משעורירה שבית ספר לא משתף את ההורים בקבלת החלטות גורליות לגבי ילדם. חלק גדול, לדעתי, מהסטיגמה הקשורה (אולי בצדק, אולי לא) להשמה בחינוך המיוחד נובע מאובדן שליטה של הורים. כיצד נוכל לצפות מהורה להיות שותף אמיתי לעשיה ללא שותפות כללית? דעתי היא תמיד: אם אתה מפחד להגיד משהו מול הורה, אל תגיד אותו בכלל! לעולם לא אמרתי משהו בישיבה שלא רציתי או פחדתי שהורה ישמע (להבדיל, כן אמרתי דברים שידעתי שהורים לא ישמחו לשמוע - יש הבדל!). כמובן, אינני מדבר על הורים שלא רוצים להיות שותפים. זו סוגיה אחרת. אגב, בארה"ב ביה"ס מחויב לקבל את חתימת ההורים והתלמיד לפני תחילת העבודה עם התלמיד. אם ההורים לא חותמים, הענין עובר לבוררות עד בג"צ (יש המון שלבים קודם). אני מחזק, לדעתי כולנו צריכים לחזק, את ידה של אמא של א1.

 

[Diana M]

תל"א

על בית הספר לשתף אתכם בתוכנית הלימודים האישית של בתכם, בכל הרמות. ברמת ההיוועצות לגבי קביעת מטרות התוכנית, בחלוקת האחריות, מעקב בהתאם ללוח הזמנים שנקבע. כמו כן על בית הספר לתת לכם צילום של תוכנית הלימודים. לא לכל המורים/מוסדות להחינוך, החלק הזה פשוט או ברור. זה חלק הדורש חשיפה ומעמיד תחת בחינה את הכישורים המקצועיים של המחנכת והצוות בכלל. פעמים רבות מורים מסבירים את אי שיתוף ההורים בכך שההורים אינם מתמצאים במונחים המקוצועיים, בכך שההורים מתעקשים על מטרות ויעדים לא רלוונטיים או לא מעשיים ואפילו בכך שאין תקציב לצילומים. בפועל, זה יכול להיות חלק די מאיים, אם עד לא מזמן האמירה היתה "אנחנו אנשי המקצוע ואנחנו יודעים מה אנחנו עושים" ולא ממש ניתן היה לבקר את הנעשה מאחורי האמירה, כיום השפה השתנתה. לא מספיק להצהיר על עצמנו כאנשי מקצוע אלא גם צריך לתרגם אמירה זו למונחים קונקרטיים בפועל ואת אלה ניתן גם לבקר , גם לבדוק וגם לצפות למימוש ואם זה לא קורה, להעלות שאלות לגיטימיות. על מנת לקדם את הנושא בצורה יעילה, אני ממליצה לספר למורה מדוע חשוב לכם להיות שותפים, ממקום של אכפתיות ורצון להיות מעורבים באופן חיובי ללא וויתור על זכותכם להיות פעילים וקובעים בכל הקשור לתוכנית של בתכם. אם עדיין המורה תתעקש שאינה מוכנה לחשוף את תוכנית הלימודים, פנו למנהלת היא יודעת היטב מה ההנחיות בנושא. דיאנה

 

[אמא של א1]

תודה

לכל המתייחסים. קבענו פגישה עם מנהל ביה"ס בשבוע הבא. אשתדל לעדכן אם יהיה משהו מעניין.

 

[oden]

בישיבת הצוות האחרונה

שערכנו בגן (חינוך מיוחד) לבניית התל"א אמרה לי המדריכה, שעד החמש עשרה בנובמבר התל"א צריך להיות מוכן וחתום על ידי ההורים. חיפשנו בטופס של התל"א את המקום לחתימת ההורים ולא מצאנו, התפלאנו על כך. לפי מה שאני מבינה ממך עכשו בעצם אני צריכה רק להציג את התל"א בפני ההורים ולא חייבת להחתים אותה בכלל. האם הבנתי נכון? וכמובן, גם כאמא וגם כגננת בחינוך המיוחד, איך אפשר לעבוד עם ילד ולהביא לקידומו בלי לידע את ההורים על כל צעד ושעל בעבודה איתו. הרי ההורים הם אלה שמלווים את הילד עד בגרותו. הם החוט המקשר שלנו עם הילד, אי אפשר לעשות איתו מה שעולה על דעתנו בלי הסכמה\ידיעה\שיתוף פעולה של ההורה. גם לפני החוקים החדשים בחינוך המיוחד ברור היה שאנחנו עובדים עם הילד כשההורה הוא זה שמפקיד אותו בידינו.

 

[נונינה1]

ההורים צריכים להיות מעורבים...

במידה הרבה ביותר שהם יכולים להרשות לעצמם ! לכל מערכת יתרונות וחסרונות. תשמחי בגין היתרונות, ותשלימי את החסר (לא עם החסר.....) תמיד תבקשי לדעת, ולהבין, ואם נדמה לך שחסר תבדקי אם ואים אפשר להוסיף ולשפר. לפעמים תגלי שאין שיתוף פעולה, ואם לא ניתן להשיגו צריך למצוא דרכים אחרות לעזור לילד שלך - כי הוא החשוב בעצם ואסור לפספס את המטרה. גם הפיכת שולחנות ב"מקום הנכון" לא תמיד תעזור ואז צריך לעקוף את הבעיה ולא לבזבז אנרגיה במקום אבוד. הילדים הם שלנו קודם כל, אחריותנו, ואהבתנו, אנחנו נעזרים במערכת ולא שולחים לשם את הילדים עם האחריות עליהם. ואם המערכת לא מתפקדת באופן מושלם - ואף מערכת לא כזו, צריך לנסות לשפר את הקיים ולהשלים עם הבלתי האפשרי ואז לעשות לבד במידת האפשר.

 

[דפנה זילבר]

נראה לי שהייתה כאן אי הבנה

לדבריך המורה אמרה לך:"שהם לא מראים זאת להורים, אלא אם כן יש כאן בקשה מיוחדת". ונראה לי שכל כוונתה הייתה שהם אינם יוזמים ישיבות מסוג זה אך לא מגלים התנגדות מול הורים המעוניינים לראות את התל"א. - אגב ברוב בתי הספר מקובל לבנות את התל"א ללא הורים. - אני בטוחה שאם תהיי מוכנה לקחת על עצמך מטלות שונות המורות תשמחנה. עד כאן הכובע המקצועי

וכאמא לילד עם צרכים מיוחדים אני מקפידה להגיע כל שבוע לבית הספר - להראות נוכחות, לשאול... מקפידה על כך שהמורות תכתובנה במחברת קשר בכל יום... גם אלה שבד"כ מתקשות לשתף פעולה. אני מוצאת שכאמא תפקידי בין השאר הוא להיות "לביאה" ואם לעיתים זה גורם למנהלת לא ממש לאהוב אותי כי אני... אז שלא תאהב. הכי חשוב זה להסתדר היטב עם המורות. לא לצאת נגדן אלא לצעוד יחד איתן בכיוון שיקדם את הילדה שלך. בהצלחה דפנה