עריצות המשפט והתקשורת
עריצות המשפט והתקשורת בן-דרור ימיני חושב שהודות למורשת ברק, יש לנו פחות חופש ביטוי ויותר כוח ביטוי ענת סרגוסטי שידרה באולפן שישי של חדשות ערוץ 2 קטע תמוה לחלוטין על בית המשפט העליון ועל הקמים עליו להרסו. אפילו מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" אודי אשרי, שלא חשוד בחבירה לכוחות החושך, תמה על הקטע. תמהני על התמיהה. הרי בכל הקשור לצמד ברק-ביניש, כבר התרגלנו לבולשביזם התקשורתי שמתחזה לחופש הביטוי. אלא שזה הרבה יותר חמור. כאשר סרגוסטי הופכת למליצת יושר של ברק וביניש - יש בעיה. ואם מישהו מחפש הסבר לצניחת מעמדו של בית המשפט העליון בסקרים על אמון הציבור, החיבור הזה בין סרגוסטי לברק-ביניש הוא שורש העניין. נבהיר. אהרן ברק, הנשיא הפורש, איננו חלק מהשמאל האנטי-ציוני. נקווה שגם הנשיאה ביניש לא. הבעיה היא שרבים מחסידי ברקביניש, רבים מאוד, הם אותם אנשי שמאל קיצוני. נכון שפה ושם הם ביקרו את הפסיקות הביטחוניות של בית המשפט העליון, אבל בסך הכל הם היו חומת המגן שלו. והוא שלהם. הם מחאו כפיים כאשר העליון רמס את חוקי היסוד הקובעים שישראל היא "מדינה יהודית". הם שיגרו קריאות עידוד כאשר במקרים רבים, רבים מספור, עקף בית המשפט את הדמוקרטיה לטובת "ערכי הציבור הנאור". החוק - יוק. הבג"ץ לא רק יפרש את החוק. הוא גם ימחק את מה שלא נוח לו לטובת האג'נדה הפוליטית שלו, שאיכשהו הסתדרה עם האג'נדה של השמאל הקיצוני. כך גם בנוגע לחוק האזרחות, שזכה לתמיכת רוב השמאל הציוני. אבל בג"ץ בראשות ברקביניש התייצב לצד הפוסט והאנטי-ציונים, אף על פי שברוב מדינות אירופה התקבלו חוקי הגירה נוקשים יותר מאשר חוק האזרחות שלנו. והשמאל הקיצוני קפץ משמחה גם בכל גלגולי העתירות בעניין פסילת בל"ד ועזמי בשארה. ברק וביניש רמסו בעקביות את החוק המפורש לטובת דובר החיזבאללה בכנסת ישראל. סרגוסטי היא עורכת בכירה בחדשות ערוץ 2. במקביל להכנת הכתבה המתלקקת בשירות ברק-ביניש, חתמה סרגוסטי, עיתונאית בכלי תקשורת ציבורי, על עצומה ממחלקת השמאל הקיצוני המגנה את הפעולות הזוועתיות של ישראל בעזה וקוראת לממשלת ישראל "להפסיק מיד את פעולות המלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית ולהסיג מיד את כל כוחותיה", למעורבות בינלאומית ול"חילופי אסירים". לא , חלילה, קריאה לשחרור החטוף. לפי הכללים שקבע ברק, בנוגע לבשארה כמו בנוגע ל"חופש הביטוי", גם אם סרגוסטי תחתום על עצומות הקוראות לחיסול ישראל המורשת המשפטית של ברק תהיה שם כדי להגן על זכותה לשטוף לנו את המוח. בפסיקות רבות הבהיר ברק שחופש הביטוי הוא בעיקר הכוח של אנשי תקשורת להכתיב את האג'נדה שלהם. זה לא מקרי. גם שלטון החוק הוא הכוח של שופטים בודדים להכתיב את האג' נדה שלהם. הכל במעטה של מילים יפות. בדרך כלל התוצאה היא רמיסת חופש הביטוי לטובת כוח הביטוי, ורמיסת שלטון החוק לטובת שלטון המיוחסים.
כוח הביטוי רומס את החופש כדאי להבהיר: זה בסדר שבתקשורת הציבורית יש את סרגוסטי. אסור לסתום לה את הפה. מותר לה לחתום על מה שהיא רוצה ולשדר כל שטות. אבל זה מאוד לא בסדר שיש בעיקר אותה, וזה מאוד לא בסדר שבתקשורת הממלכתית אין ביטוי הוגן לקשת הדעות. זה כוח הביטוי שיצר ברק שרומס את חופש הביטוי. באותה מידה, זה בסדר שבבית המשפט העליון יש את ברק ואת ביניש. אבל זה לא בסדר, מאוד לא בסדר, שבעליון לא ייתנו לפרופ' רותי גביזון, החשודה באג' נדה ציונית, להשמיע עמדה שפויה. זה שלטון "הציבור הנאור" שיצר ברק שרומס את שלטון החוק. עכשיו גם ברור מה טעם מצאה סרגוסטי להלל ולשבח את הצמד ברק-ביניש. הכל סמוי. אין מילת ביקורת אחת על הנפוטיזם, על המינויים הלא ראויים של ביניש, הגרועים ממינויים פוליטיים פסולים. אין צורך במילים מפורשות. סרגוסטי היא עיתונאית עם אג'נדה. יש לה אג' נדה כשהיא חותמת על עצומה. יש לה אג' נדה כשהיא מכינה כתבה. ומתברר שזו אותה אג'נדה. ובכלל, אם לנשיא היוצא של בית המשפט העליון, באופן גלוי ומוצהר, מותר לנהל מסע נגד מועמדת לשפיטה רק משום שיש לה אג'נדה שונה, אז כיצד אפשר לבוא בטענות לסרגוסטי? הרי גם ברק וגם סרגוסטי העניקו לעצמם פטור. הם אינם משרתי ציבור. הם שליחי אג'נדה. והם גם כופים אותה עלינו הר כגיגית. אז התנצלותי על כך שאינני מצטרף לחגיגות לרגל פרישת ברק ומינוי ביניש. בגלל מורשת ברק יש לנו פחות חופש ביטוי ויותר כוח ביטוי; ובבית המשפט העליון, בסוגיות חוקתיות, אין לנו שלטון חוק, אלא עריצות שיפוטית. לתפארת מדינת ישראל.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/479/409.html
